134-bus

באמת שאני לא בן אדם חטטן.
אבל אם תשבו לידי באוטובוס ותדברו בקולי קולות בטלפון, יש סיכוי שאקשיב לשיחה שלכם. אני יודע שזה לא מנומס, אבל אי אפשר להימנע מזה.

זה בדיוק מה שקרה לי השבוע, כשבחורה נחמדה התיישבה לידי והמשיכה לצעוק לתוך האייפון שלה:
״אין סיכוי שאני יכולה להמשיך שם!! אני מרגישה שהחיים שלי נהיו קפיטליסטים ואפורים, אני בן אדם קראייטיבי! אני לא יכולה לעבוד במשרד מהבוקר עד הערב! ועוד לעשות רק באנרים ומודעות לאוטובוסים! אם זה המקצוע אני חוזרת להיות מלצרית!!״.

היא המשיכה לקטר על העבודה החדשה שלה בסטודיו, בה התחילה לעבוד לפני פחות משבוע, אבל כבר הבינה שזה לא בשבילה ותעזוב או תוריד לחצי משרה בקרוב.
הקשבתי, בהתחלה באמפטיה – כי גם אני הייתי הרבה שנים ביצועיסט שעושה עבודה די מגעילה ואני יכול להבין בדיוק למה היא מתבאסת, אבל ככל שהשיחה התקדמה, פתאום חשבתי שהבחורה הזו קצת מגזימה.
אם הייתי ממש חצוף הייתי מתחיל להסביר לה באוטובוס איפה אני חושב שהיא טועה, אבל היות ואני עדיין לא שם, וגם התחנה שלי הגיעה, הנה מה שהייתי רוצה להגיד לה:

  1. אין דבר כזה החיים האמיתיים. יש מיליון מקומות עבודה. חלקם עושים עבודה אפורה ומשעממת, וחלקם עושים עבודה מדהימה ומרתקת. אין דבר כזה ״זה המקצוע״. זו העבודה שלך ללכת ולמצוא את המקומות המדהימים, וגם העבודה שלך להצליח ולהתקבל אליהם. מן הסתם הביקוש לעבודות מדהימות גבוה מהביקוש לעבודות מבאסות ולכן זה קשה יותר. כמו כן, לא בכל העבודות עובדים במשרד מ9 עד 6. יש הרבה סוגי משרדים. חלקם גם מאד יפים ובטח לא אפורים ו״קפיטליסטיים״. בקיצור, תפתחי את העיינים, המשרד הראשון שראית בחיים שלך לא מייצג את כל המקצוע. למען האמת כלום לא מייצג את כל המקצוע ואת יכולה לייצר לעצמך את עבודת חלומותיך. כמובן, זה מצריך הרבה עבודה קשה.

  2. זה סבבה להתחיל מלמטה. נכון שראינו ב-The Voice איך מגיעים מאודישנים לבמה המרכזית ב-3 פרקים, אבל זה לא עובד ככה בחיים. אף אחד לא מתחיל למעלה ואף אחד לא מתחיל מעולה במה שהוא עושה. צריך ללמוד ולעבוד ולהשתפר. בגלל זה, זה סבבה להתחיל למטה, בעבודות לא מרתקות כדי לשפר את הצד הטכני והבסיס ולבנות את הקרקע לעבודות מורכבות יותר. אני הייתי ביצועיסט כמעט 5 שנים. עשיתי עבודות משעממות, ללקוחות ״אפורים וקפיטליסטיים״, ואני לא מתחרט על דקה מהזמן הזה. שימי אותי ליד מעצב שהעבודה הראשונה שלו הייתה בסטודיו בוטיק לעצב בקבוקיי יין, תני לשנינו לעשות רגע הדמיה בפוטושופ ותראי איך עבודה שלוקחת למעצב אחר שעתיים לוקחת לי 15 דקות. לא כי אני כזה מדהים, פשוט עשיתי את זה בערך 1,000 פעם.

  3. גם אנשים קראייטיבים צריכים לקום למשרד בבוקר. יש איזו תפיסה שאם העבודה שלך היא קראייטיבית, אסור להעיר אותך בבוקר. כדי לא לך להרוס לך את המוג׳ו הקראייטיבי שלך. אבל עיצוב זו עבודה. עבודה מדהימה, אבל עדיין עבודה. ואם את עובדת במשרד, שעובד עם לקוחות, אז שעות העבודה שלך הם שעות העבודה של שאר העולם. כמובן שאת יכולה להיות עצמאית או להקים משרד עם חוקים משלך. זה בסדר, והרבה אנשים עושים את זה. אבל את תגלי שכדי לעבוד עם אנשים אחרים (חלק משמעותי מאד מעבודת העיצוב) את צריכה לעבוד בשעות שגם הם עובדים בהן.

  4. אם שבוע של באנרים גורם לך לרצות לחזור להיות מלצרית, אולי עיצוב זה לא בשבילך. ברור שיש עבודות מבאסות. ויש עבודות שבאמת צריך לעזוב אותן. אבל לחזור להיות מלצרית? אם השקעת את כל הזמן הזה בלימודים טכניים ותיאורתיים כדי להיות מעצבת וברגע שיש משהו מבאס את חושבת לזרוק הכל לפח וללכת הבייתה, אז עיצוב זה כנראה לא בשבילך. עיצוב זו עבודה קשה. סובלים בה הרבה. סובלים כשהלקוחות קשים, כשלא מצליחים למצוא רעיון, כשמשהו לא יצא מדהים כמו בראש שלך, כשהדד-ליין מתקרב. סבל זה חלק אינטגרלי מהעבודה. ועדיין זו עבודה מדהימה. אם את לא מוכנה לסבול קצת, יהיה לך מאד קשה להצליח.

אה, ואל תדברי בטלפון שלך באוטובוס. זה מעצבן את מי שיושב לידך.