בואו נדבר על הסטטוס של מעצבים. הרבה מהאנשים סבבי בלחץ. לא משנה באיזה מקצוע אתה, ה"מצב" לא טוב, לכולם קשה, כולם עובדים יותר מדי, ומשלמים להם פחות מדי. לחצי מהמקצועות עשינו outsourcing למדינות עולם שלישי, ואני כבר לא מדבר רק על חלקאות ובנייה – גם מקצועות כמו עורכי דין ומתכנתים מתחילים להוציא עבודות למדינות זולות. קהילת העיצוב גם היא מפוחדת – אתרים כמו 99designs שמציעים לעשות "תחרות" עיצוב בה עשרות מעצבים עושים לוגו והמנצח מקבל סכום ששווה לקניית בוטנים, מטרידים מאד מעצבים שחוששים ש-outsourcing של עיצוב או מיתוג יגרור למטה את המחירים, ויוריד את רמת העיצוב בשוק.
אז למה אני לא מוטרד? חוץ מהעובדה שאני בן אדם אופטימי מטבעי, אני רואה בשוק שני מודלים חדשים למעצבים שהתוצאה שלהם היא בדיוק הפוכה ממה שרוב המעצבים חוששים ממנו. במודל החדש המעצב הוא שותף בהיררכיה הרבה יותר גבוהה, רמת העיצוב עולה, וכן, המעצב מרוויח יותר כסף.
המודל הראשון - המעצב כיזם
לאחרונה קבוצת מעצבים שמה לב, שהמון מהסטארטאפים המוצלחים ביותר בשנים האחרונות הוקמו על ידי מעצבים. מעצבים אשר עבדו בתחום אחר או משיק כמעצבים, עד שרעיון מעולה למוצר דחף אותם להפוך ליזמים ולהקים חברה. איזה חברות אתם שואלים את עצמכם? בין החברות שהוקמו על ידי מעצבים נמצאות: youTube, Flikr, Instagram, Behance, Kickstarter ועוד די הרבה.
הסיבה שיש אחוז הצלחה גבוהה כל כך לסטארטאפים שאחד המייסדים הוא מעצב היא העובדה שמתחילת העבודה ישנו דגש גבוה על עיצוב טוב, חוויית משתמש מעולה, תקשורת שהיא יותר אמוציונלית מאשר פונקציונלית ובקיצור – קל יותר לשכנע משתמשים, וגם משקיעים, כשהסטארטאפ שלך ממותג מיום הקמתו.
אותה קבוצת מעצבים שסיפרתי עליהם קודם, קוראת לעצמה Design Fund, ומטרתה לעודד מעצבים לקום ולהתחיל פרויקטים משלהם – בקיצור, להיות יזמים. הקבוצה עוזרת למעצבים לקבל ממיון ראשוני וכן הדרכה בתחום הקמת עסקים. במקביל הם עומדים להוציא ספר שכולל ראיונות מקיפים עם כל המעצבים ש"עשו את זה" בתחום היזמות.
המודל השני - כבר לא נותן שירות, אלה שותף
המקרה השני הוא בעצם שינוי של המודל העסקי של משרדי עיצוב/מיתוג. אם פעם חברה הייתה באה למשרד מיתוג כדי לעשות פרויקט מיתוג, משלמת כסף וממשיכה הלאה, היום מודל חדש מתחיל לצוץ: אם לחברה שלכם אין עדיין מספיק כסף כדי לשלם לתהליך מיתוג מקיף (כמו שתואר בפוסט על תהליך המיתוג), משרד המיתוג בעצם "משקיע" בחברה, ועובד תמורת אחוזים ממנה. בצורה הזו, שהיא סוג של הימור מצד משרד המיתוג, המשרד יקבל כסף רק אם הסטארטאפ יצליח.
מצד אחד זה נשמע מאד מפחיד למשרד, אבל מצד שני הפוטנציאל להצלחה הוא הרבה יותר גדול. קודם כל, המשרד כבר לא רק נותן שירות לחברה, אלה הוא שותף פעיל בבניית המוצר, עיצוב החוויה והמותג, ולא מתייחס לחברה כפרוייקט של כמה חודשים אלה כשותפים לדרך ארוכה ביחד. התוצאה של עבודה לאורך זמן היא שמותג בעצם ממשיך לגדול ולהתפתח כל הזמן, ולא מסתיים בספר מותג שממנו ממשיכים לשכפל לאורך שנים.
במודל מסוג זה, במידה והחברה מצליחה, משרד המיתוג השותף שלהם נהנה כלכלית גם מהרווחים ויכול בעזרת הרווחים הללו לממן לעצמו גם את העבודה על הסטארטאפים שלא הצליחו וגם אוויר לנשימה כדי להשקיע בסטארטאפים נוספים.
Fast Company (מגזין על עיצוב/טכנולוגיה/עסקים), עשו כתבה מעניינת על Yves Béhar, שהוא מעצב תעשייתי שהקים משרד מצליח מאד שעובד בדיוק במודל הזה.
לסיכום
ככל שהתחרות בין מותגים בעולם שלנו נהיית קשה יותר, הדבר גורר צורך במותג שמעוצב מעולה, בכל אחת מנקודות המגע עם הצרכנים, ולכן מותגים אשר שמים מעצבים בנקודות מפתח – בין אם כשותף מיסד ובין אם כמשרד שותף, נמצאים בעמדה טובה הרבה יותר כדי לבלוט ולייצר חוויה מעולה.