יכול להיות שסיפרו לכם שכדי להיות מעצבים מוצלחים חשוב מאד שתהיו מוכשרים. שתהיו מקוריים. שתפרצו את הגבולות. אבל זה לא זה. יש אחרים שאומרים שחשוב לדעת לעבוד עם לקוחות. להיות אסרטיבי. להילחם על דעתך. אבל זה גם לא הדבר החשוב.
הדבר החשוב כדי להיות מעצב מוצלח הוא אמפתיה.
כדי להיות מעצב מוצלח אתה צריך להבין באמת מה עובר על הלקוח שלך. מה מפחיד אותו. מה הוא מקווה להשיג. אתה צריך להבין את זה לא בדרך מילולית ורציונלית – אתה צריך להרגיש בבטן שלך איך הוא מרגיש.
כדי להיות מעצב מוצלח אתה צריך גם להבין באמת איך מרגישים המשתמשים שלך שעומדים להשתמש בעיצוב. האם הם שמחים להתשמש במוצר? האם הם עצבניים? האם הם לחוצים?
כי אם לא תבין את זה, העיצוב יהיה מנותק, קר וגרוע. מעצב שלא מבין את הלקוחות שלו ואת המשתמשים שלו הוא לא מעצב. הוא סתם מזיז פיקסלים להנאתו.
תופעת הלוואי הזו של להיות אמפתי, ולדמיין את הרגשות של אנשים אחרים, היא שאתה לא יכול להמנע מלדמיין איך זה מרגיש כשמטוס F16 מוריד פצצת טון על הביניין לידך, או שיש לך חשמל רק 12 שעות ביום, או איך זה מרגיש לעמוד בקיץ שעות במחסום כדי ללכת לבית ספר או לראות את סבתא. או איך זה מרגיש כשחיילים מעירים את הילדים שלך באמצע הלילה כדי לעשות חיפוש.
ולא. אני לא חושב שלהיות אמפתי לצד השני עושה אותך בוגד. או נאיבי. או מטומטם. ואני לא גם חושב שלהיות אמפתי לצד השני הוא על חשבון האמפתיה שיש לי לצד שלנו, בין שנופלים עליו טילים כבר 14 שנה, או שחוטפים והורגים לו את הילדים.
אמפתיה היא תכונה אוניברסלית בעייני.
וזו ההגדרה שלי של מה זה אומר להיות שמאלני.