אל תקראו לי מעצב UI
תמיד הצחיקה אותי תחרות התארים שאנשים מעניקים לעצמם. לפני שנים כשעבדתי במקאן וראיתי את המחלה הזו בפעם הראשונה ביקשתי מכל חברי לסטודיו למנות אותי ל׳סמנכ״ל שדרת מק 5׳. היום אני רואה סטארטאפים עם 3 שותפים שעוד אין להם מוצר אבל יש להם בחברה לפחות 7 סמנכ״לים, סליחה, VP. כמובן שגם מעצבים נהנים להתפאר בתארים שונים...
אין דבר כזה מעצבי אתרים
פעם הלקוחות שלי שדדו אותי. אני לא מתכוון שהם גרמו לי לעבוד יותר מדי, או לא שילמו לי. אני מתכוון שהם גנבו לי את התיק עם הארנק, המפתחות ונגן המוזיקה שלי. זה היה לפני יותר מ-10 שנים, בימים שעוד היה דבר חשוב כזה שנקרא ״נגן מוזיקה״. למען האמת, זו לא הייתה הלקוחה, זה היה המתופף בלהקה...
מה בודהה לימד אותי על עיצוב
עד לא מזמן חייתי בהזיות. כמובן שלא ידעתי שאני חי בהזיות. זה כל היופי בהזיות, הן מרגישות ממש אמיתיות. ההזיות שלי היו בצורת סיפורים שסיפרתי לעצמי והרגשתי שהם אמתיים, כמו: יום יבוא והעבודה כבר לא תהיה כל כך קשה, או אם רק אבחר את הפרוייקטים והלקוחות שלי טוב יותר לא אצטרך להתעצבן או להשתעמם, או...
על האקדמיה והרעה החולה
הרבה פעמים אני שואל את עצמי איפה הייתי היום אם לא הייתי הולך לבית ספר לעיצוב. האם הייתי מעצב פחות טוב? או אולי הייתי מעצב יותר טוב כי היו לי עוד 4 שנים של עבודה מאחורי? זו לא שאלה פשוטה. יש לי יחסי אהבה שנאה עם האקדמיה לעיצוב. מאד נהנתי ולמדתי הרבה מהמון אנשים טובים....
שרשרת המזון של המעצבים
שנאתי את העבודה כביצועיסט. לא ידעתי מה אני רוצה יותר: למות או להרוג את הארט-דירקטור שאומר לי מה לעשות. מהות העבודה כביצועיסט היא לעשות מה שאומרים לך. לא תפקיד אידאלי בשבילי. לא הבנתי איך זה יכול להיות שבא איזה ארט, מקשקש איזה חירטוט על נייר והולך לעשן ג׳ונייט על הגג. אני אעבוד עכשיו 7 שעות...
למה אין לכם אין סוף לקוחות
האמת היא לא תמיד נעימה לשמוע. אם אתם אנשים שמתקשים להסתכל לאמת המרה בפנים, אז אולי לא כדי שתמשיכו לקרוא את הפוסט הזה. זה לא כל כך ברור שכולם רוצים לדעת את האמת על עצמם. גיליתי את זה בלימודים. אני חשבתי שכשאני נותן ביקורת לאנשים אני מנסה לעזור להם ללמוד ולהשתפר, אבל מסתבר שהרבה מהאנשים...
הסיבה שאני שונא רכבים חדשים היא עיצוב
יצאתי אידיוט בתחנת הדלק. עמדתי עם הרכב בתחנה מגרד את הראש כי אני לא מוצא את הידית הקטנה והמעצבנת שפותחת את תא הדלק. יש משהו מאד מביך לראות את המתדלק מגיע לכיווני עם מבט שנע בין התנשאות לרחמים בעיינים שלו. אני שונא להרגיש אידיוט. אין לי רכב משלי. ככה אני אוהב את זה. אני מקווה...
הגיע הזמן לקאמבק של הרנסאנס
אני לא יודע מה מעצבן אותי יותר: מעצבים שאומרים ״זה לא התפקיד שלי לעשות X״ או לקוחות שאומרים: ״אתה מעצב, אז תעצב ותשאיר לנו לעשות את X״. כך או כך אני עצבני, וכשאני עצבני אני מתחיל לנאום ולנסות לשכנע אנשים שהם טועים. זה בדרך כלל לא עובד. בדרך כלל אי אפשר לשכנע מישהו שהוא טועה....
מה למדתי בטיפו ברלין
היה רגע שכמעט ברחתי. הלב שלי דפק, הגוף שלי ממש התנגד לזה שאלך ואציג את עצמי, ולרגע שאלתי את עצמי: ״מה לעזאזל חשבת?״. מסתבר שלנסוע לבד לכנס בחו״ל במטרה לראיין אנשים ולעשות סרט זה רעיון די מלחיץ. כל החרדות שלי לגבי היכולת שלי לצלם, להקליט ולהוציא משהו מהנסיעה הזו לגמרי לבד בשילוב עם חוסר הביטחון...
למה אני לא גובה $1,000 לדקה
שמעתי פעם סיפור: אישה ניגשת לפיקאסו ברחוב ומבקשת ממנו לצייר אותה. הוא משרבט משהו על נייר, נותן לה ואומר: ״זה יהיה $1,000 גברתי״. האשה מתרעמת:״ מה זאת אומרת $1,000?! לקח לך בדיוק שניה לצייר את זה״. פיקאסו עונה לה בנינוחות: ״נכון גבירתי, אבל לקח לי 30 שנה ללמוד איך לצייר אותך בשניה״. באופן אולי לא...
מי מפחד מלוגו ב-$50?
אם יש דבר שמפחיד אותנו יותר משהודים ילמדו לעצב ויעשו את זה ממש בזול, זה שמישהו בסיליקון ואלי יקים סטארטאפ שיודע לעצב וישמיד את המקצוע שלנו אחת ולתמיד. כשחברות כמו Logo5024 עשו את זה, זה עוד היה מצחיק, אבל כשחברות רציניות מתחילות לעשות את זה כמו שקורה בחודשים האחרונים עם squarespace ו-tailorbrands, והחברות האלו מקבלות...
למה להיות אמיץ אם אפשר להיות בטוח?
פיתחתי טכניקה לזכייה ודאית בלוטו: אני עומד לנסות את כל צירופי המספרים האפשריים, ואחד מהם בודאות עומד לזכות. בום. אני לא מאמין שאף אחד לא חשב על זה לפני. אם אתם מגחכים לעצמכם וחושבים שזו דרך לא יעילה במיוחד להתעשר, וגם כזו שבסופה אפסיד יותר כסף משארויח, אתם כנראה צודקים, אבל יותר ויותר אני מרגיש...