בית הספר זו אשליה.
אתה מרגיש שאתה הולך לשם ללמוד, אבל בעצם בית הספר מרדים אותך. הסאב-טקסט של בית ספר הוא: "כל מה שאתה צריך לדעת, אנחנו נלמד אותך, אין צורך שתלך ותלמד עוד בעצמך". אז אנחנו סומכים על המערכת שלתמד אותנו כמו את כל מה שצריך לדעת, וכשאנחנו מסיימים אנחנו מרגישים מוכנים.
הדברים שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים לא מפריעים לנו, כי הרי אנחנו לא יודעים עליהם.
אני מוצא שרוב התסכולים בחיים שאחרי הלימודים אפשר לקשר לדברים שלא ידעתי, ולא ידעתי שאני אמור לדעת. אז הנה רשימה של דברים שלא לימדו אותי, אבל אני מוצא שכדאי מאד ללמוד:
איך למכור
מכירות היא מילה גסה עבור רוב האנשים. היא גורמת לאנשים לדמיין איזה סוכן סליזי שעובר עם המזוודה שלו מדלת לדלת ומציק לאנשים. לא הרבה אנשים שאני מכיר רוצים לעבוד מכירות, אבל כל האנשים שאני מכיר מנסים למכור דברים כל הזמן: הם מנסים למכור את עצמם למעסיקים, הם מנסים למכור את הרעיון שלהם למשקיעים, הם מנסים למכור ללקוח שלהם עיצובים חדשניים, הם מנסים למכור את הסטודיו שלהם ללקוח פוטנציאלי ובואו לא נשכח שכולם מנסים למכור לנו את האג'נדות שלהם בפייסבוק או את הדירות שלהם ביד 2. נראה לי קצת מוזר שבתור אנשים שכל היום עסוקים במכירות אין לרובינו שום ידע במכירות: הפסיכולגיה של שכנוע, איך כותבים אימיילים שאנשים מגיבים להם, איך גורמים לאנשים לשלם יותר ואני בכלל לא מדבר על זה שגם העבודה שאנחנו עושים עבור הלקוחות שלנו מטרתה במקרים רבים היא לגרום ללקוח של הלקוח שלנו לקנות את המוצר שלו. אם לנו אין ידע במכירות איך נכתוב דף נחיתה שמוביל למכירה? איך נעצב אריזה שתמכור בסופר?
הנה 2 ספרים שאני מתכוון לקרוא:
Pitch Anything: An Innovative Method for Presenting, Persuading, and Winning the Deal
(יש וידאו של שעה וחצי של הסופר שמסביר את הרעיונות שלו לצלמים, רלוונטי גם למעצבים)
Influence: The Psychology of Persuasion
איך לעבוד מול לקוחות
חלק גדול מהמעצבים שאני מכיר מתייחס ללקוחות שלהם כמו לאוייב. הלקוח הוא טיפש, הוא לא יודע מה הוא רוצה, הוא לא מבין בעיצוב, הוא משנה את דעתו, הוא קמצן ובאופן כללי זה סבל לעבוד מולו. הגישה העילאיית הזו היא תולדה של לימודים שלא מלמדים אותך שעבודת המעצב היא לתת שירות. שעבודה טובה יותר נעשה כשהיא נעשית בשיתוף עם הלקוח, ולא כנגדו, שהלקוח מכיר את העסק שלו ואת הלקוחות שלו יותר טוב מאשר המעצב שלומד על השוק הזה פעם ראשונה אתמול.
עבודה מול לקוחות גם שונה בהתאם לשוק בו אתה עובד, ויש לפתח מודל עבודה שונה אם אתה מעצב בסטודיו גדול, אם אתה מעצב עצמאי או שאתה חלק מצוות עיצוב בחברה.
ברגע שאנחנו מבינים שעבודת העיצוב שלנו היא מוצר שיש לבנות אותו עבור לקוח ספציפי, שיש להקשיב לו ולספק את הצרכים שלו, שני הצדדים יוצאים מרוצים.
ספר שאני מתכוון לקרוא:
The Four Steps to the Epiphany
(הספר נכתב בקונוטציה של סטארטאפים, אבל גם סטודיו לעיצוב הוא סטארטאפ)
איך לנהל זמנים
אני בטוח שאתם אומרים לעצמכם שניהול הזמן שלכם הוא יכולת בסיסית שנולדתם איתה ופיתחתם לאורך השנים, אבל עדיין כשאני מסתכל סביבי אני רואה סטודנטים שעובדים לילות לבנים, סטודיואים שעושים מצגות לתוך הלילה ואנשים שקופצים למשרד בסופ"ש רק כדי לסגור פינה קטנה.
אני חושב שהסיבה שזה קורה נובעת משני דברים: 1. מיתוס של החברה שבה אנחנו חיים שמי שעובד יותר שעות, לתוך הלילה ובסופ"שים, עובד קשה יותר ולפיכך הוא עובד טוב יותר. (קישקוש מוחלט לדעתי) 2. ניהול זמנים גרוע.
אני באופן אישי מאמין שכדי לעשות עבודה קראייטיבית וטובה אני צריך לישון לפחות 7 שעות בלילה, אני צריך מספיק זמן פנוי כדי להשקיע בחיי המשפחה/חברים, וגם זמן כדי לקרוא/לראות סרטים/לצאת לבלות כי משם מגיעים הרעיונות הקראייטיבים. בלימודים לא עשיתי לילה לבן אחד.
אז איך עושים זמן לכל זה? מנהלים נכון את הזמן. יש כל מיני שיטות לעשות את זה, חלקן פיתחתי לעצמי ועל חלקן קראתי ולמדתי. לכל אחד מתאימה שיטה אחרת אבל העקרונות זהים: להגביל משימות בזמנים ברורים, לייצר בלוקים של זמן ללא הפרעה, לקבץ משימות קטנות ולעשות אותן ביחד, כל דבר שאפשר לעשות בפחות מ-3 דקות – לעשות עכשיו ולא לדחות.
ספר שאני מתכוון לקרוא:
The 7 Habits of Highly Effective People
עוד קונספט מעניין - שיטת פומודורו
איך לעשות כסף
בגדול, מערכת החינוך נועדה לחנך אותנו להיות עובדים שקטים במפעלים, ככה שהרעיון של ללמד אותנו איך לעשות כסף הוא נגד הקונספט של מערכת החינוך, כי הרי עובדים שקטים במפעלים לא עושים כסף. גם בביתי הספר לעיצוב אני מרגיש שיש איזשהו דיסונאנס, היות ורוב המרצים הינם בעלי משרדים שמתכוונים לשכור את בוגרי המחלקה כשיסיימו את הלימודים, והיות והם עומדים לשלם להם את הספקטרום הנמוך של שכר המעצבים, אין להם אינטרס לגרום לעובדים העתידיים שלהם לדרוש הרבה כסף, ייתכן שמכאן גם נובע הבוז לכסף שדיברתי עליו בפוסט הקודם.
אז איך כן עושים כסף?
הלוואי וזו הייתה תשובה קלה, אבל לדעתי התשובה היא: עובדים קשה + עובדים נכון.
עובדים קשה: לא, הכוונה היא לא עובדים מסביב לשעון. הכוונה היא שמנסים לעשות את העבודה הכי טובה שוב פעם ושוב פעם, ובנוסף ממשיכים ללמוד.
עובדים נכון: אחרי שמבינים את השוק אפשר להתחיל לראות לאיזה כיוון רוצים ללכת בהתאם לעניין האישי – נכון לעכשיו בתחום הדיגיטאל מרווחים יותר מבתחום הפרינט, ובסטארטאפים מרווחים יותר מאשר במשרדי דיגיטל. ואם תחום הפרינט מעניין יותר – במשרדים גדולים יש יותר מקום לגדול (כי צריך הנהלה), ובעבודות בוטיק יותר כסף מבעבודות "רגילות". וכמובן – כעצמאי אפשר גם להקים משרד, סטארטאפ או לפתוח עסק למכירת העיצובים שלך שם הגבול לכסף הוא איפה שאתה רוצה שיהיה.
(*הערה: עושים כסף זה מושג שמשתנה אצל כל אחד, בהתאם למה שכל אחד מחפש)
איך להבין את הנישה שלי
אולי את זה צריך ללמוד אפילו לפני "איך לעשות כסף" כדי להבין איפה יהיה יותר כיף ונכון לעבוד. תחום העיצוב הוא כל כך רחב שאפילו הלימודים על מגמותיהם לא מצליחות לתת לנו להתנסות בכל הקיים ולהבין איפה יהיה לנו הכי טוב. הרבה פעמים הנישה שאנחנו מוצאים לעצמנו נובעת מתחומי עניין אישי שלווא דווקא קשורים לעיצוב. עבורי למשל, תמיד היה עניין גדול בטכנולוגיה, למען האמת, במקור כשהייתי בתיכון התחלתי ללמוד פוטושופ רק כי ניסיתי לבנות אתר והייתי צריך גרפיקה לאתר. ולכן אחרי עבודה במשרד פרסום גדול, בסטודיו בוטיק קטן ובמשרד מיתוג בינוני מצאתי את הנישה שלי בסטארטאפ טכנולוגי, בו העניין שלי בטכנולוגיה נותן לי עדיפות על מעצבים אחרים ששונאים או פוחדים מטכנולוגיה. אני מניח שזה לוקח זמן והתנסויות למצוא את הנישה שכייפית ומעניינת אתכם (ובעדיפות אפשר גם להתפרנס יפה ממנה), אז נצלו את השנים הראשונות כמעצבים כדי לעשות כמה שיותר פרוייקטים מעולמות שונים עבור לקוחות שונים.