162-deadpeople

״קהל היעד שלי הוא כולם״.

שמעתם פעם את המשפט המצחיק הזה?

השבוע פגשתי יזמית בתחום ה-wellness, שסיפרה לי שאף מעצב לא מבין אותה: ״אני מבקשת מהם לעשות לוגו, והם עושים לי איזה משהו סגול, הם לא מבינים ש-wellness זה לא רק לנשים, זה לכולם!״.

זה הזכיר לי את אחת הפתיחות הטובות למופע של לואיס סי קיי בה הוא אמר: ״שלום לכולם! בעצם למה להגיד כולם? אתם לא כולם. למעשה רוב האנשים לא נמצאים פה. רוב האנשים נמצאים בסין. למעשה, רוב האנשים מתים״.

מה שהיזמית ניסתה להגיד הוא שקהל היעד שלה מורכב גם מנשים וגם מגברים, אבל זה עדיין לא אומר שזה ״כולם״. אחרי עוד כמה דקות שיחה הסתבר ש״כולם״ זה למעשה אנשים בין 20-60, ממעמד בינוני-גבוהה, שחיים במנהטן, ומתעניינים ביוגה או שאר פעילויות wellness. אני מעריך שיש אולי 150,000 איש כאלה בעולם. בטח לא כולם. אפילו לא הרבה.

יזמים שמדמיינים את עצמם כבר בשיא ההצלחה והמיינסטרים חושבים שהמוצר שלהם פונה לכולם. כמו שגוגל פונה לכולם, כמו שפייסבוק פונה לכולם. אבל הם נוטים לשכוח שאף מוצר או חברה לא מתחילים במיינסטרים. כול מוצר, כולל פייסבוק מתחיל כמוצר נישתי שיש לו כמה משתמשים ראשונים (הנקראים גם ה-Early Adopters). אם המוצר לא יפנה ספציפית אל המשתמשים הראשוניים האלו, ויהיה מגניב ורלוונטי להם, הם לא ישתמשו בו, והמוצר לעולם לא יגיע למיינסטרים. כשיזמים מנסים מההתחלה לפנות לטעם והסגנון של ״רוב האנשים״, למעשה הם מדללים את המותג שלהם, והסיכוי שלהם להלהיב באמת מישהו יורד וכך גם סיכויי ההצלחה שלהם.

העבודה שלנו כמעצבים היא לעזור ליזמים לנסות ולהגדיר באופן כמה שיותר צר ומדוייק את קהל היעד הראשוני שאליו הם מכוונים בעסק החדש שהם מקימים. זה לא באמת משנה אם זו מסעדה או אפליקציה, לשניהם יש קהל יעד, ולשניהם הוא לא ״כולם״. ככל שנעשה עבודה יותר טובה בהגדרת קהל היעד, נוכל לעצב יותר טוב (נוכל ללמוד את הקהל, איך הוא מדבר, איפה הוא נמצא, באיזה עולם ויז׳ואלי הוא חי), ונוכל לתת ללקוח שלנו סיכוי גבוהה יותר להצליח.

הנקודה השניה שבה כדאי להגדיר קהל יעד הוא מי הם הלקוחות שלנו כמעצבים. אני חושב שיותר מדי מעצבים חושבים שקהל הלקוחות הפוטנציאלי שלהם הוא ״כולם״. מי שיבוא יבוא. כל עוד יש להם כסף, מבחינתי הם לקוחות פוטנציאלים. אבל אני חשוב שזו גישה שגויה. כשאתם מנסים לפנות לכל הלקוחות, ולא לקהל ספציפי, אתם מדללים את המותג שלכם ואף לקוח לא ידע בבירור שאתם המעצבים הנכונים בשבילו.

ככל שתהיו יותר ספציפיים לגבי סוג הלקוחות שאתם רוצים לעבוד איתם, יהיה לכם הרבה יותר קל לדעת איך ״לשווק״ את עצמכם.

אני למשל, אוהב לעבוד עם חברות טכנולוגיה, ויותר ספציפי – עם סטארטאפים. זה תחום שמעניין אותי מאד ואני מרגיש שיש לי כלים טובים לעזור ללקוחות בתחום הזה. ברגע שהגדרתי לעצמי את זה, עשיתי לעצמי חיים קלים, כי עכשיו כל לקוח שהוא לא בקטגוריה הזו, הוא לא לקוח פוטנציאלי מבחינתי. יותר מזה – אני גם יודע איפה סטארטאפיסטים מסתובבים, איזה בלוגים הם קוראים, לאיזה אירועים הם הולכים וכו׳. קל לי לבנות רשת בנישה הזו.

אני חושב שהרבה אנשים, גם לקוחות וגם מעצבים מפחדים לעשות את הבחירה הזו לגבי קהל יעד. היא באמת מפחידה. היא מאלצת אתכם להגיד בבירור: זה מי שאני, ואלו האנשים שאני רוצה לשרת. וזה לא דבר קל להגיד. מה אם אתם טועים? מה אם מחר יגיע לקוח אחר שיהיה מעניין? אבל כמו כל דבר בחיים – אי אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. רוצים להיות טובים מאד למישהו? תחליטו למי אתם לא טובים.