בואו נדבר על מערכות יחסים. לקח לי הרבה זמן להבין שזה בסדר גמור שאני ונועה, זוגתי היפה, רבים מדי פעם. הסיבה שאנחנו רבים נעוצה, באופן מפתיע, בעובדה שלא תמיד אני עושה מה שהיא הייתה רוצה, והיא לא תמיד עושה מה שאני הייתי רוצה. בעצם, זו הסיבה שאני אוהב אותה – היא מאתגרת אותי, מפתיעה אותי והיא בטח לא משעממת. עם מותגים, כמו בכל מערכת יחסים, אם אין עצבים, כנראה שגם אין אהבה.

הם לא נחמדים
לפעמים אפל עולים לי על העצבים. יש המון דברים שהם עושים שאני שונא – חיבורים מיוחדים, שעולים אקסטרה. יכולת לתקשר רק עם מחשב אחד, ורק דרך אייטיוז. הגבלות מוגזמות על אפליקציות ומפתחים, ואפשר עוד להמשיך. אז למה אני אוהב אותם? לא סתם אוהב אותם, נראה כאילו אני מגן עליהם בחירוף נפש כשאחד משונאי אפל תוקף את החסרונות שלהם. האם העובדה שאני מאוהב מקשה עלי לראות דברים בצורה אובייקטיבית? ואם ככה, למה אני בכלל מאוהב? אחרי הכל, הם לא נחמדים.

כשאני עוצר לחשוב על זה, נראה כאילו הסיבה שאני אוהב אותם, היא בדיוק זו – הם לא נחמדים. הם לא עוצרים לשאול אותי מה אני רוצה, או מה אני חושב. הם עושים מה שהם רואים לנכון. לפעמים זה מעצבן אותי נורא, אבל רוב הפעמים זה מדהים. בסופו של דבר, רובנו מעריכים מותגים עם ביצים. מותגים שלא מפחדים לטעות (הנה רשימה של מוצרים שנכשלו מידי מותגים מוצלחים במיוחד).

סקר שוק נחמד
אומרים שהנרי פורד אמר על המצאת המכונית: “אם היית שואל מה אנשים רוצים, הם היו אומרים לך סוסים מהירים יותר". אנשים לא יודעים מה הם רוצים, עד שאתה מראה להם את זה. את זה סטיב ג'ובס הבין טוב יותר מרוב בעלי המותגים. סקר שוק הוא אולי דרך נחמדה להוכיח לבוס שלך שהרעיון שלך עומד לעבוד, אבל כמו שכתבתי בפוסט הקודם – רעיונות למוצרים, כמו רעיונות קריאטייבים למותגים, אי אפשר לקבוע מדעית אם יעבדו או לא. צריך הרבה אמונה.

אני מרגיש שרוב המותגים סביבי מפחדים ממני. הם כל כך לחוצים מ"המצב", שהם לא יכולים להרשות לעצמם לטעות, ולכן עושים כל מאמץ להיות נחמדים ולרצות אותי. אבל כמו שלא הייתי יכול להיות במערכת יחסים עם בחורה שרק רוצה לרצות אותי, אני לא יכול להתחבר רגשית גם למותג שמתנהג באופן מתרפס שכזה. חסרים לנו מותגים שלא מפחדים שנשנא אותם קצת. מותגים שלא עושים סקר שוק, כדי לדעת "מה הצרכן רוצה", אלא פשוט מחליטים – “זה מה שאנחנו עושים!”, יאהבו טוב, לא יאהבו, בעיה שלהם. רק ככה אפשר לשנות את העולם.

קרדיט תמונה - luizfilipe מפליקר.