באמת תודה לך המגיב "יואב".
תודה לך שבתגובה לפוסט הקודם הגבת ש"אנחנו לא מוצאים מעצבים טובים כי עיצוב לא ניתן למדידה".
תודה לך שלא יכלתי לצאת לירח דבש בשקט בגללך, והייתי צריך לקחת איתי את הספר "זן ואמנות אחזקת האופנוע", כדי לחשוב שוב ושוב על השאלה: "אם אי אפשר למדוד כמותית מהו עיצוב טוב, איך אפשר לדעת מה הוא עיצוב טוב?".
אני מבין עכשיו את העיתונים שרוצים לבטל את האפשרות לטוקבקים.
מה בסך הכל רציתי? לצאת לירח דבש בשקט?
ועכשיו תראו מה קרה: בגלל שכמו כל דבר בחיים, שום דבר הוא לא פשוט, התוצאה היא שאני אצטרך לכתוב סדרת פוסטים שלמה שמנסה להתמודד עם השאלה הזו: "מהו עיצוב איכותי?"
הנקודה הראשונה היא פשוטה: עבודה איכותית, היא תוצאה של עבודה של מישהו שאכפת לו.
זה הרי ברור בכל תחום אחר בחיים: מישהו שאכפת לו מאוכל מבשל טעים יותר, עורך דין שאכפת לו מהמקרה ימצא פתרונות יצירתיים יותר, ומעצב שאכפת לו יעצב מוצר טוב יותר.
למרות שאנחנו לוקחים העובדה שלאנשים אכפת מהעבודה שלהם כמובן מאליו, יותר פעמים ממה שאנחנו רוצים להודות זה לא המקרה. בכלל, לאנשים בגדול לא כל כך אכפת. לא כל כך אכפת להם מהמצב הפוליטי, לא כל כך אכפת להם מהשכנים שלהם, לא אכפת להם שיש אנשים רעבים, אז אתם מבקשים מהם שיהיה אכפת להם מעיצוב?
הנה כמה סימפטומים של מעצב שאכפת לו (אם אתם או המעצב שלכם לא מתנהגים ככה, יש סיבה לחשוש):
-
הוא מוצא את הבעיה האמיתית: המון פעמים מבקשים מאיתנו לעשות משהו בסגנון: "אתה יכול בבקשה לעצב מייל כזה וכזה" או "אנחנו צריכים פיצ'ר שעושה ככה וככה". השאלה הראשונה צריכה להיות: "למה? למה אנחנו צריכים את זה? מה המטרה?". במקרים רבים הלקוחות שלנו מבקשים מאיתנו דברים שלא באמת פותרים את הבעיה האמיתית שלהם. מעצב שאכפת לו לא פשוט יעשה מה שמבקשים ממנו. הוא יעשה את מה שנכון לעשות.
-
הוא עובד עם הכלים הנכונים: חלקנו נמצאים במקצוע הזה כבר הרבה שנים. יש כאלה שאפילו מתגעגעים לפריהנד (לא אני חס וחלילה). אבל העולם השתנה מאד ב-10 השנים האחרונות, וגם הכלים שמעצבים משתמשים בהם. לכן מעצבים שלא מספיק אכפת להם כדי ללמוד כלים חדשים כדי לעשות עבודות מסוג חדש ומנסים לאנוס את הכלים הישנים שהם מכירים כדי לעצב אפליקציות ומוצרי אינטראקטיב, סביר שלא ייצרו פתרונות איכותיים.
-
הוא לא ממהר לסיים את הפרוייקט: לא סתם המשוואה היא כמות מול איכות. אם מה שעומד מול עיניו של המעצב הוא הכמות של הפרוייקטים שהוא צריך לסיים, קשה להאמין שיהיה לו אכפת מאיכות כל פתרון שהוא נותן. עדיף מעצב שמשקיע בפרוייקט לאורך זמן.
-
הוא רב עם הלקוח כשצריך: אם אתם לא רבים עם הבוס / לקוח שלכם על בסיס קבוע, אז כנראה לא אכפת לכם מספיק. אני לא טוען שהמעצב תמיד צודק, אבל אם אכפת לו מספיק, הוא ינסה בתוקף לעמוד על שלו.
עכשיו נשאלת השאלה, איך מייצרים סביבת עבודה שמייצרת אכפתיות למעצב? אני לא מאמין ש"אכפתיות" היא תכונה שנולדים איתה ואו שהיא קיימת או שלא. זהו מדד שכל הזמן משנה ותלוי בהמון פרמטרים בסביבת העבודה שלי ובאנשים שאני עובד איתם.
הנה כמה נקודות שאני יכול לחשוב עליהן:
-
לתת למעצב בעלות (ownership) על הפרוייקט: כשמעצב מרגיש שהפרוייקט הוא שלו, הוא ה"בייבי שלו", אין ספק שאכפת לו הרבה יותר מהפרוייקט. איך עושים את זה? הלקוח פשוט צריך לשחרר את המושכות, לסמוך על המעצב ולתת לו לקבל את ההחלטות בעצמו. איך אמר ספיידרמן: "with great power comes great responsibility". ברגע שהמעצב יודע שאף אחד לא עומד לתקן את הטעויות שלו, והאחריות היא עליו – רמת האכפתיות עולה פלאים.
-
לתת למעצב קרדיט: בסופו של דבר כולנו יצורים של אגו. כולנו רוצים שיטפחו לנו על השכם כשעשינו עבודה טובה, וכולנו רוצים להיות גאים בפומבי בעבודה שעשינו. משרדים וחברות רבות חושבות שזה עדיף לתת קרדיט קבוצתי למשרד או לחברה מאשר לאיזה "סופרסטאר" בודד. אבל הצד השני של אותו המטבע הוא שאם אין לי סיכוי כמעצב להיות "סופרסטאר", אז כנראה שלא יהיה לי אכפת כל כך.
-
לחבר את המעצב לחזון: כשמעצב מבין למה העבודה שהוא עושה חשובה, תמיד אכפת לו יותר. אפילו באנר או עיצוב כרטיס ביקור יכול להיות פרוייקט חשוב מאין כמוהו אם הסיבה לאותה חברה היא סיבה מעוררת השראה.
*שימו לב: לדעתי אכפתיות היא לא פונקציה של כסף. אני יכול לשים זין על עבודה שמשלמים לי בה המון, ושיהיה אכפת לי בטירוף מפרוייקט שאני עושה בהתנדבות.
אז נכון, אכפתיות זה לא דבר שאפשר לראות אם הוא קיים בתיק עבודות של מעצב. והיא גם דבר שיכול להופיע או להעלם בהתאם לנסיבות העבודה, אבל היא נקודה משמעותית בתוצאה הסופית.
רוצים עיצוב טוב? תמצאו מישהו ששם זין.