ביום הראשון שלי במקאן אריקסון מישהו לחש לי: ״אל תסכים לעשות מצגות, אתה תתיקע עם פאוורפוינט ולא תראה יותר את פוטושופ בחיים שלך״. מסתבר שלעשות מצגות זו עבודה שמעצבים מוצאים כבזוייה ומי שעושה אותה הוא הכבשה השחורה. היה בחור אחד בסטודיו שדווקא כן הסכים לעשות מצגות. קראו לו מעיין פרויינד. הוא היה טוב בלעשות מצגות...

זה קורה להרבה מעצבים. הרגע הזה שנשבר לכם. אתם עובדים קשה בסטודיו או משרד, ואתם עושים עבודה טובה, אבל משום מה משהו לא עובד. אולי הבוס לא מעריך אתכם, או שנמאס לכם ממנהל הקראייטיב, או שאתם לא מרוויחים מספיק, או שאין לאן להתקדם, אולי אתם לא אוהבים את הלקוחות של המשרד, אולי גיליתם כמה המשרד...

אני תמיד חושד באינטואציה שלי. הסיבה נובעת מהסיפור הבא: כשהייתי בצבא, שירת איתי בחור בשם שחר. שחר היה סוג של יחצ״ן מסיבות והעביר את רוב השירות שלו עם רשימות ארוכות של אנשים שהוא מתכוון להזמין למסיבות ביום שישי. יום אחד שחר סיפר לי שהוא מרים אתר חדש יחד עם חברים שלו, והם צריכים שאני ארשם...

אם יש משהו שמעצבן אותי – זה אנשים שמנסים לחרטט אותי. ״סמוך עלי! זה כדאי לך!״. באמת? לא סומך עליך, וכדאי שתתחיל להסביר לי בדיוק למה זה כדאי לי או שהשיחה ביננו נגמרת. בתקופה האחרונה אני הולך ברחוב ומרגיש יותר ויותר שמותגים מסביבי מנסים לחרטט אותי: ״להיות ראשון זה מחייב״, ״קפה מאד״, ״הרבה יותר ממסעדה״,...

כשהייתי בן 23 עשיתי ניסוי בבדידות. הייתי קורא הרבה פול אוסטר באותה תקופה ורציתי לראות מה יקרה אם אני אהיה ממש לבד ולא אדבר עם אנשים אחרים למשך איזו תקופה. אז שכרתי דירה בכפר דייגים קטן בדרום ברזיל, קניתי גלשן, והעברתי את הימים בערך ככה: קמתי בבוקר, הלכתי לגלוש, חזרתי לאכול צהריים, קראתי קצת ספר,...

בוקר. אור עולה על הסטודיו המעוצב והמקסים שלכם. בדיוק סיימתם קפה מעולה. ואז - ״הלו! אני צריך לוגו. דוד שלח אותי״. אתם מתאפקים לא לענות לו: ״מאה שקל״, ובמקום שואלים אותו: ״ואיפה הלוגו הזה הולך להיות?״. ״על השלט של המסעדה!״ הוא עונה בגאווה. ״אה, אז אתה צריך גם לעצב את השלט?״ אתם שואלים. ״נו, בטח״....

כשהייתי בתיכון מורה אחת נגישה אלי במסדרון בהפסקה ולקחה אותי הצידה. היא אמרה לי: ״תקשיב, אתה צריך להפסיק להסתובב עם שגיא. הוא מדרדר אותך, ואתה לא תוכל לממש את הפוטנציאל שלך״. שגיא היה אחד החברים הכי טובים שלי. לא התכוונתי להפסיק להסתובב איתו, אפילו שהוא לפעמים לבש שמלות לבית הספר. האמת היא ששגיא היה פשוט...

אחד הפחדים הגדולים ביותר של מעצבים, הוא שהלקוח שלנו יגלה שיש מישהו אחר שיהיה מוכן לעשות את העבודה במחיר זול יותר. הפחד מיד מתחלף בכעס: ״איך הם לא מתביישים! הם הורסים את השוק״, ובשלב האחרון ניסיון לחנך את הלקוחות שלנו שעבודה של מעצב זול, הודי או פלטפורמה טכנולוגית היא עבודה גרועה שתביא לאובדן וחורבן העסק...

הדבר הקשה ביותר בעולם הוא להודות בחולשות ובפגמים של עצמנו. אין לנו בעיה כמובן לזהות ולהצביע על החולשות והטעויות של אנשים אחרים, להפך, אנחנו עושים זאת בשמחה ובששון. אבל כשזה מגיע לבעיות שלנו, בדרך כלל אנחנו מצליחים להיות מקוריים ביותר בהסבר למה זו לא באמת בעיה, וסך הכל אנחנו בסדר גמור. וכך אנחנו ממשיכים לחיות...

יכול להיות שסיפרו לכם שכדי להיות מעצבים מוצלחים חשוב מאד שתהיו מוכשרים. שתהיו מקוריים. שתפרצו את הגבולות. אבל זה לא זה. יש אחרים שאומרים שחשוב לדעת לעבוד עם לקוחות. להיות אסרטיבי. להילחם על דעתך. אבל זה גם לא הדבר החשוב. הדבר החשוב כדי להיות מעצב מוצלח הוא אמפתיה. כדי להיות מעצב מוצלח אתה צריך להבין...