הדבר הקשה ביותר בעולם הוא להודות בחולשות ובפגמים של עצמנו. אין לנו בעיה כמובן לזהות ולהצביע על החולשות והטעויות של אנשים אחרים, להפך, אנחנו עושים זאת בשמחה ובששון. אבל כשזה מגיע לבעיות שלנו, בדרך כלל אנחנו מצליחים להיות מקוריים ביותר בהסבר למה זו לא באמת בעיה, וסך הכל אנחנו בסדר גמור. וכך אנחנו ממשיכים לחיות עם הבעיות והחולשות שלנו, בין שאנחנו עיוורים אליהן לגמרי, או מתכחשים לעובדה שהן בעיות.
בשבועות האחרונים התמודדנו עם בעיה שכזו ב-nuSchool, ורציתי לשתף אתכם בסיפור ומה למדנו ממנו.
כמו הרבה מחשבות אחרות בחיים שלי, המחשבה הזו התעוררה בעקבות קריאה של ספר. הספר, שראיתי הפניה אליו מאתר של מעצב אחר, נקרא Principals, והוא נכתב על ידי בחור בשם ריי דאליו, שהוא ביליונר עם אחת מחברות ההשקעות הגדולות בעולם וכתב את הספר החינמי הזה כדי לחלוק את העקרונות לפיהן הוא חיי וגם מנהל את החברה שלו. הספר כתוב בפשטות רבה ובגובה העיניים ומצאתי אותו נגיש ומועיל הרבה יותר מספרי ניהול ו-"bestsellers״ אחרים למינהם.
אחד העקרונות החשובים שהוא מדבר עליהם, הוא החיבור למציאות. כדי להיות באמת מחובר למציאות ולא לחיות בעולם הדימיונות, ריי טוען שמאד מאד חשוב לזהות את הבעיות והחולשות שיש לנו (בין אם כבני אדם, או כחברות), כדי שנוכל להתמודד איתן. רוב האנשים, כמו שכתבתי כבר, או שאינם מזהים את הבעיה (כי קשה עד בלתי אפשרי להבין בעצמינו את הבעיות של שלנו), או שבוחרים להמשיך לחיות יחד עם הבעיה.
מה שקורה הוא, שרוב האנשים כשהם מזהים בעיה, מיד קופצים בראש לניסיון לפתור אותה. כשהם לא מוצאים מיד פתרון, הם מחליטים שאי אפשר לפתור את הבעיה, וממשיכים לחיות איתה. כל זה קורה בשבריר שניה, הרבה פעם בלי שנשים לב לזה שהתהליך הזה קרה בכלל, וכך אנחנו ממשיכים לחיות עם הבעיות שלנו, ולא מתקדמים.
במקום זה, ריי מציע שבמקום לקפוץ לניסיון לפתור את הבעיה, נשקיע בזמן בלנסות ולהבין את הבעיה. ננסה ללמוד אותה, ולהבין באמת ולעומק מהו מקור הבעיה. אחרי שעשינו בצורה רצינית את ניתוח הבעיה, יהיה קל הרבה יותר לנסות ולפתור את מקור הבעיה. בנוסף, ריי ממליץ שננסה להעזר באנשים אחרים, שיכול להיות שיהיה להם קל יותר לראות את הבעיות שלנו מאשר לנו, אנשים שיהיו כנים ואמתיים איתנו לגבי החסרונות שלנו.
הקושי היחיד בכל התהליך הנחמד הזה – הוא שהוא לא נעים, והרבה פעמים כרוך בסבל. למה? כי זה ממש מבאס להבין שטעית, שאתה לא מושלם, שיש לך בעיות. אחרי שאתה מבין שחיית באשליות תקופה מסויימת, אתה מתחיל לאבד ביטחון גם לגבי שאר הדברים – יכול להיות שאמא שלי שיקרה לי כשהיא אמרה לי שאני בחור יפה?
התוכנית והבעיות
לפני חודשיים שותפיי ל-nuSchool ואני יצאנו לדרך עם תוכנית שאפתנית שתעזור לבוגרים טריים להכנס בקלות לעולם העבודה כמעצבים בסטארטאפים. בנינו תוכנית הכשרה עם סילבוס מלא, גייסנו מנטורים מעולים, צילמנו סרט, הרמנו דף נחיתה ויצאנו לדרך. המטרה שלנו הייתה לגייס 10 מעצבים לתוכנית של 8 שבועות מלאים.
ההתחלה הייתה מדהימה – כל מי שהראנו לו את מצגת המתארת את התוכנית התלהב בטירוף. הראנו את המצגת לסטארטאפים, למשקיעים, לאקסלרטורים וחממות ומכולם קיבלנו פידבק מדהים: ״אתם עושים דבר נהדר! נשמח להשתתף בתוכנית / להמליץ לכל מי שאנחנו מכירים להשתתף בתוכנית״.
ההתלהבות הייתה בשיאה, והתחלנו לראיין את המעצבים שנרשמו באתר.
בשלב הראשוני, העלנו דף נחיתה זמני בלי פרטים מלאים על התוכנית, והיו עשרות נרשמים. כאשר דיברנו איתם טלפונית התברר שרבים מהם הם מעצבים שכבר עובדים כמה שנים בשוק, בעיקר בתחום הפרינט ורוצים לעשות את המעבר לסטארטאפים. היות והתוכנית שלנו הייתה מיועדת לבוגרים טריים שאין להם עדיין עבודה, התוכנית הייתה בנויה לימי לימודים ועבודה מלאים, מה שמנע מרוב המעצבים הבוגרים להצטרף כי לעזוב את העבודה שלהם בשביל התוכנית שלנו היה פשוט סיכון גבוה מדי.
זה השלב בו הייתה צריכה נורה אדומה להדלק אצלנו, אבל כמו שאמרתי קודם, הרבה יותר קל למצוא תירוץ לבעיה: ״מעצבים מנוסים הם בכלל לא קהל היעד שלנו! ברגע שנצליח להגיע לבוגרי מוסדות העיצוב שמסיימים בימים אלו את הלימודים, הכל יהיה בסדר״.
אוקי, אז העלנו דף מלא ומפורט שמסביר את עקרי התוכנית, וגם את העובדה שהיא 8 שבועות מלאים, ואז כצפוי ירד מספר הפניות משמעותית. גם זה לא הטריד אותנו כי חשבנו שאמנם יהיו פחות פניות, אבל כל פנייה תהיה רלוונטית הרבה יותר.
פרסמנו וקידמנו את הדף, והתחלנו ללכת לתערוכות הגמר ולפנות לסטודנטים רלוונטים עם ההצעה לתוכנית שלנו. למרות שהייתה התעניינות, וגם הרבה מהמעצבים שדיברנו איתם התלהבו מהתוכנית, בסופו של דבר ההרשמה המשיכה להיות דלילה.
התאריך התקדם לקראת היעד שהצבנו להשקת התוכנית ה-15 ביולי, וראינו שיש לנו בערך 3 סטודנטים. עשינו ישיבה ודנו במצב, וההחלטה שקיבלנו הייתה שגם אם לא נצליח לגייס 10 סטודנטים, נשיק את התוכנית עם 3. התוכנית כבר לא תהיה ריווחית, אבל לפחות נצליח לסיים את המחזור הראשון, ובתקווה המחזור הבא יהיה קל יותר.
שמתם לב מה עשינו שוב?
התעלמנו מהעובדה שיש לנו בעיה, וניסינו להסביר לעצמנו למה זה בסדר שיש לנו בעיה, בלי להתעמק ולנסות להתמודד איתה.
דחינו את ההשקה בשבועיים לתחילת אוגוסט וניסינו להמשיך מאמצים לגייס סטודנטים נוספים.
קרה המקרה בדיוק בשלב הזה קראתי את הספר של ריי, ומיד בזמן שקראתי אותו זה הכה בי – יש לנו בעיה ואנחנו מסרבים להכיר בה. וברור שנסרב – כבר שיגענו מיליון אנשים, הבטחנו הבטחות למנטורים, לסטארטאפים, לסטודנטים ולשותפים נוספים ועכשיו מה? נגיד להם שיש לנו בעיה? אבל כולם התלהבו!
האלטרנטיבה הייתה להמשיך ולהתכחש, לנסות ולהתחיל תוכנית לא ריווחית ולגלות בעוד כמה חודשים שבזבזנו המון זמן, כסף ואנרגיה על רעיון בעייתי.
אז להצעתו של ריי, ישבנו וניסינו להבין מה בעצם קרה פה:
- אנחנו חשבנו שבוגרים טריים ללא ניסיון תעסוקתי, ישמחו לתוכנית שתעזור להם להשיג עבודה. אבל נראה שבוגרים טריים בעיקר רוצים לנוח קצת אחרי ההגשות ופרוייקט הגמר שלהם.
- הבנו שסטארטאפים כל כך נואשים למעצבים, שהם לוקחים סטודנטים רבים גם אם אין להם ניסיון, וכך מי שבאמת רוצה ללכת לעבוד בסטארטאפ יכול להסתדר גם בלעדינו.
- הדבר האחרון שהתברר הוא, שבוגרים טריים פשוט לא מעוניינים כל כך לעבוד בסטארטאפים. סטודיו לעיצוב הוא עדיין מקום עבודה נחשק יותר עבורם, ורק מעצבים קצת יותר מנוסים אחרי כמה שנים של עבודה בסטודיו הם אלה שרצו מאד לעשות את המעבר.
מה הלאה?
אחרי שהבאסה הראשונית והכבדה עברה, ואחרי שכבר התחלנו להגיד לכל השותפים שלנו שהתוכנית לא תצא לפועל, כבר היינו בשוונג וניסינו להבין את כל הבעיות והחולשות שיש לנו כצוות ה-nuSchool, במטרה לעשות את ההמשך טוב יותר. הייתה לנו חצי שנה מדהימה, ועשינו בה המון דברים, וקיבלנו אחלה פידבקים מאנשים שהיו בסדנאות, באירועים ובשיעורים שלנו, אבל מן הסתם היו גם הרבה קשיים ואנחנו מנסים להמשיך ולשפר כדי שהחצי שנה הבאה תהיה טובה יותר.
כדי להתקדם אנחנו מנסים להמשיך ולחשוב דרך העקרונות שמציע ריי, התהליך בגדול מורכב מ-5 שלבים:
- הצבת מטרה או יעד ברור.
- זיהוי הבעיות, והצבעה עליהן.
- ניתוח מקור הבעיה.
- יצירת תוכנית חדשה כדי להתמודד עם הבעיה.
- ביצוע התוכנית החדשה. (ואז חזרה לשלב 2, עד אשר המטרה הושגה).
חלק מהותי מהתהליך הוא ללמוד ולא לשנוא את ה״סבל״ הכרוך בהבנה שאנחנו לא מושלמים, ואנחנו עושים טעויות, ללמוד מהן, ולהמשיך להתקדם.
ממליץ לכם לקרוא את הספר, לפחות את החלק הראשון והשני שלו (החלק השלישי קצת יותר בדגש ניהולי) – זה בחינם.