אם יש דבר שמפחיד אותנו יותר משהודים ילמדו לעצב ויעשו את זה ממש בזול, זה שמישהו בסיליקון ואלי יקים סטארטאפ שיודע לעצב וישמיד את המקצוע שלנו אחת ולתמיד.
כשחברות כמו Logo5024 עשו את זה, זה עוד היה מצחיק, אבל כשחברות רציניות מתחילות לעשות את זה כמו שקורה בחודשים האחרונים עם squarespace ו-tailorbrands, והחברות האלו מקבלות מימון וחשיפה רצינית, אז באמת אנחנו מתחילים לתהות האם עולם העיצוב הולך לעזאזל והאם היינו צריכים ללכת ללמוד רפואה כמו שאמא רצתה.
בפוסט הזה, אני עומד להסביר למה אני דווקא סבבה עם הסטארטאפים והטרנד הזה, או לפחות אני לא חושש מהם. אני חושב שההמולה בקהילת העיצוב היא שילוב בין צביעות ופחד, ולשניהם אין מקום. אנסה להסביר למה.
בואו נדבר על צביעות
״לוגו ב-$50 זו הזנייה של המקצוע!״
אוקי. בסדר. אתם חושבים שאם מישהו קונה מוצר זול ונחות זה אומר שהוא מזנה תחום שלם?
הנה דברים שאני קונה:
-
תמונות ב- $1-50 ממקומות כמו Shutterstock / Stocksy. ובכך אני מזנה את תחום הצילום.
-
מוזיקה לסרטים שאני עורך ב-$15 מ-audiojungle. ובכך אני מזנה את תחום המוזיקה והסאונד.
-
אייקונים תמורת קרדיט או $1 מ-NounProject. וכך אני מזנה את מעצבי האייקונים.
-
פונטים בחינם. ובכך אני מזנה את מעצבי הפונטים.
אבל למה להשאר רק בתחום העבודה?
-
אני מוריד סרטים פיראטית או משתמש ב-Popcorn Time, כי אני לא מעריך את העבודה של אלפי אנשי הקראייטיב בהוליווד.
-
אני משלם $10 בחודש ל-Spotify ומקבל את כל המוזיקה בעולם, ומשאיר למוזיקאים המסכנים לקבל חלקיק סנט על כל השמעה. וזה כשאני לא פשוט שומע את השיר דרך יוטיוב ושיקפצו המוזיקאים.
-
אני קונה ספרים ב-Kindle ובכך מזנה את תחום הספרות המודפסת.
אני יכול להמשיך ככה כל היום. אבל נראה לי שהבנתם את הנקודה.
כמובן שאם נניח רגע את הציניות בצד, ברור שאני מעריך מאד את כל אנשי המקצוע הנ״ל ובהרבה פרוייקטים אני עובד עם אנשי מקצוע מהדרגה הראשונה והם מקבלים אלפי דולרים, אבל לפעמים, כשאין תקציב / זמן והפתרונות הזולים מספיק טובים, אני משתמש בהם, ואני לא מתבייש או מרגיש רע עם זה.
ברור לי שלוגו ב-$50 לא יכול להיות לוגו טוב. בדיוק כמו שתמונה ב-$1 לעולם לא תהיה טובה כמו תמונה שצלם מקצועי צילם במיוחד עבורי, ועדיין – יש מקום בעולם לכל סוגי הפתרונות ולכל סוגי הלקוחות.
יש בעולם כנראה מאות אלפי אם לא מיליוני לקוחות שגם אם היו מבינים את הערך של עיצוב ידם לא הייתה משגת כדי לשלם לפרילאנסר או סטודיו טוב כי שיעצב להם את הלוגו. היינו רוצים לחנך אותם ולגרום להם להרגיש רע עם עצמם – ״שיקחו הלוואה וישלמו לי מלא כסף!״, אבל זה כנראה לא עומד לקרות.
ללקוחות מסוג זה, טוב שיהיה פתרון מסוג הסטארטאפים שהוצגו למעלה. לפחות שם יש מעצב אמיתי שעיצב את הפלטפורמה ו״עזר״ להם או מנע מהם לעשות דברים נוראיים, שזה יותר טוב ממה שאני יכול להגיד על חלק מהלוגואים שאני רואה היום כשאני הולך ברחוב.
בואו נדבר על פחד
הפחד שמכונה תחליף אותנו הוא פחד בסיסי ביותר. יותר מזה, כמעט כל מקצוע היום בעולם מאויים כך או אחרת על ידי טכנולוגיה מתקדמת – מנהגי המונית שעומדים להיות מוחלפים במכוניות שנוהגות לבד תוצרת גוגל, ועד רופאים שעלולים להיות מוחלפים כשתוכנות יהיו מסוגלות לתת אנליזות מהירות ומדוייקות יותר (אה לך אמא!).
זה קורה, וזה באמת מפחיד.
יחד עם זאת, אנחנו המעצבים נמצאים במקום ממש טוב לקראת מהפכת הרובוטים הבאה עלינו לטובה.
לאחרונה קראתי ספר שנקרא The Second Machine Age: Work, Progress, and Prosperity in a Time of Brilliant Technologies. הספר מתאר את השינויים שהעולם כבר עובד ועומד להמשיך לעבור בשנים הקרובות בהן הטכנולוגיה נהיית חכמה וזולה באופן אקספוננציאלי כל שנה שעוברת.
כן, המון דברים עומדים להשתנות, והרבה מקצועות עומדים להיות מוחלפים על ידי רובוטים או אלגוריתמים. אבל נחשו מה אחד הדברים הכי קשים שמכונות מתקשות בהן? חשיבה יצירתית וחדשנות. שני הדברים עליהם מתבסס המקצוע שלנו.
אז נכון, בשנים האחרונות יותר קל וזול לקבל Fast-Design לא איכותי במיוחד (כמטאפורה עיצובית ל-Fast-Food), אבל בשנים האחרונות גם יותר ויותר מותגים וחברות מבינות את החשיבות של עיצוב. יש היום יותר דרישה למעצבים מכל תקופה אחרת בהיסטוריה. מעצבים מרוויחים היום יותר כסף מתמיד. מעצבים משפיעים בדרגים הגבוהיים ביותר (עד לפני כמה שנים תארים כמו Chief Design Officer או Chief Creative Officer בכלל לא היו נפוצים בצוותי הניהול של חברות גדולות). והאתגרים של המעצבים הם מהמעניינים ביותר שהיו לנו מאז המצאת הדפוס.
מקדונדלס לא הרגו את תחום הבישול, ותוכנה שעושה לוגו זול לא תהרוג את תחום העיצוב.
אז תניחו ללקוחות לא רלוונטים לקנות את הלוגו שלהם ב-$50 דולר ותתפנו לעשות את העבודה המעניינת והריווחית שמלא לקוחות רק מתים שתעשו להם.