הדבר הכי קשה בעולם זה לעשות משהו ללא אגו.
כשעבדתי לפני שנים בתור ביצועיסט צעיר במקאן, הייתי מציע לארט-דירקטורים הצעות איך לשפר את העבודה. ב-90% מהמקרים התוצאה הייתה מבט מזלזל שמשמעותו הייתה: "מי אתה בכלל שתגיד לי איך לעשות את העבודה שלי? מה אתה בכלל מבין?". בודדים היו האנשים שאשכרה הקשיבו, שקלו את הרעיון ולפעמים אמרו – "זה רעיון טוב. בוא נעשה את זה". נשבעתי לעצמי שכשאהיה גדול לא אתן לאגו שלי לעמוד בדרך לעבודה טובה, שתמיד אקשיב ואעשה מה שצריך כדי שהעבודה תהיה מעולה, גם אם זה על חשבון האגו שלי.
אחר כך, כשהייתי בלימודים, מורה אחד טען שעיצוב ספרים צריך להיות שקוף: "אף אחד שקורא את הספר לא צריך לדעת שהיה פה מעצב שסידר את הטקסט. הוא פשוט צריך להיות מרוכז בספר. אם הוא שם לב לגודל האותיות או הריווח בינהן, כנראה שהמעצב עשה עבודה לא טובה".
על אף הטענה הזו, כל מעצב עושה במודע או לא את הניסיון ההפוך בדיוק: לייצר עיצוב שאנשים ישימו אליו לב, לייצר "סגנון אישי" כדי שכל מי שיראה את המוצר יגיד: "אה! איזה יופי, רואים ש-X עיצב את זה! איזה עיצוב מעולה". למה? בגלל האגו.
בשנה-שנתיים האחרונות, הבאז בעולם העיצוב הוא בנושא "עיצוב שטוח". למען האמת, בפעם הראשונה בהיסטוריה אולי, הבאז יצא מחוץ לקהילת המעצבים ואפילו העיתונים והטלוויזיה עוסקים במערכת ההפעלה החדשה של האייפון, ובשינוי לעיצוב שטוח. אם אתם שואלים אותי, אז הטרנד הזה הוא טרנד זמני בדרך לשנוי הגדול והאיטי יותר שהעולם הולך אליו: עיצוב שקוף, או בשמו השני – עיצוב ללא אגו.
מה זה עיצוב שקוף?
התוצאה של עיצוב מלא אגו היא עיצוב שמסתיר את התוכן. אתם מכירים את העיצובים האלה: האתרים היפים שחברים שלכם שולחים לכם ואתם גוללים אותם בהשתאות בלי לקרוא אפילו כותרת אחת. אלו הקטלוגים עם הניירות היפים שגורמים לכם להריח את ההדפסה אבל לא לקרוא אפילו פסקה אחת, זו האפליקצייה המהממת ששיחקתם איתה בדיוק דקה ושכחתם ממנה למחרת.
כשאני רואה כאלה מוצרים, על אף שאני יכול להעריך וליהנות מהאסטטקיה אני תמיד אומר: "נו, תפסיקו לחרטט ותתחילו להגיד את האמת". האמת לפעמים קשה: המוצר הזה לא מעניין. הטקסט לא כתוב טוב. אין פה שום דבר חדש. העיצוב משמש כקישוט כדי להסתיר משהו בינוני לגמרי.
בעייני העולם הולך למקום ההפוך: למקום של כנות וישירות בו העיצוב הוא כלי כדי לספר ללקוח את האמת ולעזור לו ליהנות מהמוצר עצמו. העיצוב הוא ערך מוסף, הוא לא הערך עצמו.
הנה כמה דוגמאות לעיצוב שמתקרב לעיצוב שקוף:
Airbnb
העיצוב של Airbnb מצליח להציג את המוצר עצמו: הבתים של אנשים אחרים, בלי כמעט שנשים לב שיש בכלל מותג סביבם, השימוש בצבע מינימאלי והטיפוגרפיה אף שהיא ידידותית לא מנסה להיות יותר מדי טרנדית או תופסת תשומת לב, היא פשוט רוצה להצהיר על התוכן.
Square
עוד מוצר ומותג מדהים אשר מאפשר לעסקים קטנים לגבות כסף בכרטיסי אשראי באמצעות האייפון שלהם. הייתם יכולים להתבלבל שאולי זה אותו המותג, או אולי אותו המעצב כי גם כאן האתר בנוי כמעט אותו הדבר: פוקוס מרכזי על תמונה שמעבירה את הערך המרכזי של המותג: המוצר, למי הוא מיועד ואיך משתמשים בו. האם חסר פה "בידול"? או "מיתוג"? אני לא מרגיש ככה, אני פשוט מרגיש שלא מנסים לבלבל אותי אלה לעזור לי להבין.
Google Glass
למי שלא השתמש במוצר הזה, קצת קשה להבין איך זה מרגיש אבל זהו העיצוב השקוף בצורה הכי מילולית שלו: הוא באמת שקוף מעל המבט שלך. בגלל הקיצוניות של המצב בו כל מסך "מפריע" לך באמצע החיים, המעצבים בגוגל נאלצו להפוך את העיצוב לכמה שיותר שקוף, פשוט וברור.
Minority Report
טוב, זה לא באמת עיצוב שאנחנו כבר משתמשים בו, אבל די ברור שהעולם הולך לכיוון של ממשקים שיוקרנו על החלון, המקרר, המראה באמבטיה או שולחן העבודה שלנו. במצבים האלו העיצוב יהיה ככל הנראה באמת שקוף.
לסיכום
אני מניח שטרנדים גרפיים בעיצוב יהיו תמיד, אבל האתגר שלנו הוא לנסות ולעשות בעיצוב את השימוש הנכון ביותר עבור הבן אדם שעומד להשתמש במוצר. יותר פעמים מלא, זה מצריך אותו להוציא את עצמנו מהמשוואה.