יש לי 14 מכתבים מחכים לי על השולחן. אני מנסה בכל שיטה אפשרית לדחות את הרגע שבו אאלץ לפתוח אותם. אלה המכתבים מהבנק, הביטוח וקרנות הפנסיה. כשמגיע הרגע אני מסתכל במבט מזוגג על טבלאות המספרים ומנסה להבין מה כל זה אומר: אחד זה קרן פנסיה, השני זה כנראה ביטוח המנהלים (כי סוכן הביטוח אמר לי שכדאי לי שיהיו נפרדים), אחד זה כנראה ביטוח בריאות, והנוסף? אולי פנסיה מהעבודה הקודמת שעדיין לא אוחדה עם החדשה? או שזה בכלל מחברת ניהול ההשקעות (לצערי לשתיהן קוראים "מגדל”). אין לי מושג מה קורה פה. אני לא יודע אם יש לי כסף, או שאני חייב כסף, ובטח לא כמה יהיה לי כשאהיה בפנסיה.

נמאס לי. הכל לגריסה.

אני מצטער. הכל פה מסובך מדי בשבילי. אני לא מבין מה הולך עם הכסף שלי, אני לא מבין מה אומר התקציב החדש שעומדים להעביר פה, אני לא מבין למה המניה של אפל צונחת והביטקוין עולה בטירוף, לפעמים אני אפילו לא מצליח להבין איך להגיד לממיר שלי להקליט לי "משחקי הכס". מה הולך כאן?

ניחשתם את התשובה?

כן. אני עומד להגיד את מה שאתם חושבים שאני הולך להגיד: זה פשוט תולדה של עיצוב גרוע!

לעיצוב יש כח עצום: עיצוב טוב מסוגל לקחת רעיון מורכב מאד ולהעביר אותו בצורה פשוטה וברורה. אם כך ניתן להסיק את המסקנה הבאה:

  1.  Design = Understanding/Knowledge
  2.  Knowledge = Power
  3.  Design = Power

יכולתי להתחיל לפתח פה תאוריית קונספירציה על כך שהתאגידים ובעלי השליטה בהון לא רוצים שתבינו איך העולם סביבכם מתנהל, אז הם מסבכים אותו כדי להמשיך לעבוד עליכם, אבל האמת כנראה פשוטה ועצובה יותר: סתם עיצוב גרוע.

הכח בפשטות

אם יש משהו שאנחנו שונאים, זה להרגיש שאנחנו מטומטמים. אז כשהחברה שלכם שולחת לי נייר שאני לא מסוגל להבין, או מפרסמת מוצר שהערך שלו לא ברור, או משתמשת במילים גבוהות אך לא מובנות – אני מרגיש מטומטם. ונחשו מה? מחקרים מראים שאנשים לא אוהבים דברים שהם לא מבינים (הפתעה גדולה! אם היינו בימי הביניים היינו שורפים אתכם כמכשפות אם לא היינו מבינים אתכם). מספיק שאני לא מצליח לבטא את השם של המוצר שלכם, או את המילה שהשתמשתם בה, אני כבר לא אוהב אתכם.

בצבא האמריקאי המציאו לזה ראשי תיבות:KISS – Keep it simple, stupid

כמה דברים שחשוב לשמור עליהם פשוטים:

  1. מסר: מה המטרה של הנייר/מוצר הזה? מה אתם רוצים לספר לי? כשאתם רוצים להעביר יותר מדי מסרים סימן שאנחנו בבעיה. אם המסר מורכב, צריך לפרק אותו לכמה מסרים פשוטים שמובילים למסקנה מורכבת.
  2. שפה: אל תשתמשו במילים שאני לא מבין או לא מסוגל לבטא. אתם לא נראים חכמים יותר, אתם פשוט מעצבנים.
  3. שימושיות: אם אני צריך לקרוא מדריך שלם לפני שאני יכול להשתמש במוצר שלכם – אנחנו בבעיה. אם אני צריך לזכור איפה מוצאים את האפשרות הזו והזו ואני לא יכול למצוא את זה בקלות – אנחנו בבעיה.
  4. אפשרויות: אם יש יותר מדי כפתורים, או יותר מדי פעולות שאני יכול לעשות, העומס על המוח שלי עושה לי לא נעים. אל תראו לי מה שאני לא חייב לראות, יש רק כמות מוגבלת של אינפורמציה ואפשרויות שאני מסוגל לזכור בכל רגע נתון.

פשוט זה לא מינימליסטי

בשנים האחרונות, בעיקר מאז שאפל השיקו את האייפון, כולם מדברים על "פשטות". אפל הוכיחו שאפשר לקחת טלפון מסובך, עם מיליון כפתורים ולהפוך אותו למוצר עם כפתור אחד – והוא יהיה אפילו יותר פשוט לשימוש.

הבעיה היא שהרבה אנשים מבלבלים את המושג "פשוט" עם המושג "מינימליסטי". הם חושבים שכדי לעשות משהו פשוט יותר, כל מה שצריך לעשות זה להוריד טקסטים, להוריד כפתורים, להוריד ולהוריד עד שאין כלום. ואז הכל נראה יפה ומהמם ונקי.

בואו נסתכל שניה על מסכי הנעילה של האייפון מול הגאלאקסי 3 של סמסונג:

לכאורה, המסך של סמסונג פשוט יותר: רק שעה ותאריך, ומשפט קטן ולא מפריע למטה. מהמם. אצל אפל מצד שני יש כפתור גדול עם חץ עליו, סוג של "מסילה" שנראה כאילו אפשר להחליק עליה את הכפתור וטקסט שיש עליו אנימציה של הברקה נעה מצד שמאל לימין.

בואו נניח שמישהו כמו אמא שלכם לוקח את המוצר הזה בפעם הראשונה לידיים שלו. באלו מהמכשירים היא תצליח להשתמש יותר בקלות? היא מסתכלת על המסך ושואלת את עצמה "מה לעשות עכשיו?”

בסמסונג: אין שום דבר ללחוץ עליו. אין איזור מסויים, או כפתור. אחרי שהיא בוהה במסך ללא הבנה היא מחליטה לקרוא את המשפט שכתוב בפונט קטן, היא שמה משקפיים ואז קוראת: “swipe screen to unlock”. אבל מה קשור לנגב את המסך עכשיו? מה זה אומר בכלל?

באפל: יש כפתור. על הכפתור יש חץ לצד ימין, ומסילה שאפשר להזיז את הכפתור לצד ימין. לא ברור? יש גם אנימציה נחמדה שזז מצד שמאל לימין ומעודדת אותך להזיז את הכפתור לכיוון הנכון. לא ברור? יש טקסט שאומר: “slide to unlock”. אהה. עכשיו הכל ברור.

במקרה של אפל יש 3 רמזים מה צריך לעשות, בעוד שבסמסונג יש רמז אחד, והוא קטן ופחות ברור. אז נכון. זה לא הופך את מכשיר הסמסונג ללא שימושי, אבל בעיקר בגלל שאפל כבר לימדו אותכם איך פותחים מכשיר ואתם כבר מכירים את השיטה. אבל אם סמסונג היו משיקים את המכשיר הזה לפני האייפון, ייתכן והרבה אנשים היו מרגישים תסכול ולא אוהבים אותו.

איינשטיין אמר פעם: "Everything should be made as simple as possible, but not simpler."

יותר מדי פשוט הופך להיות לא ברור.

אז אני אסכם במאש-אפ משלי של שני המשפטים:

Keep it simple, but not too simple, stupid