בואו נדבר על מערכות יחסים. בין לקוחות ומעצבים, אנחנו מרגישים כמו עם בני הזוג שלנו – זו אף פעם לא אשמתנו. תלונה נפוצה בעולם המעצבים היא: “הלקוח מטומטם / לא מבין כלום בעיצוב / לא נותן לי חופש". התחושה היא שהלקוח אמנם משלם להם עבור הידע שלהם, אבל בוחר לא להשתמש בו ופשוט להכתיב להם מה שהוא רוצה. תלונה נפוצה בעולם הלקוחות היא: “המעצב לא מבין את קהל היעד / המוצר / עושה מה שהוא רוצה בלי קשר לבריף”. לתחושתם, המעצב מנסה לעשות משהו שיהיה "יפה" לדעת המעצב, אבל לא מתקשר בכלל עם המוצר ואנשים שאמורים לראות את העיצוב.
האמת היא, ששניהם כנראה צודקים. ובגלל זה שניהם יוצאים מתוסכלים מהתהליך. אז מה אפשר לעשות ? ישנם שלוש אופציות למערכות יחסים, שכאשר הן ברורות מלכתחילה, יכולות למנוע תסכולים.
הראשונה – חופש מוחלט למעצב. בסוג כזה של מערכת יחסים, הלקוח סומך לגמרי על המעצב. יכול להיות שזה בגלל שהוא חושש שהוא לא "מבין מספיק", או בגלל שהמעצב הוא סמכות בתחום העיצוב וכבר הוכיח את עצמו שמסוגל לעשות פרוייקטים מעולים בחופשיות. כך או כך, בסוג כזה של מקרה, הלקוח נותן דף חלק למעצב, וחופש לפעול כמו שהוא רואה לנכון. במקרה הזה, העבודה תהיה טובה רק במידה והמעצב באמת יודע לעשות את העבודה שלו במקצוענות שיא, להבין את קהל היעד והמוצר ולעשות את העבודה מתוך מטרה להגיע אליהם ולא למען האגו של עצמו.
האופציה השנייה – המעצב הביצועיסט. במקרה הזה, הלקוח כבר יודע בדיוק מה הוא רוצה, והסיבה היחידה שהוא לא עושה את זה בעצמו היא כי הוא לא יודע פושוטופ. אין לו שום צורך ב"חשיבה קריאטייבית" של מישהו חיצוני לחברה שלו, והוא פשוט צריך שהמעצב יניח את הדברים על הנייר. סוג כזה של מערכת יחסים יכול לעבוד במידה והלקוח באמת מבין לעומק את המוצר וקהל היעד (זה נשמע ברור מאליו, אבל רוב הלקוחות לא מבינים), והמעצב מבין שאין צורך להלחם בלקוח, אלא רק להוציא לפועל את הרעיון שלו.
השלישית, והאידאלית לדעתי – עבודה בשיתוף. בסוג כזה של מערכת יחסים, שני הצדדים מבינים שההבנה שלהם היא לא מושלמת, לכל אחד מהם יש חוזקות וחולשות, והם יכולים להרוויח מעבודה משותפת. המעצב מבין שלעולם לא יבין את העסק של הלקוח ברמה של הלקוח שחי אותה יום יום, והלקוח מבין שהוא צריך את התובנות הקראייטיביות של המעצב. מערכת יחסים כזו יכולה לעבוד רק אם שני הצדדים מבינים שהם צריכים לעשות פשרות בחלקים מסויימים של העבודה ולתת מקום גם לצד השני. זו אולי המערכת הקשה מבין השלוש, אבל לדעתי היא זו שמניבה את העבודות הטובות ביותר.
אם כך כדי למנוע תסכולים בעתיד, כל מה שצריך לעשות, בין אם אתה לקוח או מעצב הוא לקבוע מראש לפני תחילת עבודה באיזה פורמט רוצים לעבוד ביחד. ייתכן שתגלו שאתם לא מתאימים לעבוד ביחד – הלקוח מעדיף את אופצייה ב', ולמעצב זה לא מתאים, או להפך. אבל ברגע ששני הצדדים יהיו מחוייבים לאותו סגנון עבודה, העבודה תהיה טובה יותר לשני הצדדים.
הרעיון לפוסט בא מפוסט מעניין של סת גודין.
קרדיט תמונה – Tony Trabet wedding, Shauna placing wedding ring on husband in the double ring ceremony performed in country club. מתוך מאגר LIFE בחסות גוגל.