כשהייתי בן 23 עשיתי ניסוי בבדידות. הייתי קורא הרבה פול אוסטר באותה תקופה ורציתי לראות מה יקרה אם אני אהיה ממש לבד ולא אדבר עם אנשים אחרים למשך איזו תקופה. אז שכרתי דירה בכפר דייגים קטן בדרום ברזיל, קניתי גלשן, והעברתי את הימים בערך ככה: קמתי בבוקר, הלכתי לגלוש, חזרתי לאכול צהריים, קראתי קצת ספר, הלכתי לגלוש שוב פעם, חזרתי לארוחת ערב, קראתי עוד קצת והלכתי לישון.
האיש היחידי שהייתי איתו בקשר באותה תקופה היה המוכר במכולת שבה קניתי את האוכל שלי, והשיחה ביננו הסתכמה ב: ״שלום״ / ״להתראות״.
אני לא זוכר בדיוק למה חשבתי שזה יהיה מגניב, אבל ניסיתי. אחרי בערך חודש הבנתי שגולש גדול כבר לא יצא ממני, וגם שאני די אוהב לדבר עם אנשים. אז מכרתי את הגלשן והמשכתי לעיירה המלאת תיירים הבאה, להמשך טיול דרום אמריקה טיפוסי.
אין פלא אם כך, שכשסיימתי את הלימודים שלי, הרעיון להיות פרילאנסר שיושב בבית בתחתונים ולא מדבר עם אנשים אחרים כל היום לא קסם לי במיוחד. אחרי הכל, חשבתי, יש לי את כל החיים לבלות בבית עם תחתונים.
והנה אחרי כמה שנים, אני כבר 9 חודשים עובד מהבית ואני נהנה בטירוף. עדיין, אני פוגש המון מעצבים שמאד חוששים מהמעבר לעצמאות בגלל הפחד מהבדידות ומהעבוד לבד מהבית. אז חשבתי לשתף את הדברים שעוזרים לי לעצב מהבית בלי להיות בודד.
איך מתמודדים עם הבדידות
1. לא לאכול צהריים לבד
כשאתה עובד במשרד, ארוחת הצהריים היא אחד האירועים החברתיים המרגשים ביום. ההבדל בין לעבוד במשרד לבין להיות עצמאי הוא שבמשרד הסיטואציה מכתיבה עם מי תאכלו צהריים (מה שיכול להיות נחמד, אבל במשרדים כמו במשרדים לא תמיד כולם לטעמכם), בעוד שכאתם עצמאיים אתם יכולים לבחור בעצמכם עם מי בא לכם לאכול – ולעשות את זה רק אנשים שכיף לכם לבלות איתם.
לפחות כמה פעמים בשבוע אני אוכל צהריים עם חברים. אם לא בא לי לצאת לאכול בחוץ, אני מזמין אותם אלי ומבשל לשנינו.
זו הזדמנות נהדרת לראות חברים שלא ראיתי המון זמן, לחזק קשרים ישנים ולפתח מערכות יחסים חדשים. אם יש אנשים שאני חושב שאני יכול ורוצה ללמוד מהם, אני מציע להזמין אותם לארוחת צהריים, ולרוב אנשים אומרים כן לאוכל בחינם.
מישהו אפילו כתב ספר שנקרא ״אף פעם אל תאכלו לבד״, והוא טוען שלאכול עם אנשים זו הדרך להצלחה. עדיין לא קראתי את הספר הזה.
2. בבוקר עבודה, אחרי הצהריים פגישות
בשנה שעבר אלכס סיפר לי על איזו שיטה להניהול זמן שהחלטתי ליישם ואני אוהב אותה: אני לא קובע פגישות בבוקר, כדי לעבוד כמה שעות רצופות בשקט בלי הפרעות. את כל עבודת הניהול הקשורה לעיצוב – מיילים, שיחות, פגישות, לקוחות וכו׳ אני מרכז לאחרי הצהריים וכן יוצא שיש לי חצי יום לעבודה מרוכזת לבד, וחצי יום שמערב יותר אנשים אחרים.
יוצא שכמעט כל יום אני קובע פגישות אחרי הצהריים וכך יוצא שכול יום אני מבלה עם אנשים.
שוב, בהמשך לארוחת הצהריים, לא כל הפגישות הן פגישות שקשורות לעסקים, לפעמים אלו פגישות עם חברים, או אנשים שצריכים קצת עזרה ממני, או אנשים שאני רוצה להכיר וללמוד מהם.
3. להיות חלק מקהילה
למזלנו יש די הרבה קהילות של מעצבים שמאפשרות להשאר בקשר עם מעצבים אחרים כדי להתעדכן מה קורה בעולם, בביצה המקומית וגם סתם לרטון על לקוחות והחיים – תערוכות, הרצאות, סדנאות, קבוצות פייסבוק וסתם חברים שגם הם מעצבים.
היות ואני כבר לא מבלה את רוב היום שלי מוקף בחברים מעצבים, חשוב לי להיות במקומות האלה כדי לשמר את הקשרים עם החברים האלו, וגם כדי להשאר בעניינים. חלק מהתקשורת הזו קוראת בעולם האמיתי, אבל הרבה מאד ממנה קורה גם באון-ליין: בפייסבוק, בבלוגים ואתרים נוספים שעוזרים לי להשאר מחובר לעיצוב גם כשאני נמצא בבית.
4. חבר טלפוני
לפעמים אנחנו עדיין צריכים עוד עין שתסתכל על הדבר שעשינו ותגיד לנו אם יש משהו שפספסנו, או פידבק כדי לדעת שאנחנו הולכים בכיוון נכון ומעניין. במקרה כזה, אין תחליף לחבר טלפוני שאפשר לשלוח לו דברים ולקבל ממנו פידבק אמיתי וקונסטרוקטיבי.
5. חלל עבודה משותף
האמת שאת האופציה הזו לא ניסיתי בעצמי, אבל ביקרתי את ליז במשרד המגניב שלה ב-MindSpace, וזה היה נראה די אדיר. לפחות באיזור תל-אביב הטרנד הזה של חללי עבודה משותפים מתחיל לתפוס תאוצה ויותר אנשים מפסיקים לעבוד מהבית או מבתי קפה ועוברים לחללי עבודה משותפים, מעוצבים ומאובזרים.
חוץ מהמקומות המיועדים לחלל שיתופי, המון מעצבים שאני מכיר פשוט שוכרים סטודיו גדול ושוכרים אותו יחד עם עוד מעצבים עצמאיים אחרים, כדי לשבת בחלל יחד עם אנשים אחרים שכיף להיות איתם, לאכול איתם ולהתייעץ איתם.
מה שבטוח הוא, שלהיות עצמאי לא מחייב עבודה מהבית, וגם עבודה מהבית לא מחייבת בדידות וניתוק מאנשים אחרים ומקהילת העיצוב.
נ.ב – אני עדיין לא יושב בבית עם תחתונים, זאת אומרת אני כן לובש תחתונים אבל מתחת לשאר הבגדים. למען האמת אני אפילו לא הולך יחף או עם כפכפים בבית אלה עם נעלים. זה עוזר לי להיות רציני.