השבוע פוסט בנימה אישית. לפעמים יש צמתים בחיים כשיודעים שעושים שינוי. שינוי שיודעים שייקחו את החיים שלך למקום אחר, חדש ולא צפוי – השבוע אני עובר בצומת כזו. בשבוע שעבר סיימתי לעבוד ב-OPEN, משרד המיתוג בו עבדתי בשנה האחרונה, והשבוע אתחיל לעבוד ב-any.do, סטארטאפ צעיר ומבטיח. בפוסט הזה רציתי לחלוק את הדברים שלמדתי השנה, והסיבות שבגללן אני עושה את השינוי הזה.

השנה הפתוחה שלי

בדיוק לפני שנה, באוגוסט הקודם, אחרי שסיימתי 4 שנות לימוד בשנקר ו-5 שנים בסטודיו מקאן אריקסון, התחלתי לעבוד ב-OPEN. ל-OPEN הגעתי דרך חבר טוב, נמרוד, שעבר שם בשנה לפני, והעביר את קורות החיים שלי. על אף שקיבלתי הצעות נוספות עם סיום הלימודים וגם הלכתי להתראיין כמה משרדים נוספים, בחרתי לעבוד ב-OPEN, והסיבות היו בעיקר סוג הלקוחות המגוון שעובדים איתם, וכן העובדה שהמשרד יחסית גדול מה שמאפשר עבודה בצוות, יותר נקודות מבט ויותר חברים חדשים.

אז מה היה לנו השנה? 4 מיתוגים לסטארטאפים, מיתוג לסופרמרקט, מיתוג למדינה (!), מיתוג לקניון, מיתוג לשכונה, מיתוג לבניין בת"א, מיתוג לחברת בנייה, מיתוג ליוזמת נדל"ן של אגודת הסטודנטים ומעל כל אלה פרויקט שנתי של עיצוב מחדש של אתר המשרד (ממש בקרוב באוויר). היו הרבה מצגות, הרבה מכרזים, היו כמה וכמה לילות בלי שינה, או לפחות בלי הרבה שינה, היה לחוץ, היה רגוע, היה צחוקים והיו גם רגעים קשים.

בניגוד למקומות אחרים, בהם צריך "לטפס" בסולם היררכיות משרדי כדי שיקשיבו לך, ב-OPEN הרגשתי פתוח מהיום הראשון. כבר בשבוע הראשון שלי ישבתי בישיבה עם לקוחות והרגשתי חופשי להגיד את דעתי, כולל מה לדעתי הלקוח עושה לא נכון ומה צריך לעשות, הכל בגיבוי של המנהלים. הם עוד לא הכירו אותי, אבל נתנו לי להתבטא בחופשיות ולעולם לא הגבילו אותי – לא קראייטיבית ולא בשיחה מול לקוח. זה אולי נשמע קלישאתי בגלל שם המשרד, ואולי זה רק אני, אבל באמת הרגשתי פתיחות לבוא ולהגיד את שלי תמיד – גם בפן המקצועי וגם בפן האישי ואין תענוג גדול מזה.

כל חודש ב-OPEN למדתי יותר משלמדתי בסמסטר שלם בלימודים, זה יהיה מצחיק לנסות ולכמת את כל הדברים שלמדתי, אבל אני אגע בכמה נקודות שאני לוקח איתי מסער (מנהל הקראייטיב) ומאייל (המנכ"לֹ). קודם כל כמה מילים על סער: בחיים שלי לא ראיתי בן אדם שכבר נמצא בתחום כל כך הרבה זמן, ועדיין רמת המוטיבציה שלו לנסות ולעשות דברים חדשים ומגניבים היא גבוהה יותר מ-98% מהסטודנטים/מעצבים צעירים שאני מכיר. זה מדהים כמה שהוא עדיין מחובר רגשית כל כך חזק לעבודה שלו והצליח לשמר את היכולת להתלהב מפרוייקט חדש או לפני מצגת ללקוח. בעוד אני כבר הרגשתי שאני הולך לקרוס לפעמים אם עבדתי על 2-3 פרוייקטים במקביל, סער מסוגל להכיל את כל הפרוייקטים שקורים במשרד באותו הרגע (לפעמים זה יכול להגיע גם ל-15 או 20 פרוייקטים ללקוחות שונים), לדעת בדיוק איפה כל אחד עומד, מה חסר או נשאר לעשות, והכי חשוב – להיות רגוע ולדעת שיהיה בסדר. למדתי ממנו להקשיב ללקוחות ולדעת שאם לקוח מעלה התנגדות, גם אם הוא לא יודע להתנסח כמו שצריך – כנראה שיש בעיה בסיסית בעבודה, ועל אף הרצון שלנו להגן על העבודה שלנו, אנחנו צריכים לנסות ולהקשיב ולהבין מה עשינו לא נכון. בסופו של דבר האינטרס של הלקוח זה לעשות לחברה/מוצר שלו טוב, הוא לא רב איתנו בשביל הכיף שלו, הוא גם רוצה את העבודה הטובה ביותר.

אייל, הוא הצד ההפוך והמשלים של סער. קודם כל בניגוד אלינו אנשי הקריאייטיב, הוא מחובר חזק לקרקע. ואני אומר את זה כמחמאה. הנטייה שלנו היא להפליג בדמיונות וברעיונות שנראים לנו מגניבים, וזה הכל טוב ויפה, אבל חשוב מאד שמישהו יוריד אותנו לקרקע אם אנחנו עושים דברים שהם לגמרי מנותקים מהמציאות (וכמובן שזה קורה לנו מדי פעם). אייל מצליח בצורה מדויקת לראות את הפרויקט מנקודת המבט של הלקוח ולפעמים מציל אותנו מטעויות קטסטרופליות על ידי ביקורת "צד לקוח" מדויקת. חוץ מזה, מלשמוע אותו צועק מהחדר שלו שהיה כמה מטרים מהחדר שלי, למדתי כמה זה קשה ונורא לעבוד עם לקוחות בישראל: לקוחות שלא משלמים, לקוחות שרק מנסים ללחוץ אותך, לקוחות ערסים וכן הלאה וכן הלאה. כל מי שאי פעם חשב להיות עצמאי, מוטב שישמע כמה מהשיחות האלה, ויחשוב האם בא לו לנהל אותן כחלק מהעבודה השוטפת שלו.

ברוכים הבאים למדינת הסטארטאפ

יש שיקראו את הפסקאות הקודמות ויגידו: נשמע מעולה, אז למה אתה עוזב?

אם אתם קוראים את הבלוג הזה כבר כמה זמן יכול להיות שאתם שומעים סוג של מחשבה שלי שחוזרת בהרבה מהפוסטים: מיתוג הוא לא גרפיקה שעוטפים איתה מוצר. מיתוג הוא הדרך בה אתה מתנהג, מדבר, נראה. זה מה שאתה עושה, לא מה שאתה אומר שאתה עושה.

אחד הדברים שתסכלו אותי הכי הרבה בעבודה מול לקוחות היא העובדה שלפעמים לי היה ברור לגמרי מה הם היו צריכים לעשות, וכמו שכבר כתבתי – לא פחדתי להגיד להם את זה. לפעמים הם הקשיבו, ולפעמים לא, אבל אני נשארתי שוב ושוב כצופה מהצד. יועץ. היות ואני בן אדם שלוקח דברים ללב, המון פעמים התעצבנתי או הייתי מתוסכל מהנזק שהלקוח עושה לעצמו. שוב ושוב סער ואייל נאלצו לומר לי: אל תשכח את המקום שלנו. אנחנו רק 1% מהבעיות שיש ללקוח הזה. בסוף זה העסק שלו.

במקביל לתסכול הזה, עבדנו עם סטארטאפים בתחומים שונים. הנגיעה שהייתה לנו לעסק בשלבים הכל כך ראשוניים שלו, הנגיעה שלנו במוצר עצמו בניגוד לרק "קישוט" המוצר  וההרגשה שעדיין יש את האפשרות לכבוש את העולם ולעשות שינוי – קסמה לי. כבר הזכרתי פה בבלוג בעבר ארגונים כמו DesginerFund ואת ההבנה ההולכת וגוברת שתפקידו של המעצב בסטארטאפים וגם בארגונים גדולים הולך וגובר. בעולם שבו כבר אין מקום לפרסומות על "בית ישראלי" המנותקות מכל קשר למוצר, התפקיד של המעצב בעיצוב המוצר, החוויה והשירות הוא תפקיד מרכזי בארגון. כל אלה הובילו אותי לתהות האם אני צריך להישאר בצד שרק מייעץ, או לעבור לצד שעושה.

בעודי חושב לי מחשבות אלה על איך אני צריך להמשיך את דרכי, פנה אלי יוני – חבר ילדות ואחד היזמים בסטארטאפ Any.Do. החברה שלהם אשר הוקמה לפני שנתיים והתפרסמה בזכות אפליקציית ה-To Do List הפשוטה והמעוצבת שלהם חיפשה להקים צוות מוצר שיטפל באתגרים החדשים של החברה. נפגשתי עם יוני ועם עומר, המנכ"ל, והם סיפרו לי איפה הם עכשיו ולאן הם חולמים להגיע – חלום שאפתני למדי. בתחילת השיחה אני עוד הייתי סקפטי לגבי עזיבת העבודה ב-OPEN, בה הייתי מרוצה למדי, אבל בהמשך השיחה עומר לחץ על הנקודה עליה דיברתי קודם: האם אתה רוצה להמשיך לשבת בצד כיועץ, שלא לוקח אחריות על הצלחה או כשלון של העבודה שלו, או שאתה רוצה להיות זה שאשכרה עושה. זה שכל החלטה שלו מיד אפשר לראות את התוצאות שלה כי היא נוגעת בחייהם של מיליוני משתמשים.

אני רוצה להגיד מילה על To Do Lists ועל פרודקטיביות בכלל. מי שלמד איתי בשנקר יודע – אני לא עושה לילות לבנים. הסיבה שאני לא עושה אותם היא לא בגלל שאני עובד הכי מהר בעולם, זה פשוט שאני מנהל את הזמן שלי והמטלות שלי באופן קפדני – יש שיגידו נאצי. מאז ומעולם עבדתי עם רשימות של מטלות, הייתי עובד ככה בצבא, וכבר בשנה ב' בלימודים כשהיה לנו תרגיל לעצב יומן עיצבתי יומן שעוזר לך להיות פרודוקטיבי יותר בעזרת רשימות ומטרות לכל יום. גם ב-OPEN הייתי עובד ככה על בסיס יום יומי, ומי שיסתכל בספרי הסקיצות שלי, יראה בעיקר רשימות. אין דבר שיותר מספק אותי מלראות בסוף היום רשימה מחוקה של כל מה שהספקתי. לכן זה נראה לי רק טבעי שאלך לעבוד בחברה ששמה לעצמה מטרה להפוך את ניהול המשימות לחוויה נעימה, כייפית ופשוטה.

זו לא הייתה החלטה פשוטה לעשות את המעבר הזה. בסך הכל עבדתי במשרה שאהבתי, עם אנשים טובים, באווירה כייפית וקראייטיבית של סטודיו, והמעבר לעולם הסטארטאפים בו אהיה כמעט מעצב יחיד בין אנשי טכנולוגיה הוא לא מובן מאליו או קל. אבל בסופו של דבר אני מרגיש שיש פה הזדמנות להיות חלק ממשהו גדול, לעשות שינוי ועל הדרך להכיר אנשים חדשים וללמוד תחום חדש לגמרי. אני מלא תקווה שאני אצליח לשפר את החיים של מיליוני משתמשים בעזרת עיצוב טוב, חוויה כייפית ויצירת מותג מנצח. בשביל זה אני קם בבוקר. אז קדימה לעבודה.