תמיד חשבתי איזה מסכנות בחורות, כל היום שוטפים להן את המוח בפרסומות וסרטים איך בחורה "כוסית" אמורה להראות, ואז ברור שהן אוכלות סרטים על איך שהן נראות, אפילו אם הן נראות סבבה לגמרי. בחיים לא חשבתי שזה יכול לקרות גם לי. שגם לי יכולים לשטוף את המוח. אבל מסתבר שזה קרה.
לא. אני לא חושב שאני שמן. שטפו לי את המוח בנושא אחר: גודל החזון שצריך להיות לי.
אם הייתם לאחרונה בסביבת יזמים, סטארטאפים, משרדי מיתוג, תוכניות בערוץ 8 על איך מתעשרים "עשו את זה" או שסתם ראיתם את ההרצאה בטד על Why/How/What, אז גם אתם חיים תחת הרושם שאם אתם רוצים לעשות משהו עם עצמכם, אתם צריכים חזון שמטרתו לשנות את העולם.
לכולם יש כזה: לפייסבוק, לנייקי, לאפל. אפילו לכל סטארטאפ קאקאמייקה יש הבטחה לשנות את העולם: “אנחנו מתכוונים לעשות מהפכה בתחום ה-X ולשנות לאנשים את החיים". בלי הבטחה כזו הרי אי אפשר להתייחס לעסק שלך ברצינות. מה? סתם באת לשחק? אתה לא מתכוון לשנות את העולם? אל תבזבז לי את הזמן.
לפני כמה חודשים עזרתי לחבר למלא בקשה להתקבל לתוכנית מצליחנים בקנדה, תוכנית שמממנת לך שנה כדי "להגשים את החזון שלך". מילאנו המון עמודים בסיפור החיים המרגש שלו, ואז הגענו לשאלת המחץ: “מה החזון שלך? איך אתה מתכוון לשנות את העולם?”. איזה לחץ. מה לכתוב? הרי אי אפשר לכתוב משהו קטן, משהו זניח. אם אתה בן אדם רציני – אתה חייב לשנות את העולם.
הגודל לא קובע
לפני שלושה חודשים כתבתי פוסט וטענתי את הטענה הבאה:
אני מסתכל על פייסבוק. שמגדירים את החזון שלהם: “לייצר עולם מחובר יותר". יפה. חזון מעניין. והם באמת עושים עבודה טובה בכיוון. אבל תנו לי לשאול אתכם את זה: האם אתם חושבים שכשמארק צוקרברג ישב בחדר שלו והתחיל לכתוב את הקוד, זה מה שעמד מול עיניו? לייצר עולם מחובר יותר. לא מאמין לכם.
השבוע ראיתי הרצאה מעניינת שנפתחה בכותרת: “you are not visionaries”. ודיברה בדיוק על הנושא הזה: כולם חושבים שהם צריכים איזשהו חזון ענק בקשר לחיים שלהם, לטכנולוגיה, לחינוך, לעולם. אבל זה לא נכון. יותר מזה, הם באו והציגו את התמונה הנ"ל:
מארק צוקרברג מצוטט משנת 2005 כאומר: “החזון שלי הוא לא להשתלט על העולם, אני רוצה לעשות מוצר מגניב לקולג'ים". (יש! צדקתי אפילו שלא הכרתי את הציטוט הזה)
אז מה זה אומר? האם פייסבוק השתלטו על העולם במקרה? האם לא צריך חזון כדי להצליח? או שאולי מספיק חזון קטן שיכול לגדול עם הזמן?
הטענה בהרצאה שראיתי, והיא טענה מעניינת היא שאתה לא צריך חזון גדול עד שאתה בעצמך לא באמת גדול. כשסטיב ו-ווז התחילו לבנות את ה-Apple I, כנראה שמה שהם רצו לעשות זה "לבנות מחשב מגניב, כזה שאנחנו היינו רוצים להשתמש בו", בלי מחשבות ענקיות על שינוי העולם. כשסלמאן קאהן התחיל לצלם סרטוני וידאו לבת דודה שלו, כנראה שהוא לא חשב על "שינוי מערכת החינוך העולמית" אלה פשוט על לעזור לבת דודה שלו במבחן הקרוב.
בואו נפתור בעיה קטנה
אני מרגיש שהלחץ הזה "לשנות את העולם" עושה לי קצת בחילה כבר. כמו הבחורה שמרגישה שהיא לא נראית מספיק טוב אף פעם, אני מרגיש שכל רעיון שאני מעלה או שומע מאנשים אחרים הוא לא מספיק גדול. ואני חושב שזה טעות.
גם גוגל התחילו בסך הכל מלפתור "רק" את בעיית חיפוש. החזון שלהם ל"סידור כל המידע בעולם" לא כלל מהרגע הראשון גם את המייל, המפות וכל הספרים בעולם.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים על החזון של החברה שלכם, או שמישהו מספר לכם רעיון, או שלכם בעצמכם יש רעיון, אולי אנחנו לא צריכים ללכת מיד רחוק מדי ולהחליט האם הרעיון הזה הוא קטן מדי או שהוא יכול לשנות את העולם. אולי פשוט נתחיל עם הדברים שאנחנו מסוגלים לעשות היום.