אוי כמה שאהבתי את בית ספר. לא כי למדתי שם משהו, אבל היה לי המון זמן לצייר בזמן השיעורים, או לצאת מהכיתה בטענה של "שלפוחית רגיזה" ואז לשחק טאקי עם החברים במסדרון. וזה היה עוד בימים שלא הלכנו לים בזמן הלימודים. אין ספק שמערכת החינוך עשתה עלי עבודה טובה: הנה, תראו איזה מוצלח יצאתי.
אז זהו שלא. ההצלחה שלי בחיים לא תהיה בזכות מערכת החינוך, היא תהיה על אף מערכת החינוך. חושבים שאני זוכר משהו משיעורי התנ"ך? או לפתור בעיות בטריגונומטריה? מילא זה, אבל המאמץ הגדול ביותר של בית הספר היה לנסות וללמד אותי לשבת בשקט, לא לחלוק על דברי המורה, ולעשות מה שאומרים לי.
אבל רגע. עצרו שניה. מה זה קשור אלי? אני בכלל מעצב, בונה מוצרים, מייצר מותגים, איך אני קשור למערכת החינוך?
התשובה היא בדיוק זו: בגלל שאני מעצב.
ארנסטו היה הראשון שבשיעור מיתוג בזמן הלימודים בשנקר הכניס לי לראש את המחשבה שאחד הערכים הגדולים ביותר שעיצוב טוב יכול להעביר הוא חינוך. אנחנו יכולים להשתמש בכוח ובכלים שלנו כמעצבים כדי ללמד, להעשיר ולחנך את המשתמשים במוצר. הצד שני של אותה המחשבה, מגיע דווקא מהעבודה שלי כמעצב מוצר בסטארטאפ: מערכת החינוך היא מוצר. מוצר גרוע ומיושן נכון לעכשיו (ולא, להכניס מחשבים או אייפדים לכיתה זה לא נקרא חדשנות), אבל כמו כל מוצר, אני יכול לעצב את המוצר הזה טוב יותר.
אז הנה ההצעה שלי להצלת מערכת החינוך, היא מתחלקת ל-2:
- צריך לחנך את כולם לחשיבה עיצובית.
- צריך לעצב מחדש את מערכת החינוך.
חינוך לעיצוב
נתחיל בבעיה במערכת החינוך הקיימת. מערכת החינוך הוקמה לפני 100-200 שנה במטרה בסיסית אחת: לחנך אנשים לעבוד במפעלים. כלומר, להיות צייטנים, לעשות מה שהבוס אומר, ולא לחשוב מחוץ לקופסא. פעם, זה מה שהחברה שלנו הייתה צריכה מאנשים. עכשיו כמובן, אנחנו צריכים בדיוק ההפך.
האמת היא שאני לא המצאתי את הרעיון הזה, אלה שמעתי אותו מסת' גודין. הוא כתב ספר (שאפשר להוריד בחינם) שנקרא "תפסיקו לגנוב חלומות" שבו הוא מדבר בדיוק על הבעיה הזו.
הוא גם דיבר על זה בטד, ככה שאתם יכולים לקבל את התקציר של הספר בוידאו הבא:
אז עכשיו כשאנחנו מבינים מה הבעיה, למה אני מתכוון כשאני אומר חינוך לעיצוב? אני לא מתכוון שכולם יהיו מעצבים (זה נשמע כמו עתיד מזעזע במקצת), אלה שכולם ילמדו בבית הספר את הכלים של חשיבה עיצובית:
- יצירתיות – משום מה אנשים מקשרים יצירתיות עם לצייר ציורים. ולכן רוב האנשים אומרים לי "אני לא בן אדם יצירתי". זה כבר נזק שנעשה ע"י מערכת החינוך. יצירתיות, או חשיבה יצירתית היא דבר שאפשר לעשות בכל תחום: יכול להיות עורך דין יצירתי, או רופא יצירתי וברור שיכול להיות שף יצירתי. ובניגוד למה שהרבה אנשים חושבים, ש"נולדים יצירתיים", אפשר ללמוד ולפתח חשיבה יצירתית. אני ממליץ לכם לקרוא את אדווארד דה-בונו (כבר הזכרתי אותו בבלוג), הוא כותב ספרים מעולים עם טכניקות איך לשפר את היצירתיות, והוא מלמד מנהלים איך להיות יצירתיים.
- פתרון בעיות – אחד הכלים הבסיסיים ביותר שמעצב עובד איתם, הוא היכולת "להגדיר את הבעיה". כל פרוייקט הוא בעצם סט של בעיות, שלהם יש להביא פתרונות יצירתיים. זה עוד כלי סופר חשוב שכל ילד צריך ללמוד לדעתי, והוא ירוויח ממנו בכל תחום שאליו הוא יתפתח מאוחר יותר.
- חשיבה ביקורתית – אחד הדברים הכי חשובים שלמדתי בבית הספר לעיצוב הוא לתת ביקורת. ואני לא מתכוון ביקורת מהסוג של "איכס זה חרא! / זה ממש יפה!”, אלה ללמוד לנתח עבודות (שהם בעצם פתרונות לבעיות), בצורה ביקורתית ולהחליט האם הם פתרונות טובים או לא. נכון לעכשיו בית הספר מלמד אותנו לקבל את מה שאומר המורה. זה כמובן הבסיס לרוב החולות בעולם (לדוגמא דת: “תאמין לי שכך נוצר העולם"), וחשיבה ביקורתית היא הבסיס להתפתחות בכל התחומים.
אם אתם רוצים ללמוד עוד על חשיבה עיצובית, יצא עכשיו סרט שנראה לי מעניין מאד, על אף שעוד לא יצא לי לראות אותו: Design & Thinking
עיצוב החינוך
אחרי שסיכמנו מה צריך ללמד, בוא נדבר על איך צריך ללמוד.
נועה, אשתי המקסימה, התחילה לאחרונה ללמוד תואר שני במנהל עסקים. באופן אולי לא מפתיע במיוחד, הלימודים שלה מתנהלים כמו שהתנהלו לימודים אקדמאים לפני 100 שנה: היא הולכת, יושבת בחדר עם עוד 100 איש ושומעת הרצאה. אחר כך, היא באה הבייתה ויושבת עם חבר ושוברת את הראש על התרגילים בהצלחה חלקית כי מה לעשות, בזמן השיעור הם גלשו בפייסבוק (“זה לא אשמתי שהמרצה משעמם!”).
והיא צודקת. המרצה הבינוני במכללה צריך להתחרות בעניין שמצייר התוכן האדיר שקיים באינטרנט (במקרה הזה- פייסבוק, אינסטגרם וסרטוני חתולים ביו-טיוב).
השיטה הזו לא עובדת.
שיטה חדשה ומעניינת מאד היא השיטה של קאהן אקדמי. אם לא שמעתם על זה, תנו לי לספר את הסיפור בקצרה:
סלמן קאהן הוא הודי-אמריקאי עם כמה תארים אקדמאים. ב-2004 הוא התחיל לעזור לבת דודה שלו ללמוד מתמטיקה בעזרת סרטונים שייצר לה ושלח לה באינטרנט. הסרטונים הפכו לפופולריים ביותר בין החברים שלה, וסלמן החליט להעביר את הסרטונים ליו-טיוב כדי שכל העולם יוכל להינות מהם. בשלב הזה הפרוייקט פשוט התפוצץ. אחרי מליוני צפיות סלמן קיבל תרומות משמעותיות מביל גייטס ומגוגל ועזב את העבודה שלו בתחום הפיננסים כדי להקדיש את כל זמנו לפרוייקט שעכשיו נקרא קאהן-אקדמי.
נכון להיום יש באתר 3,600 מיני הרצאות בכל תחומי הלימוד, מספר הצפיות חצה את ה-200 מליון וההרצאות מתורגמות להמון שפות (עברית ביניהן).
אבל זה לא החלק הכי מעניין של הסיפור.
השלב הבא שסלמן מציע, הוא המצאה מחדש של מערכת החינוך, בעזרת המערכת הזו.
הרעיון הוא כזה: למה שתלמידים ישבו ביחד בכיתה, ינסו להיות בשקט ולהתרכז ויקשיבו לאותה הרצאה כשהם יכולים לשבת בבית, בשקט ובנוחות שלהם, ובזמנם הפנוי לראות את ההרצאות.
לבית הספר הם יגיעו כדי לשבת ביחד ולפתור תרגילים, בשלב הזה הם יוכלו להעזר אחד בשני, וגם במורה כדי לפתור את הבעיות שכל אחד נתקל בהן.
אני מאד ממליץ לכם לשמוע את ההרצאה שלו בטד:
עוד פרוייקט מעניין מאד שאהבתי נקרא Duolingo. הרעיון מאחוריו הוא לתת בחינם אפליקציה ללימוד שפות, שבמהלך הלימוד התלמיד בעצם מתרגם חלקים מהאינטרנט מהשפה שהוא מכיר לשפה שהוא לומד, וכך האינטרנט יהיה מתורגם ונגיש יותר לעוד ועוד אנשים בעולם. חוץ מזה שזה רעיון מדהים כשלעצמו האפליקציה עשוייה כל כך טוב שהיא פשוט ממכרת. היא משתמשת בעיצוב ככלי להפוך את הלימוד לחוויה כייפית ומשחקית ובעצם גורמת לי לרצות לבלות זמן בלימוד. זוהי גישה שאפשר וצריך ליישם בכל תחום החינוך.
לסיכום, חינוך הוא תחום מרתק בעייני. המותג "מורה" נמצא היום במקום מזעזע בעקבות שנים של יחס מזלזל ומיושן כלפי מערכת החינוך. אני לא בטוח שהדרך לשינוי היא דווקא דרך הממשלה – נראה כאילו יזמות ורעיונות חיצוניים הם אלה שדוחפים את החינוך קדימה.
כולנו צריכים לנסות ולהביא רעיונות חדשים בתחום הזה, אני יודע שאני אנסה.