הבלוג של רן סגל. אני כותב על מיתוג, עיצוב, חווית משתמש ואיך אני חושב שאפשר לעשות את העולם טוב יותר בעזרתם. לפעמים גם סתם מחשבות על החיים.
פוסטים אחרונים
תסמכו עלי, אני ״דוקטור״

תסמכו עלי, אני ״דוקטור״

בחיים לא פחדתי כמו בחדר לידה עם אשתי. כן, כן, זה מרגש וזה מדהים אבל זה בעיקר מפחיד בטירוף. כל מיני אנשים בחלוקים מנסים להגיד לך להירגע וחושבים שהעובדה שיש להם איזה תעודה ממוסגרת על הקיר של המשרד שלהם אמורה לגרום לי לסמוך עליהם ברגע המלחיץ ביותר שלך. פעם זה כנראה עבד העניין הזה עם...
מי מפחד מלוגו ב-$50?

מי מפחד מלוגו ב-$50?

אם יש דבר שמפחיד אותנו יותר משהודים ילמדו לעצב ויעשו את זה ממש בזול, זה שמישהו בסיליקון ואלי יקים סטארטאפ שיודע לעצב וישמיד את המקצוע שלנו אחת ולתמיד. כשחברות כמו Logo5024 עשו את זה, זה עוד היה מצחיק, אבל כשחברות רציניות מתחילות לעשות את זה כמו שקורה בחודשים האחרונים עם squarespace ו-tailorbrands, והחברות האלו מקבלות...
גם אני לא מושלם. בגלל זה אני כותב בלוג.

גם אני לא מושלם. בגלל זה אני כותב בלוג.

פעם ראשונה שבכיתי בסרט היה לפני 10 שנים. באופן מפתיע, זה לא היה בסרט במבי, זה היה כשראיתי את הסרט ״שמש ניצחית בראש צלול״. כשסיימתי לבכות כמו ילדה קטנה, נכנסתי ללחץ – פתאום קלטתי כמה חשובים הזכרונות שלנו ושעלול להגיע היום שבו אהיה זקן ואשכח את כל הדברים החשובים שקרו לי: האהבות הראשונות, מחשבות על...
זה לא כישרון זה כוח רצון

זה לא כישרון זה כוח רצון

אלברט איינשטיין אמר שגאונות זה-1% כישרון ו-99% עבודה קשה. זה כנראה נכון, אבל אני שמתי לב למשהו בקשר לעבודה קשה: קודם כל, זה לא קל לעשות עבודה קשה. דבר שני, רוב האנשים מנסים להמנע בכל מחיר מעבודה קשה, גם המוכשרים שבנינו. העניין בלעשות דברים קשים, הוא שחייבים מלא כח רצון כדי לעשות אותם. כולנו אומרים...
כל המעצבים שקרנים

כל המעצבים שקרנים

רגע רגע, שניה. לפני שאתם מתנפלים עלי פה שאני עושה פרובוקציות עם הכותרות שלי, ולפני שאתם מסבירים שלי שאתם ספציפית דווקא לא שקרנים, תנו לי להסביר למה אני מתכוון. הכותרת של הפוסט היא רפרנס לספר של סת׳ גודין שנקרא All Marketers Are Liars. הכוונה של סת׳ היא לא שבאמת כל אנשי השיווק הם שקרנים, אלה...
סיכום שנה: על עצמאות, יזמות ואבהות

סיכום שנה: על עצמאות, יזמות ואבהות

אחרי חופשת לידה קצרה, הבלוג חוזר ובגדול, עם הפוסט השנתי ״מה למדתי השנה״. מאירועי הפרקים הקודמים: לפני שנה בדיוק עזבתי את העבודה שלי כמעצב שכיר באחד הסטארטאפים המגניבים בארץ (Any.Do) כדי לנסות ולהקים עסק משלי. אחת הסיבות לתזמון המהלך הזה היה העובדה שנועה ואני תכננו להביא ילד וידעתי שברגע שאני אהיה אבא, ההחלטה לקפוץ למים...
למה להיות אמיץ אם אפשר להיות בטוח?

למה להיות אמיץ אם אפשר להיות בטוח?

פיתחתי טכניקה לזכייה ודאית בלוטו: אני עומד לנסות את כל צירופי המספרים האפשריים, ואחד מהם בודאות עומד לזכות. בום. אני לא מאמין שאף אחד לא חשב על זה לפני. אם אתם מגחכים לעצמכם וחושבים שזו דרך לא יעילה במיוחד להתעשר, וגם כזו שבסופה אפסיד יותר כסף משארויח, אתם כנראה צודקים, אבל יותר ויותר אני מרגיש...
לנהל משא ומתן כמו פרנק סינטרה

לנהל משא ומתן כמו פרנק סינטרה

תמיד שנאתי לנהל משא ומתן. אני עדיין שונא את זה. לפני שהייתי הולך לבקש העלאה מהבוס הייתי אוכל סרטים שבועות: ״אני הולך לבקש ממנו ככה וככה, זה מגיע לי!… ומה אם הוא יגיד לא?….אני פשוט אתפטר!״. לפני כל העלאה שהלכתי לבקש, הייתי מכין את הקרקע למקרה שהבוס יגיד לא, ואאלץ להתפטר. הייתי מגיב ככה, כי...
יש ארוחות חינם, אבל הן לא טעימות

יש ארוחות חינם, אבל הן לא טעימות

הפסדתי 325,000 שקל, לפי חישוב גס שעשיתי עכשיו. אם רק לא הייתי עושה כל כך הרבה עבודה בחינם לארוך השנים, מי יודע, אולי כבר הייתה לי דירה בתל-אביב היום. חשבתי שזה יהיה לי טוב לקריירה, יפתח לי הזדמנויות, יעזור לחברים, למשפחה, יעזור לעשות שינוי פוליטי. כמעט כל אחד שבא אלי עם הסיפור שלו הצליח לשכנע...
אין דבר כזה "החיים האמיתיים"

אין דבר כזה "החיים האמיתיים"

באמת שאני לא בן אדם חטטן. אבל אם תשבו לידי באוטובוס ותדברו בקולי קולות בטלפון, יש סיכוי שאקשיב לשיחה שלכם. אני יודע שזה לא מנומס, אבל אי אפשר להימנע מזה. זה בדיוק מה שקרה לי השבוע, כשבחורה נחמדה התיישבה לידי והמשיכה לצעוק לתוך האייפון שלה: ״אין סיכוי שאני יכולה להמשיך שם!! אני מרגישה שהחיים שלי...
שלום, קוראים לי רן ואני בור

שלום, קוראים לי רן ואני בור

מה המשותף למעצבים ואלכוהוליסטים? שניהם לא ששים להודות שיש להם בעיה. ומה הבעיה של מעצבים? יש המון דברים שאנחנו לא יודעים, אבל לא נודה בזה בחיים. אני למשל אף פעם לא ידעתי לבחור צבעים כל כך טוב או לנהל משא ומתן עם לקוחות, או להיות סובלני, אבל בחיים לא רציתי להודות בזה, אפילו לא לעצמי....
שוב, אין לי רעיון

שוב, אין לי רעיון

הלב שלי דופק. פתאום לסדר את הבית נראה כמו מטלה נחמדה ומהנה. אולי אוריד גם את הזבל? הכל כדי לא להתיישב מול המחשב ולהתמודד עם העובדה – שאין לי מושג מה לעשות. לא משנה כמה שנים אני כבר עושה את זה, ולא משנה כמה פעמים כבר הרגשתי את ההרגשה הזו ולא משנה שאני יודע שבסוף...