הייתי צריך לפטר את העובדת הראשונה שלי אחרי חודש וחצי.
מתוך החודש וחצי האלו, שבועיים העברתי בלאכול סרטים לגבי איך להגיד לה את זה בלי לפגוע בה.
לפטר אנשים זה ממש לא כיף. כנראה שלהיות מפוטר זה הרבה יותר לא כיף.
לפני בערך 3 חודשים פרסמתי בפייסבוק מודעה שאני מחפש מעצב/ת שיעזרו לי ב-nuSchool.
אחרי עשרות מיילים ומספר ראיונות, בחרתי את עדי, ויצאנו לדרך.
מאד התרגשתי, כי זו עמדה להיות הפעם הראשונה שאני מנהל מישהי. היה חשוב לי שזה יצליח.
ישבתי וחשבתי הרבה מה למדתי מכל הבוסים שהיו לי לאורך החיים, ובעיקר על אלו טעויות שלהם אני לא רוצה לחזור כבוס בעצמי.
כמו שכבר הבנתם, את הניסיון הראשון לא צלחנו. אבל אשתף אתכם בכל זאת במה למדתי בדרך.
מה למדתי מהבוסים הקודמים שלי
קשה להגיד שהיו לי בוסים איומים לאורך הקריירה, מצד שני – אף אחד לא מושלם, ותמיד היו דברים שהציקו לי וגרמו לי להגיד בלב: ״אני בחיים לא הייתי מתנהג ככה!״.
אלו הטעויות שלא רציתי לחזור עליהן בתור בוס:
1. לחשוב שהעובדת מרגישה כמוני לגבי החברה
רוב הבוסים שהם גם בעלי החברה נוטים להיות מכורים לעבודה. זה די ברור מאליו כשהעסק הוא שלך. אתה חולם עליו בלילה, אתה עובד עליו סופ״ש. חוץ מהאשה והילדים זה כנראה הדבר החשוב בחיים שלך. הבעיה מתחילה כשרוב הבוסים שוכחים שהעובדים שלהם לא מרגישים בדיוק כמוהם. הם מתקשרים בערב ״כי יש לי רעיון מדהים!״. הם שולחים מיילים בסופ״ש. הם מצפים שתתאבד על הפרוייקט. כי ככה הם מרגישים.
אבל רוב העובדים לא מרגישים ככה. אין להם תחושת ״בעלות״ על החברה, והם גם בדרך כלל לא שותפים ברווחים. כן, נכון בסטארטאפים נותנים אופציות בדיוק כדי לנסות ולהתגבר על הבעיה הזו, אבל עדיין זה לא באמת עובד. אני נשבעתי לעצמי לזכור כבוס שהעובדת שלי היא בסך הכל עובדת, ויש לה עוד דברים בחיים חוץ מהעבודה אצלי, ולא אציק לה בלילה או בסופ״ש ולא אדמיין שהיא מפנטזת על הצלחת העסק כמוני, כי זה כנראה לא המצב.
2. לבדוק מתי היא יוצאת הבייתה
ברוב המקומות שעבדתי בהם היה סטטוס קוו לגבי מתי יוצאים הבייתה. בדרך כלל זה היה אחרי שהבוס יוצא הבייתה. זה לא כל כך שינה אם סיימת את העבודה שלך להיום או לא – בחוזה שלך כתוב שאתה צריך להיות במשרד 9 שעות, וגם אם היית סופר פרודוקטיבי היום, אתה תשאר עד שהשעון יראה 6. ואם הבוס עוד במשרד לידך, אולי תשאר גם יותר. בעייני הפורמט הזה מגוחך ונוגד את המטרה. אם היו אומרים לי שכשאסיים את העבודה אוכל ללכת הבייתה הייתי מתחיל לעבוד פי 5 יותר מהר ומסיים הכל עד 3 ויוצא לראות את השקיעה בים (זאת אומרת זה מה שהייתי עושה לפני שהיה לי ילד).
התפיסה של הבוסים שאם אני יכול לעבוד פי 5 יותר מהר אז פשוט שאעבוד פי חמש יותר מהר עד 6 ואספיק יותר עבודה היא מגוחכת וכמובן לא ישימה בעליל. קודם כל אין לי מוטיבציה להתאמץ – לא אקבל שום דבר בתמורה. בנוסף, אי אפשר לעבוד בפול גז 9 שעות ביום. המוח ישרף. זה לא פרקטי. ב-nuSchool אנחנו עובדים מהבית, מה שנקרא בעגה המקצועית Remote. זה אומר שגם העובדת שלנו תעבוד מהבית ואין לי שום שליטה או פיקוח על השעות שלה. אני מקווה שהיא לא תעבוד יותר מדי שעות, אבל אם היא תעבוד רק שעתיים ותספק את הסחורה בזמן ובמצב טוב – על כיפאק. אני מקווה שתהנה בים. היא תקבל את אותו הכסף.
3. לסרס אותה קראייטיבית
אין דבר יותר מבאס ממנהל קריאייטיב / ארט דירקטור / בוס שאומר לך: ״זוז, זוז שניה, תן לי רגע לשחק רגע בפוטושופ ואראה לך מה אני מדמיין״. ברגע שהמשפט הזה נאמר, זה פחות או יותר סוף הסיפור מבחינת העובד הזה. הוא יותר לא יתאמץ לעשות שום דבר קראייטיבי. לפחות ככה אני הרגשתי בעשרות הפעמים שאנשים שונים אמרו לי את המשפט הזה במהלך הקריירה שלי. אין מה לעשות, בתור אנשי קראייטיב, האגו שלנו מעורב בתהליך העבודה וברגע שמישהו בא ורומס אותו בגסות, המוטיבציה שלנו להתאמץ בשבילו, ולקחת סיכונים ירדה לריצפה. הפכנו לביצועיסטים. נשבעתי לעצמי לעולם לא לעשות את זה לעובדת שלי, גם אם זה יעלה לי בבריאות. וכמובן שזה עלה.
מה זכיתי ללמוד בעצמי
כמובן שהתמזל מזלי ונשארו עוד טעויות בעולם שאפשר לעשות שלא חשבתי עליהן מראש, וכך זכיתי ללמוד על בשרי (ועל בשרה של עדי) שאני לא כל כך חכם כמו שניסיתי להיות.
הנה הטעויות שאני עשיתי:
1. כדי לקחת עובדים, צריך כסף. כל חודש.
את עדי שכרתי בערך חודש אחרי שהשקנו את המוצר הראשון שלנו ב-nuSchool (קורס תמחור למעצבים). באותו החודש כמות המכירות הייתה כזו שאפשרה לנו סוף סוף אחרי שנה של עבודה להתחיל לקחת משכורות בפעם הראשונה. הרעיון שלי היה במקום לקחת את המשכורת לעצמי – לתת את המשכורת לעדי ובכך להכפיל את כח העבודה העיצובי. החודש הראשון היה סבבה, אבל אחרי שהסתיים הבאז הכייפי של ההשקה, כמות המכירות היומית ירדה ופתאום לא היה ברור שעומדת להיות עוד משכורת בחודש הבא. כמובן שאני לקחתי את ההתחייבות באופן אישי, אבל הרעיון להתחיל ולהוציא כספים מהכיס הפרטי שלי כדי לשלם לעדי התחיל להלחיץ אותי. מילא שאני לא מרוויח כסף מה-nuSchool, אבל להתחיל להוציא כסף, זה די כבד. כמובן שאני אופטימי ועובד קשה כדי שנצליח ונרוויח המון כסף, אבל אם זה לא יקרה בחודשיים הקרובים, הבנתי שאני בבעיה.
2. לנהל עובדים לוקח זמן. הרבה זמן.
הרעיון שלי כשלקחתי את עדי היה כמו שכתבתי קודם – להכפיל את כח העבודה העיצובי שלנו. כלומר המטרה הייתה שבסוף החודש נעשה ביחד כפול דברים משעשיתי לבד. מה שלא לקחתי בחשבון הוא כמות הזמן שנצטרך לדבר על העבודה, לעשות שיפורים, כיוונים נוספים ותיקונים. הייתה לי מן פנטזיה כזו שפשוט אתן לה פרוייקט ובשבוע שאחרי היא תגיע עם פרוייקט מוכן ומושלם. טוב, כנראה שזו הייתה פנטזיה די מנותקת מהמציאות, ובחיים האמיתיים היינו צריכים לעשות משהו כמו 7-8 סבבים של שיפורים כדי להגיע למוצר הסופי. לא רק שהעבודה מהצד שלה לקחה יותר סבבים משצפיתי, הסבבים האלו גם עלו לי בזמן עבודה שלי שבו לא עשיתי דברים אחרים. אחרי כמה שבועות הבנתי שבסופו של דבר אנחנו לא מייצרים באמת כפול דברים ביחד, ויכול להיות שזה לא שווה את המאמץ.
3. זול עולה ביוקר.
יש שתי גישות כשמגייסים עובדים – האחת לקחת מישהי שהיא יותר חכמה וטובה ממך בעבודה הספיציפית הזו. השניה – לקחת מישהי בלי הרבה ניסיון וללמוד אותה לעשות את העבודה. לכל גישה יתרונות וחסרונות משלה. אני לא בטוח שאני עשיתי בחירה אידיאולוגית כשניגשתי לגייס עובדת. הבחירה לקחת מישהי יותר חכמה וטובה ממני היא אופציה סופר יקרה, והיות ולא היה לי הכסף לאופציה הזו – בחרתי באופציה הזולה של מישהי ללא ניסיון. האופציה של לקחת מישהי ללא ניסיון היא כנראה אופציה מאד טובה אם יש לכם חברה גדולה ויש מספיק אנשים שיכולים לחפוף וללמד את העובדת ובנוסף לקחת בחשבון שבתקופת החפיפה היא לא תהיה סופר פרודוקטיבית. אם אתם צוות מצומצם מאד, וחייבים לתת בראש מהיום הראשון, אז כנראה שאתם מחפשים מישהי עם מלא ניסיון. אני חשבתי שאוכל להתמודד עם העובדה שעדי לא עשתה אינטרנט בחיים, אבל לא לקחתי בחשבון שכמעצבת טרייה אצטרך להשקיע גם זמן בפידבק שעוסק בעיצוב עצמו – קומפוזיציה, צבע וטיפוגרפיה. סופו של דבר העלות של הלמידה הזו הייתה גבוהה משצפיתי.
סופו של הסיפור הוא שנפרדנו כידידים. עדי הייתה ממש אחלה איתנו, היא באמת בחורה סופר מקסימה ואין לי מילה רעה להגיד עליה – עשתה תמיד את מה שהבטיחה שתעשה, עמדה בזמנים, ועשתה עבודה טובה עד היום האחרון.
מקווה להצליח להיות חכם יותר בסיבוב הבא. כי אין ספק שהוא יגיע.