הבלוג של רן סגל. אני כותב על מיתוג, עיצוב, חווית משתמש ואיך אני חושב שאפשר לעשות את העולם טוב יותר בעזרתם. לפעמים גם סתם מחשבות על החיים.
פוסטים אחרונים
למה להיות אמיץ אם אפשר להיות בטוח?

למה להיות אמיץ אם אפשר להיות בטוח?

פיתחתי טכניקה לזכייה ודאית בלוטו: אני עומד לנסות את כל צירופי המספרים האפשריים, ואחד מהם בודאות עומד לזכות. בום. אני לא מאמין שאף אחד לא חשב על זה לפני. אם אתם מגחכים לעצמכם וחושבים שזו דרך לא יעילה במיוחד להתעשר, וגם כזו שבסופה אפסיד יותר כסף משארויח, אתם כנראה צודקים, אבל יותר ויותר אני מרגיש...
לנהל משא ומתן כמו פרנק סינטרה

לנהל משא ומתן כמו פרנק סינטרה

תמיד שנאתי לנהל משא ומתן. אני עדיין שונא את זה. לפני שהייתי הולך לבקש העלאה מהבוס הייתי אוכל סרטים שבועות: ״אני הולך לבקש ממנו ככה וככה, זה מגיע לי!… ומה אם הוא יגיד לא?….אני פשוט אתפטר!״. לפני כל העלאה שהלכתי לבקש, הייתי מכין את הקרקע למקרה שהבוס יגיד לא, ואאלץ להתפטר. הייתי מגיב ככה, כי...
יש ארוחות חינם, אבל הן לא טעימות

יש ארוחות חינם, אבל הן לא טעימות

הפסדתי 325,000 שקל, לפי חישוב גס שעשיתי עכשיו. אם רק לא הייתי עושה כל כך הרבה עבודה בחינם לארוך השנים, מי יודע, אולי כבר הייתה לי דירה בתל-אביב היום. חשבתי שזה יהיה לי טוב לקריירה, יפתח לי הזדמנויות, יעזור לחברים, למשפחה, יעזור לעשות שינוי פוליטי. כמעט כל אחד שבא אלי עם הסיפור שלו הצליח לשכנע...
אין דבר כזה "החיים האמיתיים"

אין דבר כזה "החיים האמיתיים"

באמת שאני לא בן אדם חטטן. אבל אם תשבו לידי באוטובוס ותדברו בקולי קולות בטלפון, יש סיכוי שאקשיב לשיחה שלכם. אני יודע שזה לא מנומס, אבל אי אפשר להימנע מזה. זה בדיוק מה שקרה לי השבוע, כשבחורה נחמדה התיישבה לידי והמשיכה לצעוק לתוך האייפון שלה: ״אין סיכוי שאני יכולה להמשיך שם!! אני מרגישה שהחיים שלי...
שלום, קוראים לי רן ואני בור

שלום, קוראים לי רן ואני בור

מה המשותף למעצבים ואלכוהוליסטים? שניהם לא ששים להודות שיש להם בעיה. ומה הבעיה של מעצבים? יש המון דברים שאנחנו לא יודעים, אבל לא נודה בזה בחיים. אני למשל אף פעם לא ידעתי לבחור צבעים כל כך טוב או לנהל משא ומתן עם לקוחות, או להיות סובלני, אבל בחיים לא רציתי להודות בזה, אפילו לא לעצמי....
שוב, אין לי רעיון

שוב, אין לי רעיון

הלב שלי דופק. פתאום לסדר את הבית נראה כמו מטלה נחמדה ומהנה. אולי אוריד גם את הזבל? הכל כדי לא להתיישב מול המחשב ולהתמודד עם העובדה – שאין לי מושג מה לעשות. לא משנה כמה שנים אני כבר עושה את זה, ולא משנה כמה פעמים כבר הרגשתי את ההרגשה הזו ולא משנה שאני יודע שבסוף...
איך לעשות מצגות טובות

איך לעשות מצגות טובות

ביום הראשון שלי במקאן אריקסון מישהו לחש לי: ״אל תסכים לעשות מצגות, אתה תתיקע עם פאוורפוינט ולא תראה יותר את פוטושופ בחיים שלך״. מסתבר שלעשות מצגות זו עבודה שמעצבים מוצאים כבזוייה ומי שעושה אותה הוא הכבשה השחורה. היה בחור אחד בסטודיו שדווקא כן הסכים לעשות מצגות. קראו לו מעיין פרויינד. הוא היה טוב בלעשות מצגות...
אל תתפטרו. פרילאנס זה לא בשבילכם

אל תתפטרו. פרילאנס זה לא בשבילכם

זה קורה להרבה מעצבים. הרגע הזה שנשבר לכם. אתם עובדים קשה בסטודיו או משרד, ואתם עושים עבודה טובה, אבל משום מה משהו לא עובד. אולי הבוס לא מעריך אתכם, או שנמאס לכם ממנהל הקראייטיב, או שאתם לא מרוויחים מספיק, או שאין לאן להתקדם, אולי אתם לא אוהבים את הלקוחות של המשרד, אולי גיליתם כמה המשרד...
איך להציע עבודה למעצבים

איך להציע עבודה למעצבים

בואו נניח שלמצוא עבודה טובה זה קשה כמו למצוא אהבה. זה הרי לא כזה רחוק מהמציאות לא? אז דמיינו שהיום יש אנשים שעוד מחפשים אהבה כמו בשנות השמונים: מפרסמים מודעה טקסטואלית בעיתון – ״גבר בן 40 מחפש בחורה שנראית מעולה, מבשלת פצצה, בעדיפות ממשפחה עם כסף לצורך קשר רציני״. לפעמים אני מרגיש שאנשים שפונים אלי...
מחשבות על אינטואיציה עיצובית

מחשבות על אינטואיציה עיצובית

אני תמיד חושד באינטואציה שלי. הסיבה נובעת מהסיפור הבא: כשהייתי בצבא, שירת איתי בחור בשם שחר. שחר היה סוג של יחצ״ן מסיבות והעביר את רוב השירות שלו עם רשימות ארוכות של אנשים שהוא מתכוון להזמין למסיבות ביום שישי. יום אחד שחר סיפר לי שהוא מרים אתר חדש יחד עם חברים שלו, והם צריכים שאני ארשם...
הרבה יותר מפוסט בבלוג

הרבה יותר מפוסט בבלוג

אם יש משהו שמעצבן אותי – זה אנשים שמנסים לחרטט אותי. ״סמוך עלי! זה כדאי לך!״. באמת? לא סומך עליך, וכדאי שתתחיל להסביר לי בדיוק למה זה כדאי לי או שהשיחה ביננו נגמרת. בתקופה האחרונה אני הולך ברחוב ומרגיש יותר ויותר שמותגים מסביבי מנסים לחרטט אותי: ״להיות ראשון זה מחייב״, ״קפה מאד״, ״הרבה יותר ממסעדה״,...
בדידותו של המעצב מהבית

בדידותו של המעצב מהבית

כשהייתי בן 23 עשיתי ניסוי בבדידות. הייתי קורא הרבה פול אוסטר באותה תקופה ורציתי לראות מה יקרה אם אני אהיה ממש לבד ולא אדבר עם אנשים אחרים למשך איזו תקופה. אז שכרתי דירה בכפר דייגים קטן בדרום ברזיל, קניתי גלשן, והעברתי את הימים בערך ככה: קמתי בבוקר, הלכתי לגלוש, חזרתי לאכול צהריים, קראתי קצת ספר,...