או – "למה אני שונא את Google Glass אבל אני אהיה הראשון לעצב להם"

לא כל מה שחדש בהכרח יותר טוב. כל דור מסתכל הדור שאחריו ומתרפק: "בזמני הכל היה פשוט יותר, וטוב יותר, אני גדלתי בלי אייפון / טלויזיה / מכונית / חשמל, ועדיין היינו מאושרים". אבל זה כמובן לא מונע מאיתנו להמשיך ולרוץ קדימה מבלי לשאול את השאלה האם זה טוב יותר.

בספר "קיצור תולדות האנושות", מסביר הררי שאפילו המצאת החקלאות לא בהכרח הייתה לטובת האנושות, היות ועכשיו אנחנו משועבדים לשדות שלנו, עובדים יותר קשה, בעבודה שהגוף שלנו לא נבנה כדי לעשות, אבל אחרי שאימצנו את ההמצאה, כבר אי אפשר לחזור לאחור. כך גם עם החשמל / מכוניות / טלויזיה ואייפון.

עכשיו גוגל ממציאים משקפיים חדשים, ורוצים שאני אהיה מחובר 24/7, ואפילו לא אוכל להחביא את המכשיר בכיס. בתור אחד שראה את הסדרה "מראה שחורה" (מומלץ!), אני בכלל לא בטוח שזו המצאה שטובה לאנושות. להקליט כל רגע בחיים שלי? לקבל עוד אינפורמציה בכל רגע נתון? לא לעשות טעויות בכלל? לי באופן אישי זה נשמע כמו סיוט.

אם אני שונא את זה , זה כנראה יצליח

גיליתי שיש לי ברומטר פנימי חשוב: אם אני שונא רעיון כלשהו מאד, ואני חושב שהוא מטופש ואף אחד לא ירצה אותו, בדרך כלל הרעיון מצליח מאד ואני מגלה שאני לא מבין כלום בכלום.

לדוגמא: כשהייתי בצבא, בחור אחד ששירת איתנו, שמו שחר, בא וסיפר לי על פרוייקט חדש שהוא עובד עליו. זו "רשת חברתית" שאתה יכול ליצור קשרים עם חברים שלך, ולפי תיאוריה מסויימת, אתה מקושר לכל בן אדם בעולם דרך 6 אנשים. הוא ביקש ממני להצטרף כי הרשת הייתה חדשה ועוד לא היו משתמשים. התחברתי וחשבתי לעצמי "מי צריך את השטות הזו?". הם קראו לה "מקושרים", והיא הושקה באותו זמן בערך שמארק השיק את "פייסבוק" באוניברסיטה שלו. לימים הם מכרו את מקושרים לואללה בכמה מיליונים, פייסבוק התפוצץ בכל העולם, ואני גיליתי שיצאתי דביל.

למה להיות הראשון לעצב לזה?

אוקי, עכשיו כשאנחנו יודעים שאני לא אוהב את הרעיון, וגם שהעובדה שאני לא אוהב אותו מעידה שככל הנראה הוא עומד להצליח, נשאלת השאלה – למה לעצב אפליקציות ל-Google Glass? למה לשתף פעולה עם משהו שאני לא אוהב?

הנה איך שאני רואה את זה:

  1. כי אף אחד אחר לא רוצה לעצב לזה: באופן מוזר, רוב המעצבים אוהבים להמשיך ולעשות את מה שהם עושים עכשיו ולא להתחיל לעשות דברים חדשים. רובם עדיין אוהבים לעצב לתחום הניירות ומקבלים חלחלה כשהם מקבלים פרוייקט דיגיטאלי כמו אתר או אפליקציה. עכשיו לאט לאט הם מתחילים לזלוג לתחום הדיגיטלי (לדעתי יותר בכלל הכסף מאשר בגלל עניין בתחום). מה אני מסיק מזה? שכשתצא פלטפורמה חדשה כמו Google Glass, אף אחד לא יקפוץ על המשימה לעצב לה. אם אני אעשה את זה, יהיה לי יתרון יחסי עצום.

  2. כדי לייצר סטנדרטים טובים: אם אנשים עומדים להשתמש במוצר הזה, עדיף לפחות שיתשמשו במשהו טוב. עדיף שלפחות מעצבים ילחמו כדי לייצר מוצר עם סטנדרטיים גבוהיים, לא פולשני, לא מבלבל, שלא מסיט את תשומת הלב. בקיצור, עדיף שזה יהיה פחות נורא ממה שזה.

  3. כדי לא להשאר מאחור: מי שנלחם בקידמה, סופו להשאר מאוחר. זה עצוב אבל זה המצב. כמו שאמרתי בסעיף הראשון – גם אלה שהעדיפו להמשיך לעצב כרטיסי ביקור ונייר מכתבים מתמודדים עכשיו עם המציאות שבה אף אחד לא באמת צריך כרטיס ביקור וניירת, ואין להם ברירה אלה להגרר לתחום הדיגיטל. אבל מעצם העובדה שהם נגררים לשם משתמע שהם מגיעים לשם אחרונים. סביר להניח שעד שהם יגיעו, הדבר הבא כבר יהיה בדרכו.

  4. כי אפשר לחדש: אם אתה ראשון בתחום חדש, שעוד אף אחד לא עשה בו כלום, כמעט כל דבר שתעשה יהיה חדש. זה כיף! בטח בעולם שבו "כבר עשו הכל", להיות הראשון לעשות משהו הוא תחושה אדירה, ואחרי הכל, באנו להינות, לא?

אחד שממש לא רוצה להשאר מאוחר

אז אתם יכולים לצחוק עכשיו על המטומטמים שהולכים עכשיו עם הדבר הזה על הפרצוף (בסיליקון ואלי קוראים להם Glass-holes, על משקל Ass-holes), אבל אם יום אחד לא תוכלו לחיות בלי אפליקציית משקפיים זו או אחרת, יש סיכוי טוב שזו תהיה עבודה שלי.