הבלוג של רן סגל. אני כותב על מיתוג, עיצוב, חווית משתמש ואיך אני חושב שאפשר לעשות את העולם טוב יותר בעזרתם. לפעמים גם סתם מחשבות על החיים.
Posts tagged "עיצוב"
הסיבה שאני שונא רכבים חדשים היא עיצוב

הסיבה שאני שונא רכבים חדשים היא עיצוב

יצאתי אידיוט בתחנת הדלק. עמדתי עם הרכב בתחנה מגרד את הראש כי אני לא מוצא את הידית הקטנה והמעצבנת שפותחת את תא הדלק. יש משהו מאד מביך לראות את המתדלק מגיע לכיווני עם מבט שנע בין התנשאות לרחמים בעיינים שלו. אני שונא להרגיש אידיוט. אין לי רכב משלי. ככה אני אוהב את זה. אני מקווה...
מה למדתי בטיפו ברלין

מה למדתי בטיפו ברלין

היה רגע שכמעט ברחתי. הלב שלי דפק, הגוף שלי ממש התנגד לזה שאלך ואציג את עצמי, ולרגע שאלתי את עצמי: ״מה לעזאזל חשבת?״. מסתבר שלנסוע לבד לכנס בחו״ל במטרה לראיין אנשים ולעשות סרט זה רעיון די מלחיץ. כל החרדות שלי לגבי היכולת שלי לצלם, להקליט ולהוציא משהו מהנסיעה הזו לגמרי לבד בשילוב עם חוסר הביטחון...
מחשבות על אינטואיציה עיצובית

מחשבות על אינטואיציה עיצובית

אני תמיד חושד באינטואציה שלי. הסיבה נובעת מהסיפור הבא: כשהייתי בצבא, שירת איתי בחור בשם שחר. שחר היה סוג של יחצ״ן מסיבות והעביר את רוב השירות שלו עם רשימות ארוכות של אנשים שהוא מתכוון להזמין למסיבות ביום שישי. יום אחד שחר סיפר לי שהוא מרים אתר חדש יחד עם חברים שלו, והם צריכים שאני ארשם...
איך לנצח את ההודים

איך לנצח את ההודים

אחד הפחדים הגדולים ביותר של מעצבים, הוא שהלקוח שלנו יגלה שיש מישהו אחר שיהיה מוכן לעשות את העבודה במחיר זול יותר. הפחד מיד מתחלף בכעס: ״איך הם לא מתביישים! הם הורסים את השוק״, ובשלב האחרון ניסיון לחנך את הלקוחות שלנו שעבודה של מעצב זול, הודי או פלטפורמה טכנולוגית היא עבודה גרועה שתביא לאובדן וחורבן העסק...
שמחתי לשטוף לכם את המוח

שמחתי לשטוף לכם את המוח

דמיינו עולם שבו אומרים את הדברים כמו שהם: ״ברוכים הבאים למחלקה לתקשורת חזותית! פה נלמד אתכם את כל הכלים כדי לשטוף את המוח של שאר האנשים בחברה! נשתמש בכישורינו בכדי לגרום לאנשים לקשור את רגשותיהם התת-מודעים עם מוצרים בכדי למכור להם יותר או בכדי לגרום להם להאמין ברעיון פוליטי כזה או אחר. בנוסף נלמד אתכם...
עיצוב שטוח זה פאסה. העתיד שקוף.

עיצוב שטוח זה פאסה. העתיד שקוף.

הדבר הכי קשה בעולם זה לעשות משהו ללא אגו. כשעבדתי לפני שנים בתור ביצועיסט צעיר במקאן, הייתי מציע לארט-דירקטורים הצעות איך לשפר את העבודה. ב-90% מהמקרים התוצאה הייתה מבט מזלזל שמשמעותו הייתה: "מי אתה בכלל שתגיד לי איך לעשות את העבודה שלי? מה אתה בכלל מבין?". בודדים היו האנשים שאשכרה הקשיבו, שקלו את הרעיון ולפעמים...
נמאס לי מהבעיות הזניחות שלכם

נמאס לי מהבעיות הזניחות שלכם

לפני יומיים ראיתי עם תומר ידידי סרטון פרסומת לאפליקציה חדשה: כשאתה ניגש למק שלך והוא נעול עם סיסמא, במקום להקיש את הסיסמא אתה פשוט נותן מכה קטנה על האייפון בכיס שלך, והמחשב נפתח בעצמו! ממש כמו קסם! בלי להקיש סיסמא! מיד תומר ואני פתחנו בהתלהבות בדיון על הטכונולוגיה המדהימה שמאפשרת את הקסם הזה (low powered...
למי בכלל איכפת מעיצוב?

למי בכלל איכפת מעיצוב?

באמת תודה לך המגיב "יואב". תודה לך שבתגובה לפוסט הקודם הגבת ש"אנחנו לא מוצאים מעצבים טובים כי עיצוב לא ניתן למדידה". תודה לך שלא יכלתי לצאת לירח דבש בשקט בגללך, והייתי צריך לקחת איתי את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", כדי לחשוב שוב ושוב על השאלה: "אם אי אפשר למדוד כמותית מהו עיצוב טוב, איך...
זו הסיבה שאתם לא מוצאים מעצב טוב

זו הסיבה שאתם לא מוצאים מעצב טוב

אנשים שואלים אותי איפה מוצאים מעצבים טובים. לפעמים אני רוצה לענות להם בפרפרזה של בוקובסקי: "לא היית מזהה מעצב טוב גם אם הוא היה עומד מאחוריך ומזיין אותך בתחת". האמת היא שאנשים עסוקים בלשאול את השאלות הלא נכונות. הם מאד מוטרדים איפה למצוא מעצב טוב, אבל לא שואלים את השאלות החשובות האחרות: כמה זמן לוקח...
המניפסט למעצב החדש

המניפסט למעצב החדש

מאת: רן סגל ויונתן סרגוסי השבוע בפעם הראשונה בחיי הרצאתי בכנס מול המון אנשים (יותר מ-600). זה הייתה חוויה מרגשת, מלחיצה וכייפית, ואני ממש שמח שעשיתי את זה, ועוד יותר שמח שעשיתי את זה יחד עם ידידי הטוב יונתן סרגוסי. אנשים אמרו לנו שהם נהנו מאד מהמצגת, אז לטובת כל אלה שלא היו בכנס Digital...
אני שונא את העתיד

אני שונא את העתיד

או – "למה אני שונא את Google Glass אבל אני אהיה הראשון לעצב להם" לא כל מה שחדש בהכרח יותר טוב. כל דור מסתכל הדור שאחריו ומתרפק: "בזמני הכל היה פשוט יותר, וטוב יותר, אני גדלתי בלי אייפון / טלויזיה / מכונית / חשמל, ועדיין היינו מאושרים". אבל זה כמובן לא מונע מאיתנו להמשיך ולרוץ...
שוב יצאתי בינוני

שוב יצאתי בינוני

  התמונה: Jill Greenberg המבקר הכי גדול שלי הוא אני. לפעמים אני עושה לעצמי כל כך רע שאני כמעט פורץ בבכי: "מה? זהו? זה הכי טוב שאתה יכול? זה בינוני!". אני ניגש לעבודה מלא מוטיבציה לעשות משהו מדהים ופורץ גבולות, ובסופו של דבר, יוצא משהו בסדר. סתם בסדר. זה לא נורא, זה עובר, זה בסדר. אבל...