מה המשותף למעצבים ואלכוהוליסטים?
שניהם לא ששים להודות שיש להם בעיה.
ומה הבעיה של מעצבים? יש המון דברים שאנחנו לא יודעים, אבל לא נודה בזה בחיים. אני למשל אף פעם לא ידעתי לבחור צבעים כל כך טוב או לנהל משא ומתן עם לקוחות, או להיות סובלני, אבל בחיים לא רציתי להודות בזה, אפילו לא לעצמי. אחר כך, חוסר הידע הזה יבוא לידי ביטוי בעיצוב לא טוב, או בבעיות עם הלקוח, או בבכלל לא לקבל את הפרוייקט ואנחנו תמיד נמצא מישהו להאשים, חוץ מאת עצמינו כמובן.
בעצם – תנו לי להרחיב, זו לא רק בעיה של מעצבים. המון סטארטאפים שאני רואה נתקלים בקשיים. כשאתה מקים סטארטאפ אתם צריך לעשות פתאום מלא דברים שבחיים לא עשית, אבל במקום להודות שאין להם מושג איך מנהלים כספים או מנהלים עובדים או עושים עבודת שיווק הם מרגישים שהם יודעים לעשות הכל ״סבבה״ עד שהחרא פוגע במאוור.
זו כנראה בעיה של אנשים לא משנה באיזה מקצוע. קראתי איפשהו שבשנות ה-50 נתנו לנשים עצה: ״כשבעלך נכנס הבייתה, תני לו מחמאה! אין שום דבר שתגידי לו שהוא יותר מחמיא ממה שהוא כבר חושב על עצמו״. הם כנראה ידעו על מה הם מדברים. אם יש משהו שאנחנו לא אוהבים לחשוב על עצמנו, זה שאנחנו בורים.
הבעיה היא, ואת זה יגידו לכם בכל מפגש של אלכוהוליסטים אנונימים (לפחות בסרטים שאני ראיתי), שהשלב הראשון בדרך להתקדם ולהשתפר, הוא להודות שיש לכם בעיה. אז בואו נפסיק לשקר לעצמנו, נודה שיש הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, או לא מבינים כל כך טוב, ונלך ללמוד.
איך לחשוב יותר טוב
בניגוד לאלכוהוליסטים שיש להם 12 שלבים לעבור, הדרך לחשיבה יותר טובה מתחילה ב- 5 שלבים. לא המצאתי אותם, לקחתי אותם מספר שקראתי לאחרונה ואהבתי שנקרא Five Elements Of Effective Thinking.
-
להבין לעומק – כשאנחנו בבית ספר ומקבלים 80 במבחן, זה אומר שעברנו, ואנחנו מתקדמים לשלב הבא. אבל למען האמת, זה אומר שיש בערך 20% שאנחנו לא ממש הבנו, ובכל זאת אנחנו עומדים ללכת וללמוד רעיונות מורכבים יותר שמתבססים על הרעיונות הבסיסיים, שלא ממש הבנו לגמרי. גם בעיצוב זה קורה הרבה: אז מה אם אתם לא שולטים לגמרי בצבע, קומפוזיציה וטיפוגרפיה, אתם כבר בשנה ג׳ ועכשיו מבקשים ממכם לעשות תדמית, או אתר אינטרנט. אנחנו מגיעים מהר מאד לפרוייקטים מורכבים אבל סובלים הרבה פעמים מאי שליטה בכלים הבסיסיים של המקצוע שלנו. השלב הראשון בדרך להיות מעצב טוב יותר, בין שאתם מעצבים אפליקציות או הזמנות לחתונה הוא לחזור לבסיס (גם אם אתם מעצבים כבר 20 שנה), ולנסות לשפר את ההבנה והיכולת של הדברים הבסיסיים. תמיד אפשר להיות יותר טובים. אני לא חשוב שיש מישהו שיודע כל מה שיש לדעת על צבע, קומפוזיציה או פוטושופ. תשאלו את ג׳ירו שעושה סושי כבר 60 שנה ועדיין מנסה לשפר את הבסיס.
-
לעשות טעויות – כתבתי בשבוע שעבר שלעשות טעויות, זו הדרך קדימה. כי טעויות חושפות מה לא בסדר, ומה צריך לשפר. זה נשמע פשוט ״לעשות טעויות״, אבל אנחנו חיים בחברה שמטמיעה בנו מאז שאנחנו ילדים קטנים את הפחד מלעשות טעויות. אחרי הכל – אנחנו לא רוצים שיחשבו שאנחנו מפגרים. זה מצריך אומץ להגיד לעצמכם ״סבבה, אני הולך לעשות את זה, ומקסימום אני אטעה, ואלמד מזה״. נניח שהייתם יודעים שכל דבר שתנסו תצליחו בפעם ה-10 שתעשו. טעיתם? יצא לא טוב? מעולה, תלמדו מזה ויש לכם עוד 9 פעמים עד שתצליחו.
-
לשאול שאלות – הדרך לדעת יותר ולהבין יותר, היא לשאול שאלות. הרבה פעמים, לשאול את השאלות הנכונות זה 80% מהעבודה של המעצב. הלקוח בא אלינו, אבל הוא לא באמת יודע מה הוא רוצה וצריך, הוא אפילו לא מכיר את עצמו ואת המניעים שלו לעומק הרבה פעמים. הדרך לעבודה טובה היא לא לעשות את מה שמבקשים מאיתנו, אלה לשאול שאלות ולהבין את המוטיבציה מאחורי הבקשה – יכול להיות שהבנה מעמיקה תביא למסקנה שבכלל צריך לעשות משהו אחר. גם בנקודה הזאת אנחנו צריכים להתגבר על יצר ה״אני מפחד להראות שאני טיפש״, כי אם אני שואל שאלה, המשמעות היא שאני לא יודע. הרבה פעמים הלקוחות מדברים על איזה מושג או רעיון עסקי שאנחנו לא מבינים לגמרי, ואנחנו מעדיפים לא להראות בורים ושותקים. אבל הדרך ללמוד היא לא להתבייש ולשאול את השאלות הבסיסיות.
-
להמשיך רעיונות קיימים – לכל רעיון, יש אפשרויות להתפתח לרעיון מורכב יותר. כמעט שום רעיון לא מגיע מהאוויר במנותק מרעיונות אחרים. האייפון הוא פיתוח של רעיון הטלפון, והמסך מחשב שלכם מורכב מנורות קטנטנות שהן פיתוח מאוחר מאד של רעיון הנורה הבסיסי. אל תפחדו לקחת רעיונות קיימים ולקדם אותם. שום רעיון הוא לא ״מושלם״ או הגיע לסוף דרכו. אתם חושבים שלא יהיה משהו אחרי האייפון?
-
להמשיך להשתנות – אם לקחתם את הצעד הראשון בלהודות שאתם לא מושלמים ויש לכם עוד המון ללמוד, אז תהיו מחוייבים להמשיך ולהתקדם ולגדול. כמו שרעיון אף פעם לא מגיע לסוף שלו, ככה גם אנחנו יכולים להמשיך וללכת קדימה. מי שמחליט שהוא ״סיים״ ללמוד ולגדול מתחיל להיות לא רלוונטי מאותו הרגע.