בפרק הקודם (שאפשר לקרוא כאן), הייתי מעצב בלי ידע טכני שיצא לדרך לנסות ולבנות אפליקציית אייפון בעצמו. היום, 4 חודשים אחרי אני אבא גאה לאפליקצייה באפ-סטור (לינק להורדה). הנה התוצאה וכמה חוויות מהדרך.

זה לא ספרינט, זה מרתון

אני טוב בריצה למרחקים קצרים. אני ננעל על רעיון ואז כשאני מלא מוטיבציה אני רץ ומפרק אותו. הבעיה שלי היא עם פרויקטים ארוכים – אחרי שהבאז הראשוני של הרעיון עובר, אני משתעמם די בקלות ונמאס לי. לכן מראש ידעתי שפרויקט מהסוג שלקחתי על העצמי, על אף שהוא פשוט (אפליקציה ששולחת כל בוקר ציטוט מעוצב), יהיה אתגר מהסוג למרחקים ארוכים. רק שלא היה לי מושג כמה ארוך המרתון.

אם הייתם שואלים אותי לפני 4 חודשים מה יהיה הדבר הכי קשה בפרויקט, סביר להניח שהייתי אומר או משהו טכני (“אני לא אצליח לתכנת את זה"), או בעיית מוטיבציה (“אין לי כוח לעבוד בסופ"ש"). ולמרות ששניהם לפעמים כמעט שברו אותי, הבעיה העיקרית שנתקלתי בה היא בעיית ניהול.

איזה ניהול אתם שואלים? סך הכל מדובר פה במפעל של בן אדם אחד. אז זהו, שעדיין צריך לנהל את הפרויקט. במשך החודשיים האחרונים שלי כל מי ששאל אותי איך מתקדם הרעיון קיבל תשובה בסגנון "נראה לי שעוד שבועיים אני מסיים". הסיבה היא שכל הזמן נזכרתי שיש עוד דברים שצריך לעשות, וכל הזמן קיבלתי רעיונות נוספים וטובים לדברים שאפשר להוסיף או לשנות ולכן בכל שבוע של התקדמות, קו הסיום התרחק בשבועיים.

חלק מהמשימות. חלק קטן.

הקטע בלנהל פרויקט, הוא להחליט בעיקר מה לא לעשות. אם אני אנסה לעשות הכל אני בחיים לא אסיים. אם אני רוצה לקבוע תאריך יעד לסיום, זה אומר שאני לא אוכל לעשות הכל. למען האמת, אני לא אוכל לעשות את הרוב, ואז נשאלת השאלה – מה יותר חשוב ? על מה מוותרים? מה לעשות קודם?

בסופו של דבר תפסתי את עצמי ואמרתי לעצמי שחייבים לחתוך. זה אחד הדברים הקשים ביותר לעשות, כי הנטייה שלנו היא לרצות שדברים יהיו מושלמים (בעיקר כמעצבים). אבל כמו שאומר צוקרברג: better done then perfect. הם הייתי מכוון למושלמות, אין סיכוי שהייתי משיק את האפקליציה הזו בחיים. ולכן, זין על מושלמות. כן, יש בעיות. יש עדיין באגים, העיצוב לא מושלם, אבל היי – לפתוח השקתי.

אני חייב להגיד שההרגשה הזו, של "להשיק". אשכרה ללחוץ על הכפתור ולדעת שזהו – עכשיו הדבר הזה הוא בעולם, זה לא רק דיבורים – היא הרגשה מדהימה. בין אם זה יצליח או לא, זה היה שווה את זה.

אם לא תבקש לא תקבל 

הנה אנקדוטה קטנה ונחמדה מהדרך.

האפליקציה שלי מתבססת על תמונה של בן אדם, עם ציטוט טיפוגרפי עליו. זה מעלה את שאלת החוקיות של השימוש בתמונה (כמו ששאל מישהו בתגובות בפוסט הקודם). זו בעיה שנתקלתי בה יחסית מהר בתחילת הפרויקט וכמעט הרגה את הפרויקט.

כמעצבים, בעיקר במהלך הלימודים ובפרויקטים שאנחנו עושים בשביל הכיף, אנחנו משתמשים בתמונות מגוגל ומקומות אחרים ללא הבחנה. מצאתי תמונה יפה – אחלה. אבל ברגע שאני יוצא עם פרויקט שעל הנייר הוא פרויקט מסחרי (אפילו שעדיין לא הרווחתי ממנו שקל), העסק הזה נהיה בעייתי. חבר שהתייעצתי איתו סיפר לי שכבר קיבל מכתב באיום תביעה על שימוש לא חוקי בתמונה (בנוסח: שלם לנו $5000 דולר עכשיו או שניקח אותך לבית משפט), ועדיף בכלל לא להגיע לסיטואציה הזו.

זה השאיר אותי עם ויקיפדיה. לויקיפדיה יש מאגר עצום של תמונות, שברובן אפשר להשתמש, ובמקרה הצורך להוסיף שורה של קרדיט לצלם. אבל העניין הוא שלא הכל יש בויקיפדיה, ויש אנשים שהתמונה שלהם בויקיפדיה היא ממש מבאסת. לדוגמה – בוקובסקי.

בוקובסקי הוא אחד המשוררים האהובים עלי, ולא היה סיכוי לעשות את הפרויקט בלי להשתמש בציטוט שלו. רק שהבעיה היא שהתמונות החוקיות היחידות שהיו שלו בויקיפדיה, היו תמונות סופר מבאסות שלו זקן ומגעיל, ולא רציתי להשתמש בהן. רציתי תמונה שבאמת תעביר את האישיות שלו – תמונה שלו שותה או מעשן, משהו שיראה מגניב.

יש המון תמונות מעולות של בוקובסקי – הבעיה היא שהן לא חופשיות לשימוש. התמונה שרציתי עלתה $500 דולר לשימוש. אין סיכוי.

אז עשיתי את מה שאני אוהב לעשות – כתבתי מייל.

מצאתי את שם הצלם (צלם סופרים מכובד מנורווגיה שגר בצרפת), וכתבתי לו מייל שמספר לו את הסיפור שלי, את הרעיון של הפרויקט, ומבקש רשות להשתמש בתמונה ללא תשלום. נחשו מה? הוא הסכים.

העבודה מתחילה עכשיו

אז השקתי את האפליקציה, התרגשתי מאד, פרסמתי בפייסבוק, כמה חברים הורידו ואז…זהו. לא קרה כלום. כמובן שלא קרה כלום. למה שיקרה משהו?

עכשיו מתחילה העבודה האמתית השנייה – לשווק את המוצר, לספר עליו לאנשים שאני חושב שזה יעניין אותם ולנסות לייצר מאסה של הורדות.

אני אנסה לשווק את המוצר לקהל של מעצבים. אני חושב שזה קהל שיהנה ממוצר כזה ולכן אני רוצה לדבר עם בלוגרים חזקים בסצנת העיצוב העולמית כדי שיכתבו עלי. העניין הוא שזה לא כזה קל – כל מי שיש לו בלוג עם אלפי קוראים ביום מקבל כמויות מיילים עצומות של אנשים שהיו רוצים לקבל חשיפה בבלוג הזה.

כדי להתבלט ו"למכור" את הסיפור שלי, אני צריך לייצר סיפור שיעניין גם את הבלוגר, אבל יותר חשוב את הקוראים שלו. הרעיון שלי, הוא לנסות ולייצר סרט, סוג של מיני-דוקומנטרי של 2 דקות שמספר את הסיפור שלי – מעצב שלא יודע לתכנת שיוצא לדרך לנסות ולבנות אפקליציה. סוג של מאחורי הקלעים של הסיפור. בתכלס – כמו הבלוג הזה רק בוידאו ובאנגלית כדי שאנשים מכל העולם יוכלו להתחבר לזה.

האם זה יעבוד? אין לי מושג. נשאר רק לעשות ולברר.

בפרק הבא

בפוסט הבא בנושא שאכתוב עוד כמה חודשים, אספר על תוצאות מהלך השיווקי שאני מנסה, אחשוף סטטיסטיקות הורדות ושימוש באפליקציה ובכלל – אספר לכם מה קורה.

stay tuned.

(במידה ולא עשיתם את זה כבר, תורידו את האפליקציה)