אני שונא טלויזיה.
כלומר, לא ממש את הטלויזיה עצמה, אבל את הקונספט הזה שאתה צריך לשבת ופשוט לראות מה מישהו החליט כדאי שתראה עכשיו. ובאמצע גם תראה פרסומות. והכי גרוע – השלט של הממיר נדפק ואנחנו תקועים כבר חודשים על ערוץ הופ.
הסיבה היחידה שעוד יש לנו מנוי ל-יס היא שאשתי היפה נועה רוצה שבפעם בחודש שיוצא לה סתם להתיישב מול הטלויזיה, היא לא תצטרך לבחור אקטיבית מה לראות. פשוט יהיה שם משהו.
אבל רוב הערבים, אחרי שטומי הלך לישון ואנחנו אכלנו ארוחת ערב ובא לנו להרקב קצת מול המסך עם ביסלי ובמבה, אנחנו רואים יו-טיוב. ובעתיד, כנראה שכולם יעשו את זה.
זה התחיל לפני כמה חודשים כשגיליתי במקרה את ה-vlog של קייסי נייסטאט. כבר שנים שיש לנו AppleTV אבל כמעט ולא השתמשנו בו, כי לא הבנו למה הוא טוב. פעם אחת כשנועה יצאה עם חברות, אני ישבתי מנומנם מול הטלויזיה ושיחקתי באפליקציה של יו-טיוב, רואה סרטים רנדומליים. איכשהו הגעתי לvlog של קייסי, והתמכרתי.
קייסי הוא יוצר סרטים ופרסומאי עם סיפור אמריקאי קלאסי: בגיל 16 הכניס את חברה שלו להריון, בגיל 17 כבר היה אבא, הוא עזב את התיכון ועבד כשותף כלים במסעדה וגר ב-trailer park כי לא היה לו כסף. אחרי שאשתו זרקה אותו, הוא עבר לניו-יורק ופשוט התחיל לצלם סרטים ולהעלות אותם לאינטרנט. 10 שנים קדימה, אחרי מיליון סרטונים וכמה ויראליים הוא יוצר סרטים מבוקש שעושה בוחטות של כסף ופרסומות לנייקי.
לפני כמה חודשים, קייסי החליט שבגלל שעכשיו יש לו סטארטאפ ואין לו כל כך זמן לעשות סרטים, הוא יפתח vlog ויעלה כל יום סרטון ליו-טיוב. אני גיליתי את הערוץ שלו ביום ה-18 לפרוייקט הזה. עכשיו הוא כבר ביום 230 והוא לא פיספס יום.
לקח לנועה בערך איזה שבוע שבו היא טענה שה״תוכנית״ של קייסי לא מעניינת אותה לפני שהיא התמכרה יחד איתי ועכשיו אנחנו רואים את הסרטון היומי בקביעות כבר חודשים.
דרך הערוץ של קייסי נחשפתי לעולם שלם של vloggers – אנשים שמצלמים ומעלים סרטונים מהחיים שלהם, על בסיס קבוע, הרבה מהם על בסיס יום יומים (הכי קיצוני שראיתי – לא פיספסו יום כבר 5 שנים, ובדרך עברו מחלת סרטון, ושיתפו הכל). לא כל התכנים מעולים, כמו כל דבר באינטרנט, אבל הדברים שכן, הרבה יותר טובים ממה שמשדרים בטלויזיה. הראיליטי לא מזוייף ומתוסרט כמו בטלויזיה – אלה אותנטי ומשתף ואפילו תכנים כמו תוכניות בישול, מוזיקה וחדשות (תראו VICE) עשויות 10 רמות מעל מה שיש אצלנו בטלויזיה היום.
טרנד ה-vloggers הוא לא באמת חדש, ולמען האמת גורו השיווק גארי וינרצ׳וק מטיף לעסקים לפתוח ערוצי מדיה משלהם כבר שנים. גארי, בן למהגרים בלרוסים שעלו לארה״ב לקח את חנות היין הקטנה של אבא שלו, ופתח בשנת 2001 ערוץ יו-טיוב (Wine Library TV) שבו כל יום גארי העלה סרטון שבו הוא מדבר על יין. גארי העלה כל יום סרטון במשך 1,000 יום. בסוף 1,000 היום האלו הוא כבר היה מיליונר ממכירות של יין (העסק התפוצץ בטירוף בגלל הערוץ), ועכשיו יש לו חברת מדיה שעוזרת לעסקים לבנות את המותג שלהם ברשתות חברתיות.
דרך אגב, גארי הוא גם אחת מהמשקיעים בסטארטאפ החדש של קייסי: Beme. עולם קטן.
כל העסק הזה של vlogging ויו-טיוב מאד הדליק אותי. תמיד אהבתי לעשות סרטים וזה אחד הדברים שאני הכי נהנה מהם. אז החלטתי שאנסה לפתוח ערוץ יו-טיוב בעצמי שבו אדבר על עיצוב, עבודה והחיים. כמו הבלוג הזה רק בוידאו. ובאנגלית.
בניגוד לבלוג כמו זה שבו אפשר לערוך ולתקן ולשפצר עד שהפוסט יראה טוב, החלטתי מטעמי תקציב שה-vlog שלי יהיה בשוט אחד. אם אני עושה טעויות, הן נשארות. אם אני לא זוכר מה רציתי להגיד – רואים. הסיבה היא גם משיקולי זמן כמו שאמרתי, אבל גם אני חושב שיש משהו הרבה יותר אותנטי ואמיתי כשרואים את הבן אדם בצורה לא ערוכה ולא מתוסרטת.
אני עדיין בימים הראשונים של ה-vlog, והפורמט אולי עוד ישתנה, אבל זה הניסיון שלי לעשות משהו חדש, ולהפוך לטוב בו.
הבלוג הזה ימשיך כרגיל במתכונת שבועית (או בכנות בזמן האחרון דו שבועית), וה-vlog יצא גם במתכונת שבועית בימי שני. אתם מוזמנים להרשם לערוץ היו-טיוב החדש ולעקוב גם שם. פידבקים יתקבלו בברכה.