אני רוצה לדבר בפוסט הזה על משהו שלא מדברים עליו: עיצוב וכסף. יותר נכון העיצוב כעסק שמרוויחים ממנו כסף.
כמו מעצבים רבים אחרים, גם אני הגעתי לתחום העיצוב מתוך אהבה לנושא ושאפתי להפוך תחביב למקצוע. האהבה הגדולה שלנו לתחום העיצוב גורמת לנו לראות בעבודה שלנו שליחות, ועל אף שזה דבר מעולה, יש לו גם חיסרון: כסף הופך להיות דבר בזוי כשאתה בשליחות. אנחנו כל כך אוהבים עיצוב, אנחנו לא פה בשביל הכסף, נכון?ֿ
הגישה הזו של שליחות חשובה מכסף מובילה לכך שלרובנו אין באמת השכלה פיננסית / עסקית לגבי המקצוע שלנו. סך הכל באנו כדי לעצב ולא כדי לעשות כסף נכון?
אז רובנו שכירים או עצמאיים מתוך אינטואיציה ללא הבנה אמיתית של גודל השוק בו אנחנו עוסקים, התחרות מול מעצבים אחרים, תמחור העבודה או אחוזי רווח. האם יכול להיות שהשוק מוצף מעצבים ולכן המחירים נמוכים? או שמה אנחנו במשבר כלכלי ולכן אין ללקוחות כסף? או שאולי בכלל הטכנולוגיה עומדת להחליף אותנו ולייתר את המקצוע שלנו?
בחודשים האחרונים ראיתי 2 דיונים בנושא עיצוב/כסף שלדעתי ממחישים את הבעיה שאנחנו המעצבים נמצאים בה:
הדיון הראשון נפתח לפני כשבועיים בפייסבוק על ידי ארנסטו, בעל סטודיו ומורה שלי בעברו, שכתב פוסט די זועם על חברות המציעות "לוגו ב-24 שעות ב-50 שקלים". לטענת ארנסטו הפיכת העיצוב למפעל היא הזניית התחום, אינה אתית ומחנכת את הלקוחות שהמחיר צריך להיות זול על חשבון איכות העיצוב.
הדיון השני נפתח לפני כמה שבועות באחת מקבוצות המעצבים בפייסבוק (אולי חווית משתמש בישראל), על ידי בחור שאני לא מכיר, שטען שהוא לא יודע איך להמשיך להתקיים אחרי שהיה רגיל לגבות אלפי שקלים לעיצוב אתר, ועכשיו הלקוחות עוזבים אותו כדי לקנות טמפלייט ב-50 דולר.
הייתי רוצה להתייחס לשני הדיונים האלה מנקודת מבט עסקית, שאני שואב מספר שקראתי לא מזמן ונקרא The Innovator's Dilemma. הבאתי את הספר כדוגמא גם בפוסט הקודם, בפוסט הזה ארחיב את הרעיונות שהוא מציע ואנסה ליישם אותם על שוק העיצוב.
באיזה שוק אתם עובדים?
קודם כל אני רוצה שניה לדבר על המילה "שוק" או בשפת המעצבים "הלקוחות". אנחנו משתמשים במילה הזו כאילו כל הלקוחות שווים ודומים אבל זוהי טעות חמורה. יש המון המון סוגי שווקים לעיצוב: יש בעלי עסקים קטנים, ויש חברות ענק, יש חברות ממשלתיות, ויש סטארטאפים, יש מוסדות צדקה, ויש זוגות שמתחתנים וצריכים הזמנה לחתונה.
כל אחד מה"שווקים" האלה, יש לו את הצרכים שלו, יש לו את הערכים שלו ואת המחירים שהוא מוכן ויכול לשלם. למען האמת, גם אני עשיתי הפשטה, וגם "זוגות שמתחתנים" זה שוק שיכול להיות מורכב מ"זוגות מעמד ביניים שצריכים הזמנה לחתונה" ו"זוגות אוליגרכים שמתחתנים וצריכים הזמנה לחתונה" ו"זוגות שאין להם שקל על התחת וצריכים הזמנה לחתונה".
אין מעצב שרוצה ויכול לעבוד עבור כל השווקים האפשריים, ולכן סביר להניח שבין שתיכננתם את השוק שאתם מעצבים בו, או שפשוט התגלגלתם אליו – אתם עובדים בשוק מאד ספציפי עם דרישות ויכולות מאד ספיציפיות.
דוגמא: זוג תל-אביבי ממעמד יחסית גבוהה, ירש סכום כסף ורוצה לפתוח מסעדה. הם זוג שראה עולם, ויש להם רצון לפתוח מסעדה מעולה בסגנון צרפתי. הם רוצים שהמסעדה תראה טיפ-טופ ולכן מחפשים מעצב / סטודיו שיעשה עבודה מעולה ויכולים לשלם כמה עשרות אלפי שקלים.
מצד שני: יש לנו את בחור נחמד מהצפון שרוצה להרחיב את הצימר של ההורים שלו למסעדה קטנה וחמודה. אין להם כסף שוטף, ולכן הוא לוקח הלוואה גדולה כדי לאפשר את השיפוץ ובניית המטבח בצמוד לצימר. כל יום שהמסעדה אינה פתוחה הבחור הנחמד מפסיד כסף, ונכנס למינוס גדול יותר מול הבנק ולכן הוא חייב לטפל בעיצוב המסעדה במהירות האפשרית ובתקציב צנוע. הוא חייב שכל המיתוג והעיצוב יהיו מוכנים בעוד שבוע, ואינו יכול לשלם יותר ממאות שקלים (במידה ולא ימצא מישהו שיעזור לו בחינם).
יש לי מספיק חברים מעצבים בשביל לדעת שהלקוח האידאלי שלהם הוא הראשון והשני הוא כנראה: "לקוח טיפש שלא מבין את חשיבות העיצוב ורוצה הכל מהר וזול".
אבל האמירה הזו, חוץ מהעובדה שהיא עילאית ומתנשאת, פשוט לא מבינה את השוק הספציפי הזה שהערכים "מהירות" ו"מחיר" חשובים לו יותר מאשר "איכות" ו"בידול". הקביעה שלנו ש"איכות" חשובה מ"מהירות" היא פשוט ניסיון לאנוס את תפיסת העולם ה"נכונה" שלנו על ערכים של אנשים אחרים שרואים את העולם אחרת.
לכן תשובתי לארנסטו היא: העובדה שיש מעצבים אחרים, שפונים לשווקים אחרים ומציעים להם "מוצר" שמתאים להם, אינה רלוונטית לעסק שלך. לא ייתכן ששום לקוח שנכנס אליך לסטודיו ומקבל הצעה של עשרות אלפי שקלים יגיד "אבל ראיתי שאפשר לעשות את זה ב-50 שקל", מפני שזה לא אותו הלקוח. ואם כן יגיד – אז פשוט צריך להפנות אותו לנותן שירות בשוק הרלוונטי לו.
עכשיו נשארת הבעיה האמתית והיא – מה אם כל המעצבים מכוונים לאותו שוק (אלו ש"איכות" חשובה להם ומוכנים לשלם הרבה), והשוק הספציפי לא מספיק גדול לכל המעצבים? נחזור לשאלה הזו בסוף.
חדשנות בעולם העיצוב
על אף שכולנו אוהבים חדשנות כשזה מגיע לאייפון החדש, כשהחדשנות מגיעה לשוק העבודה שלנו, אנחנו פחות אוהבים אותה. בין שנאהב את זה או לא, האינטרנט הפך כמעט כל שוק אפשרי. הוא שיפר לנו את שירות המוניות עם Get Taxi (גם על חשבון ה-5 שקלים של הנהג), ושיפר לנו את תחום המלונאות עם AirBnb (גם על חשבון הפסדים של המלונות הקלאסיים), וכמו גדול, גם לשוק העיצוב הוא הגיע.
אתרים כמו Theme forest ו-99Designs אמנם בזויים ושנואים בקרב קהילת העיצוב כמו שהבעלים של הילטון שונא את AirBnb ("למה הם לא מבינים שהמלון שלנו איכותי יותר? עם שירות טוב יותר?"), אבל לשוק הלקוחות הם מספקים ערך עצום שלא היה קיים קודם.
הפתרונות האלה כמובן לא מתאימים לכל שוק. אני לא ממש רואה את צוות הקריאייטיב של נייקי קונים טמפלייט ב-50$ לאתר החדש של נייקי, זה ממש לא מתאים לערכים שלהם. מצד שני, אם החבר שלנו עם ההלוואה מהצפון יכול לבנות לעצמו אתר ב-50$ כדי להביא אנשים למסעדה שלו במקום להכנס לעוד חובות עם אתר ב-8000 שקל, אז יש פה משהו טוב.
נשאלת שוב השאלה – מה עם זו הייתה העבודה שלי שנעלמה עכשיו? השוק שפניתי אליו מצא מוצר טוב/זול/יעיל יותר מבחינתו ואני נשארתי בלי עבודה?
אז מה עושים עכשיו?
הלוואי והעבודה שלנו הייתה באמת ארץ פלאות נהדרת כמו שדמיינו שהיא תהיה כשהיינו בלימודים, אבל לצערנו, המציאות היא שאנחנו עובדים ב"שוק" וכולנו צריכים לשלם את השכירות או המשכנתא וכולנו רוצים להתפרנס יפה, אז אין ברירה אלה להסתכל על השוק בעיניים מפוקחות.
הנה האופציות כמו שאני רואה אותן:
לעלות למעלה – עכשיו אחרי שהבנו את השוק, הבנו גם שהכי יהיה כיף לעבוד עם האחוזון העליון בשוק: זה שרוצה עבודה מעולה, לא לחוץ בזמן ויש לו הרבה כסף. זה כמובן לא פשוט למצוא את הלקוחות האלה ולהביא אותם אליך, אבל זוהי בחירה עסקית אפשרית (כי לקוחות כאלה כן קיימים). כמובן, לא כולם יצליחו לעשות את זה, כי זהו שוק פרימיום קטן למדי וכל מעצב בארץ רוצה לעבוד בו. אם יותר מידי מעצבים ינסו להכנס לשוק הספציפי הזה, התוצאה תהיה שהמחירים ירדו (הצע וביקוש בסיסיים), ואז סביר להניח שחלק מהמעצבים יצליחו לעלות אפילו עוד יותר למעלה בשוק, וחלקם ירדו בחזרה לאיזשהו פלח שוק טיפה נמוך יותר שאפשר להרוויח בו פתאום טוב יותר.
לרדת למטה – לרדת לתחתית השוק, לאלו שאין להם כסף או זמן (כמו בכל פירמידה, יש הכי הרבה כאלה), ולנסות לתת להם פתרון. הרבה מעצבים מרגישים שזה בזוי לעבוד בתחתית הפירמידה, אבל תנו לי לשאול אתכם את זה: מה חשוב יותר, לפתוח מסעדת גורמה לאלפיון העליון או לנסות להאכיל מיליונים באפריקה?
אם אתה שף גורמה, יכול להיות שתתבאס מאיכות האוכל שתיאלץ לתת כדי להאכיל מיליונים, אבל לפחות הם יהיו שבעים. בעייני, להצליח לתת עיצוב טוב לתחתית הפירמידה תחת כל האילוצים בעזרת פיתרון טכנולוגי כזה או אחר, היא לא מטרה רעה, ובניגוד לאינטואיציה – יש שם גם הרבה כסף.