תמיד אמרתי לחברים שלי שאני מת כבר להיות זקן. אני מחכה שהשיער שלי ילבין ואני כבר אוכל להראות חכם ומבין עניין כמו המינגווי. לפני שבוע קלטתי שהפכתי להיות זקן, אבל לא זקן סקסי כמו המינגווי, אלא מהזקנים שחושבים ש"פעם" היה יותר טוב, ואין בהם רצון ללמוד דברים חדשים. וכזה נשבעתי לא להיות.
לפני בערך 8-9 שנים, עבדתי כביצועיסט צעיר במקאן אריקסון. זו הייתה בדיוק התקופה שבה תעשיית העיצוב עברה מעבודה עם תוכנת פריהנד לעבודה עם תוכנת אינדיזיין. למען האמת התקבלתי לעבודה כי אמרתי שאני יודע לעבוד עם אינדיזיין (למרות שכמובן לא היה לי מושג). באותה תקופה ראיתי את הארט-דירקטורים הבכירים בוכים על המעבר לתוכנה החדשה. אמרתי להם שוב ושוב: “תקשיבו – זה טוב לכם!, זה הרבה יותר יעיל, זה הרבה יותר חכם! אפשר לעשות המון דברים שפעם אי אפשר היה לעשות". זה כמובן לא הזיז להם. מבחינתם זה היה סוף העולם. כל מה שהם הכירו – הקיצורים, התפריטים ובעיקר ה-Paste Inside לא עבד יותר. מבחינתם להשקיע עכשיו בלימוד מחדש של תוכנה היה בזבוז זמן.
אז הם ישבו נכים על הכיסא לידי ואמרו לי – “תזיז את זה לפה, תגדיל את זה", בלי שום יכולת להוציא את הרעיונות שלהם לפועל. נשבעתי שלעולם לא אהיה כזה. לעולם לא אזניח את הלימוד של דברים חדשים, לעולם לא אשאר מאחור.
והנה, כמעט עשור מאוחר יותר, אני מוצא את עצמי בפוזיציה דומה: יש לי המון המון עבודה. יש לי כבר וותק של עשור וחצי על התוכנות שאני מכיר, וללימוד כלי חדש יש עלות עצומה.
אז כשיותם הציע בקבוצת הפייסבוק "לחברים מעצבים", לנסות את התוכנה סקץ', השאלה הראשונה שהייתה לי בראש הייתה: האם זה שווה את בזבוז הזמן?
אני מתנהג כמו זקן בלי לשים לב
אוקי. אז עכשיו כשקלטתי את עצמי, אני מתכוון להתאפס על עצמי. אני עדיין לא מוכן להיות זקן רקוב שמרגיש שהוא יודע הכל ולא צריך ללמוד שום דבר חדש. בנוסף, כתבתי לעצמי כמה חוקים כדי להזכיר לעצמי איך להישאר צעיר.
איך להישאר צעיר
- ללמוד משהו חדש כל יום. “יום שלמדת בו משהו חדש הוא לא יום מבוזבז" אמר בלגאגאת' הקוסם בספר שקראתי כשהייתי ילד, ולא שכחתי את המשפט הזה מאז. זה יכול להיות הרצאת טד מעניינת, זה יכול להיות טיפ לעבודה בפוטושופ, או בלוג שמלמד איך לכתוב אימיילים טובים יותר. אבל אני משתדל שלא יעבור יום שאני לא לומד בו לפחות משהו חדש אחד.
- להכיר אנשים חדשים. אחד הדברים הכייפים בחיים לטעמי. נורא קל לעשות כשאתה מטייל, אבל הרבה יותר קשה לעשות בחיי היום יום. אנשים חדשים פותחים לך את הראש בכיוונים חדשים, אנשים מחוץ למעגל החברתי הרגיל שלך תמיד מרחיבים לך אופקים. השבוע פגשתי 2 אנשים חדשים ביום אחד: שי, מעצב ויזם ששלח לי מייל וישבנו לקפה, והילית, רקדנית שעזרה לנו לצלם קליפ קצר לעבודה. הפגישות האלה עשו את היום הזה ליום הכי כייפי בשבוע.
- לחיות בעתיד ולא בעבר. יש שני סוגים של אנשים – אלה שמתרפקים על העבר, ואלה שמפנטזים על העתיד. סוג אחד מלא נוסטלגיה, והשני מלא תקווה. נחשו מי מהם מאושר יותר? מי מהם עומד לעשות הרבה יותר דברים? אני לא מציע להתעלם מהעבר. להפך. אבל לחיות בעבר זו תכונה של זקנים.
- לחשוב כמו ילד. יש קונספט בזן בודהיזם שנקרא "שושין", הכוונה היא למצב של פתיחות, חוסר בדעה קדומה, וסקרנות כאשר לומדים נושא חדש, גם כשאתה כבר מנוסה ברמה גבוהה מאד בנושא. אני לא נזיר זן, ואני לא בטוח שיש לי מושג איך מיישמים את זה, אבל זה רעיון מעניין – לגשת לחיים בראש פתוח כמו ילד.
ככה אני עומד מול המראה בבוקר, כדי לא לקחת את עצמי ברצינות מדי
אם הגעתם עד לפה ומה שמטריד אותם זה "מה הקשר למיתוג?”, אז קודם כל – תפסיקו להיות מעצבנים. לא הכל חייב להיות קשור למיתוג. לפעמים גם סתם טוב לחשוב על החיים. וחוץ מזה, אם אתם מתעקשים לחבר את זה, אז אני חושב שהמותגים הכי טובים מנוהלים על ידי צעירים. הם לא חייבים להיות צעירים בגיל, אבל הם חייבים להיות צעירים בראש כדי לייצר מותג חדשני שידע להתמודד עם השינויים המהירים בעולם שלנו. וגם אתם צריכים להיות כאלה.