אני תמיד חושד באינטואציה שלי. הסיבה נובעת מהסיפור הבא: כשהייתי בצבא, שירת איתי בחור בשם שחר. שחר היה סוג של יחצ״ן מסיבות והעביר את רוב השירות שלו עם רשימות ארוכות של אנשים שהוא מתכוון להזמין למסיבות ביום שישי. יום אחד שחר סיפר לי שהוא מרים אתר חדש יחד עם חברים שלו, והם צריכים שאני ארשם...

אני למדתי לתת שירות טוב במקום הכי לא צפוי. זה לא היה בתקופה שהייתי מלצר. זה גם לא היה בתקופה שעבדתי כפרילאנסר מול לקוחות. זה דווקא היה בצבא. בצבא הייתי מש"ק בחמ"ל המבצעים של אמ"ן ואחד הדברים הראשונים שלימדו אותי היה לענות לטלפון: “חמ"ל שלום, מדבר רן, איך אפשר לעזור?”. זה אולי נשמע לכם זניח....