תגידו לי אם הסיפור הזה נשמע לכם הזוי:

הלכתם לבית קפה ביום שבת בבוקר. שתיתם קפה הפוך ואכלתם ארוחת בוקר ישראלית במחיר מופקע. נחמד מאד. כעבור יומיים אתם מקבלים אס.אמ.אס מבית הקפה: “היי [שם פרטי]!, כבר יומיים לא היית בבית הקפה שלנו! אנחנו מתגעגעים, בבקשה תבוא/י שוב!”. אתם מתעלמים בנונשלאנט אבל למחרת שוב: “היי [שם פרטי]!, רק רצינו להגיד לכם ש[שם של חבר מהפייסבוק] היה אצלנו בבית קפה ומאד נהנה! כדאי לך לבוא שוב!”. טוב עכשיו אתם כבר מתחילים להתעצבן, אבל מוחקים את ההודעה וממשיכים עם היום שלכם. אבל נחשו מה קורה למחרת? נכון! עוד הודעה: “היי [שם פרטי]!, ראינו שבביקורך האחרון אכלת [ארוחת בוקר ישראלית], מצאנו שאנשים שנהנו מ[ארוחת בוקר ישראלית] גם אהבו לאכול [סנדוויץ' גבינת עזים]! אם תגיע/י בשבוע הקרוב תקבל/י 5% הנחה! בוא/י כבר!”.

נשמע לכם רחוק? בקרוב בטלפון הנייד שלכם או בתיבת המייל שלכם.

למען האמת, לא צריך אפילו לחכות ל"בקרוב". מותגים דיגיטליים כמו אפליקציות או אתרי אינטרנט שנרשמנו אליהם מרשים לעצמם להתנהג כמו חברה משוגעת רק בגלל שיש להם גישה לכתובת המייל שלנו או יותר נורא – אפשרות לשלוח לנו נוטיפיקציות ישר לתוך הטלפון הנייד.

כל בוקר אני מתעורר לתיבת מייל שמלאה בלפחות 10-20 מיילים ממותגים שמתישהו במהלך החיים נרשמתי או ביקרתי אצלם וחשבו שיש להם משהו נורא חשוב לספר לי. מילא זה, אבל במהלך היום הסמארטפון שלי מתריע לי בסביבות כל 20 שניות עם עוד אפליקציה שמודיעה לי שמאד כדאי שאני אפתח אותה אחרת אני חי בסיכון גבוהה מאד שמשהו מעניין קרה אבל אני לא יודע עליו.

אם חייתם תחת הרושם שאין מה לעשות, אלו הם החיים המודרניים וזו התוצאה של טכנולוגיה מתקדמת – אז שיקרו לכם. זוהי אך ורק תוצאה של מותגים שרוצים עוד ועוד מתשומת הלב שלכם ובוחרים להיות אגרסיביים מאד בקשר לזה.

בתווך הקצר המותגים כנראה יקבלו את שלהם: אתם תפתחו את האפליקציה, או תשלמו עוד דולר. אבל בתווך הארוך מותגים שמתנהגים ככה ייצרו שנאה והרגשת גועל כלפיהם. אף אחד לא אוהב את החברה האובססיבית שמחכה לו מתחת לבית ב-2 בלילה וצורחת שהיא אוהבת אותו ורק רוצה להיות ביחד.

המהפכה בדרך

כבר כתבתי פה בבלוג פעמיים על אפליקציית המייל האהובה עלי: Mailbox. אני עדיין חושב שהיא אפליקציה מעולה, אבל משהו קרה בשבועות האחרונים: קלטתי שהפכתי מכור לקריאה וניקיון תיבת הדואר שלי. האפליקציה עוצבה בצורה טובה כל כך שהיא פשוט גרמה לי להתמכרות. כל פעם שפתחתי את הטלפון שלי וראיתי את המספר המציין את מספר המיילים החדשים שיש לי בתיבה מיד נכנסתי וניקיתי את התיבה. 20 אולי 30 פעם ביום. כשאני קם בבוקר. כשאני בעבודה. כשאני באוטובוס. כשאני עם אשתי. כשאני יוצא מהמקלחת. כשאני במיטה.

כשקלטתי מה קורה החלטתי לשים לעצמי גבולות: ביטלתי את ה-Badge (המספר שיושב על האייקון של האפליקציה ומראה כמה מיילים חדשים יש). בנוסף ביטלתי את כל הנוטיפיקציות בטלפון שלי- לא עוד פייסבוק, אינסטגרם, ושאר ירקות יכולים לדחוף את המסרים שלהם לתוך הנייד שלי. אם זה לא שיחה או אס.אמ.אס, זה כנראה לא כל כך חשוב.

ואז גיליתי שאני לא לבד. פגשתי חבר לפני כמה שבועות, ליאור פרנקל, שסיפר לי שהוא מתמודד עם אותה הבעיה, הוא מכור לסמארטפון שלו. ליאור שהגיע מה"צד השני" כיזם שמפתח אפליקציה ומנסה לגרום לאנשים להתמכר אליה, החליט לערוק מהצד של המותגים לצד של האנשים ולעזור לאנשים להתחיל בדיאטה דיגיטלית. אם לא ראיתם הקמפיין שלו Undigitize.me רץ עכשיו חזק בפייסבוק.

כשיש סמים ממכרים יש לבעיה שני צדדים שצריך לטפל בהם: המכורים לסמים, וייצרני הסמים. ליאור מנסה לעזור למכורים, אני מנסה להגיד לייצרני הסמים: תרגיעו חבר'ה, לפני שהסמים שלכם הולכים לחזור לכם בפנים.

To spam? or not to spam? That is the question

אני עובד בחברת סטארטאפ שמפתחת אפליקציה. אז אני מתמודד עם מה שנקרא "החיים האמיתיים" כל יום. בחיים האמיתיים יש המון לחצים. אחד האתגרים הכי גדולים בעולם האפליקציות הוא – Retention, מה שנקרא בעברית "שימור לקוחות". בעולם האפליקציות יש אחוזי נטישה גבוהים מאד. אנשים מורידים אפליקציה, משחקים איתה קצת, ואז לעולם לא חוזרים. או שבמקרה הטוב – הם משחקים איתה שבוע או שניים, ואחרי זה לא חוזרים.

ונגיד שהלקוחות לא נוטשים אותך. אבל הם נכנסים לאתר שלך וקונים משהו פעם בחודש. במקרה הזה, מטרתך כעסק היא להגביר את ה-Engagement. כלומר את כמות הזמן, והתדירות שלקוח מבקר באתר שלך.

שתי הדרכים ה"קלות" ביותר להתמודדות עם הבעיות האלה, הן פשוט להזכיר ללקוח שאתה קיים, או לתת לו איזשהו דרבון קל לחזור אליך. ואז איך נזכיר לו? נכון. נשלח לו מיילים, או שאם אנחנו מותקנים על הסמארטפון שלו, נשלח לו נוטיפיקציה.

אז נכון, הסטארטאפ שלנו הוא לא בין יצרני הסמים הכבדים, אבל זה יהיה שקר להגיד שאני לא שולח מיילים ונוטיפיקציות ללקוחות שלנו. מצד שני, אני גם לא חי באשליות – אני יודע שאני חייב למצוא דרך טובה יותר לגרום ללקוחות לאהוב אותי מאשר לעמוד מתחת לבית שלהם ב-2 בלילה ולצעוק להם שאנחנו צריכים להיות ביחד.