הבלוג של רן סגל. אני כותב על מיתוג, עיצוב, חווית משתמש ואיך אני חושב שאפשר לעשות את העולם טוב יותר בעזרתם. לפעמים גם סתם מחשבות על החיים.
פוסטים אחרונים
למה אני לא מממש את הפוטנציאל שלי

למה אני לא מממש את הפוטנציאל שלי

כשהייתי בתיכון מורה אחת נגישה אלי במסדרון בהפסקה ולקחה אותי הצידה. היא אמרה לי: ״תקשיב, אתה צריך להפסיק להסתובב עם שגיא. הוא מדרדר אותך, ואתה לא תוכל לממש את הפוטנציאל שלך״. שגיא היה אחד החברים הכי טובים שלי. לא התכוונתי להפסיק להסתובב איתו, אפילו שהוא לפעמים לבש שמלות לבית הספר. האמת היא ששגיא היה פשוט...
איך לנצח את ההודים

איך לנצח את ההודים

אחד הפחדים הגדולים ביותר של מעצבים, הוא שהלקוח שלנו יגלה שיש מישהו אחר שיהיה מוכן לעשות את העבודה במחיר זול יותר. הפחד מיד מתחלף בכעס: ״איך הם לא מתביישים! הם הורסים את השוק״, ובשלב האחרון ניסיון לחנך את הלקוחות שלנו שעבודה של מעצב זול, הודי או פלטפורמה טכנולוגית היא עבודה גרועה שתביא לאובדן וחורבן העסק...
יוסטון יש לנו בעיה

יוסטון יש לנו בעיה

הדבר הקשה ביותר בעולם הוא להודות בחולשות ובפגמים של עצמנו. אין לנו בעיה כמובן לזהות ולהצביע על החולשות והטעויות של אנשים אחרים, להפך, אנחנו עושים זאת בשמחה ובששון. אבל כשזה מגיע לבעיות שלנו, בדרך כלל אנחנו מצליחים להיות מקוריים ביותר בהסבר למה זו לא באמת בעיה, וסך הכל אנחנו בסדר גמור. וכך אנחנו ממשיכים לחיות...
למה כל המעצבים שמאלנים

למה כל המעצבים שמאלנים

יכול להיות שסיפרו לכם שכדי להיות מעצבים מוצלחים חשוב מאד שתהיו מוכשרים. שתהיו מקוריים. שתפרצו את הגבולות. אבל זה לא זה. יש אחרים שאומרים שחשוב לדעת לעבוד עם לקוחות. להיות אסרטיבי. להילחם על דעתך. אבל זה גם לא הדבר החשוב. הדבר החשוב כדי להיות מעצב מוצלח הוא אמפתיה. כדי להיות מעצב מוצלח אתה צריך להבין...
הפרוייקט הצליח. הסטודנט לא.

הפרוייקט הצליח. הסטודנט לא.

השבוע הלכתי לראות את הגשת פרוייקטי הגמר בשנקר. כמה דרמה יש בהגשת פרוייקטי הגמר: 4 שנים מתנקזות לפרוייקט אחד. המאסטרפיס של הסטודנט. המרצים מצפים מהסטודנט לקונספט מקורי, עיצוב גרפי המראה שליטה בכלים שנלמדו, פרזנטציה מהממת ועדיף שתהיה גם איזו אמירה פוליטית או מסר ביקורטי ופרובוקטיבי. גם ברגע הדרמטי הזה המרצים אינם מקלים ומעבירים ביקורות קשות...
למה אני שונא את גרינפיס

למה אני שונא את גרינפיס

גם אני אוהב דולפינים. אמנם לא כמו הבנות שעושות קעקועים של דולפינים על הכתף, או כמו אלה שנדפקו קצת בהודו וחושבים שהם בעצמם דולפינים, אבל בכל זאת – אוהב אותם כמו הבן אדם הממוצע. נראה לי שהם אחלה. ובכל זאת, גרינפיס, הארגון שמנסה להציל את העולם מהשמדת דולפינים, דובי קוטב ושאר דברים נוראיים שחברות וממשלות...
מיומנו של מזוכיסט

מיומנו של מזוכיסט

מסתבר שגם בגיל 31 עדיין אפשר ללמוד על עצמך דברים חדשים. הנה, למשל השבוע למדתי על עצמי שאני אוהב לסבול. דווקא חשבתי שאני בן אדם שלא אוהב לסבול, תמיד מנסה לעשות את מה שטוב לו ולא להתלונן. אבל כנראה שטעיתי. להארה הזו הגעתי בעודי קורא ספר שקיבלתי לפני כמה שבועות מסער, ספר שנקרא Mastery, ומתאר...
עזבו ״למה לא״, מה הצעד הבא?

עזבו ״למה לא״, מה הצעד הבא?

מדי פעם מתקשרים אלי חברים כדי להזמין אותי לקפה ולספר לי על הרעיון החדש שלהם. זה די מוזר כי אי אפשר להגיד עלי שאני איזה דוגמא להצלחה יזמית. סך הכל בניתי אפליקציה שאף אחד לא משתמש בה ועזבתי את העבודה כדי להקים בית ספר (שגם ההצלחה שלו עדיין רחוקה), אבל כנראה שזה נראה להם מספיק...
זה יגמר בתביעה, או במסיבה

זה יגמר בתביעה, או במסיבה

הייתי בדרך לחופש באילת כשליאור התקשר להגיד לי: ״נראה לי שקיבלתי מייל מעורך דין, הלקוחה שלנו עצבנית״. הייתי בשוק. זה עדיין לא קרה לי. ולחשוב שזה פרוייקט שלקחתי בשביל הכיף. איך הגענו לפה? תנו לי להתחיל בהתחלה. לפני כמה חודשים ליאור, שותף שלי, שאל אותי אם אני רוצה לעזור בפרוייקט צדדי שהוא עושה – להרים...
להכניס את המוח לכושר

להכניס את המוח לכושר

נניח שהייתי ספורטאי מקצועי לפרנסתי, נגיד שחקן כדורגל. אתם לא מדמיינים שהייתי רובץ על הספה כל היום, רואה טלוויזיה ודוחף מקדונלדס, נכון? אי אפשר להיות ספורטאי מקצועי ככה. אתה צריך ללכת לאימונים כל יום, אתה צריך לאכול טוב, לשמור על הגוף שלך ולפתח את השרירים. מצד שני, אם אני מעצב מקצועי לפרנסתי, או כל מקצוע אחר...
להיות מעצב ב-4 שעות

להיות מעצב ב-4 שעות

לפני שבועיים בהמלצת חבר התחלתי לקרוא את הספר "The 4 Hour Chef״. הספר נכתב על ידי בחור בשם טים פריס, שכבר כתב כמה רבי מכר שנגמרים במילים ״4 שעות״ (The 4 Hour Workweek, The 4 Hour Body). הקטע של הבחור הזה הוא איך ללמוד דברים מהר, נגיד ללמוד יפנית בשבועיים או להיות אלוף העולם בטנגו...
לעולם לא אהיה מקורי

לעולם לא אהיה מקורי

אז נועה הצליחה לשכנע אותי סוף סוף לקנות משקפיים חדשים. כבר חודשים שהיא מנסה ואני מתנגד: ״לא אפול לסטייל ההיפסטרי עם מסגרות עבות מפלסטיק! לא אהיה כמו כולם״. בסוף מצאנו משהו שהוא לא בדיוק כמו של כולם והסכמתי (כלומר אני מרגיש שזה לא כמו של כולם, כל השאר חושבים שזה בול כמו של כולם). הבעיה...