108-thefuture

השבוע הייתי במילואים. רצה המזל וזה היה היום שבו החליטו שם ברצועת עזה לירות עלינו מלא טילים תגובה לירי שאנחנו עשינו, מה שחייב אותנו להגיב לירי שלהם, מה שחייב אותם להגיב שוב לירי שלנו. מתוסכלים, דיברנו שוב על המעגל הלא נגמר, ואז על הסכסוך בכלל עד שאמרתי להם שאין מה לדאוג – כשהסינים יגיעו לכבוש אותנו, הם יכריחו אותנו להסתדר עם הערבים, ואז כולנו נחיה בשלום. ונדבר סינית.

אני לא יודע אם באמת הסינים יכבשו את העולם או שאנחנו נעבור לגור בחלליות של אלון מאסק, או שהמחשבים יפתחו רגשות ויתחילו להלחם בנו. מה שבטוח לפי תיאוריית הברבור השחור הוא שמשהו לא צפוי שנראה לנו עכשיו כחסר סיכוי יקרה והעתיד יראה מאד אחרת ממה שאנחנו מדמיינים.

זה מביא אותי לשאלה: איך אני יכול להתכונן לדבר כזה? כבר עכשיו זה לא קל לי להתחרות בהודים שעושים את העבודה שלי ברבע מחיר, או בתוכנה שעושה את העבודה שלי בחינם. מה יקרה עוד 10 שנים? עוד 20 שנה?

הנה 5 דברים שאני משקיע בהם היום כדי להיות מוכן טוב יותר לכל עתיד שלא יגיע -

להבין עסקים

אחד הדברים שלא לימדו אותי בבית הספר לעיצוב והוא בין הסיבות שאנחנו מקימים את ה-nuSchool, הוא ההבנה שלא משנה מה אני עושה, ואם אני שכיר או עצמאי – אני חייב להבין בעסקים. כל עוד אני בשוק העבודה אני חייב להבין את השוק שלי ואיך מתנהלים בו. אני חייב להבין שאני כמעצב מתנהל ממש כמו חברה עם מטרות – להיות רווחי וגם לעשות מוצר שאני מאמין בו. וכמו שחברה צריכה לפתח חדשנות כדי להתמודד עם השינויים בשוק, גם אני צריך להשקיע ב״מחקר ופיתוח״ של עצמי כדי להיות מוכן לשינויים בשוק.

בנוסף, אחת ההבנות החשובות ביותר שלי היא שהמטרה שלנו כמעצבים היא לעזור לפתור בעיות עסקיות. לקוחות באים אלינו ומבקשים כל מיני תוצרים – לוגו, אתר או אפליקציה. מאחורי הבקשה הזו יש איזשהו רציונל או שאיפה עסקית ועד שלא נבין אותה, נדע לרדת לעומקה ולתת לה מענה אמיתי, אנחנו סתם עושים עיצוב שיטחי. זה אומר שאני באמת צריכים להבין גם את העסק של הלקוח שלנו, להבין את התחרות והמודלים הכלכליים בשוק הזה. יכול להיות שהפתרון האמיתי לבעיה של הלקוח היא לא בעיצוב לוגו חדש אלה בשינוי המוצר. אנחנו חייבים לזכור שהתפקיד האמיתי שלנו, בין שהלקוח יודע את זה או לא, הוא לפתור לו את הבעיה ולא רק לעצב מה שמבקשים מאיתנו.

להבין טכנולוגיה

כולנו עובדים כל היום עם טכנולוגיה. זה לא משנה אם הטכנולוגיה הזו היא טרקטור בשדה, עפרון או פוטושופ. אבל איכשהו עדיין אני רואה מעצבים סביבי שחושבים שיש להם את הפריווילגיה לשנוא טכנולוגיה או לפחות להתעלם ממנה. טכנולוגיה זה כלי. אני לא משתמש במחרשה כי אני חושב שזה מגניב, אלה כאם הייתי צריך לחרוש את השדה ביד זה היה לוקח לי פי 100 זמן. מעצבים שבוחרים להתעלם מטכנולוגיות חדשות, מתוך אהבה רומנטית לכלים הישנים, מתוך עצלנות או איזשהו אידאל, כאילו ממשיכים לחרוש את השדה באופן ידני.

כמו בהשקעה במחקר ופיתוח – גם כאן אני נדרש להשקיע זמן, כסף ומאמצים כדי ללמוד טכנולוגיות חדשות. בשבוע שעבר לקחתי כמה שעות כדי ללמוד את Webflow, כלי מדהים וחדש שמאפשר לבנות סוף סוף אתר כמו שצריך בלי לכתוב קוד. כמו Wix אבל למעצבים שלא רוצים לעבוד עם טמפלייט. הכלי הזה מאפשר לי עכשיו להוציא לפועל פרוייקטים שלא הייתי מסוגל לעשות בלי מתכנת עד לפני שבוע, ובפרוייקטים מורכבים שבהם גם ככה אני עובד עם מתכנת – זה חוסך לנו עשרות שעות פיתוח מיותרות.

הבנה בטכנולוגיות שרלוונטיות למקצוע שלי, אבל גם בכלל בטכנולוגיות באופן כללי היא יכולת ששמה אתכם בקו הקדמי של המקצוע שלכם. יותר מוכן לעתיד מזה אי אפשר להיות.

לא להיות הודי

כמובן שאין לי שום דבר נגד הודים. להפך, אני מפרגן להם. לפעמים אפילו עובד איתם. אבל לפעמים אני גם בתחרות איתם. העניין הוא שלהודים יש גישה לכל המידע שלי יש אליו גישה: גם הם יכולים להזמין ספרים באמזון כדי ללמוד עסקים, או לראות וידאו ב-lynda.com כדי ללמוד טכנולוגיה חדשה, ועדיין הם חיים במקום שמאפשר להם לגבות שכר נמוך משמעותית ממני ולהיות רווחיים.

אז איך אני יכול לנצח בתחרות הזו?

התשובה היא לא חד משמעית. אני חושב שבשוק הישראלי הייתרון שלי הוא שאני פה, אני ישראלי ואני דובר עברית. זה אומר שאני יכול לפתח ולהשקיע במערכת יחסים עם הלקוח שלי בצורה טובה פי 1,000 מההודים ולכן יש לי סיכויים טובים מאד לנצח. עכשיו כשאני מבין את החשיבות הזו, פתאום נראה לי מוזר שמעצבים אחרים נרתעים ממערכת היחסים עם הלקוח – מעדיפים לדבר איתו כמה שפחות, ושונאים את העבודה מולו.

כדי לנצח בתחרות מול מחיר זול יותר חובה להשתמש בכלי שזמין לנו שהוא לתת שירות טוב ולהיות נגישים ללקוחות שלנו.

בשוק הבין-לאומי, המצב קשה יותר. אם אני עובד עם הלקוח שלי בארה״ב בסקייפ, אז מבחינתו אני הודי פשוט יקר יותר. יכול להיות שנכון להיום הכישורים שלי גבוהיים יותר, אבל אני מאמין שבתוך כמה שנים ההודים ידביקו את הפער. אז השאלה איך אני אשקיע את השנים הקרובות בכדי להגדיל את הפער? התשובה בנקודה הבאה.

להמשיך ללמוד

דיברתי על להשקיע ב״מחקר ופיתוח״ של עצמנו כחברה. מה שזה אומר בפועל הוא שתמיד צריך להמשיך ללמוד. גם דברים שהם קשורים באופן ישיר למקצוע שלנו, אבל גם דברים אחרים, לא קשורים בעליל.

בחברות גדולות מדברים היום כל הזמן על ״חדשנות״ ואיך אי אפשר לייצר חדשנות בכח, אבל אפשר לייצר תנאים שבהם נוצרת חדשנות.

התנאים האלו כוללים מקום שבו אפשר לנסות רעיונות חדשים – אקספרימנטים שאתם עושים לבד או עם אנשים אחרים, למטרות רווח או לא, פשוט לשם הניסיון. סביבה תומכת, שאנחנו לא מפחדים להכשל בה – חברים שמעודדים אותנו להמשיך ולנסות, או לקוחות שמוכנים לקחת סיכונים כדי לעשות משהו חדש. הפריה הדדית של רעיונות בינכם לבין אנשים אחרים, לפעמים מדיציפלינות שונות. חופשים וטיולים שחושפים אתכם לתרבויות חדשות ולמקומות חדשים. כל אלה מייצרים חיבורים שיכולים לייצר דברים שלא ידעתם שקיימים בכם – ואולי יובילו גם לייתרון בשוק בסופו של דבר.

לעקוב אחרי מודעות הדרושים

כבר כתבתי פה מזמן שאני חולה על מודעות דרושים. תמיד כיף לי לדעת מה האלטרנטיבות שעומדות בפני, האם יכלתי להתקבל לעבודה שם, מה הדרישות ומה התנאים.

אבל חוץ מהסטייה הפרטית שלי, לעקוב אחרי מודעות הדרושים של החברות הטובות בעולם, המודעות גם מצביעות על השינוי שקורה בשוק: מה מחפשים יותר, איזה תכונות ומה הניסיון הרלוונטי? כך אני יודע מה הדברים שחסרים לי ודורשים עבודה.

בשנה האחרונה אני רואה שינוי משמעותי ביותר בדרך שבה החברות הטובות בעולם (לפחות בעייני) מתנהלות ומה הדרישות שהן מחפשות בעובדים שלהן. יותר ויותר חברות עוברות למודל שבו הניהול הוא לא כזה שבו הבוס אומר לך מה לעשות, אלה מודל הרבה יותר פתוח וגמיש בו העובד נדרש להניע את עצמו לפעולה. חברות קיצוניות גם ביטלו את מודל ההנהלה בכלל ועכשיו כולם מנהלים את עצמם.

השבוע קראתי את המצגת חברה של נטפליקס שמתארת את הערכים של החברה ואיזה עובדים היא מחפשת, אני ממליץ לכם לקחת כמה דקות כדי לעבור על זה כי אני מאמין שעוד ועוד חברות יתחילו להתנהל ככה בקרוב:

סיכום

לאף אחד אין מושג איך יראה המקום הזה עוד 20 שנה. מי שמבטיח לכם משהו, הוא כנראה שרלטן או הוזה. הדבר היחידי שאנחנו יכולים לעשות בינתיים הוא להשקיע בעצמנו.