Photo: Marco Reynosa
יום אחד פגשתי את מתי ברחוב בדרך לעבודה.
הוא אמר לי: ״אני קורא את הבלוג שלך, מה שאתה כותב זה אחלה, אבל בוא נחכה שיהיו לך ילדים ואז נראה אותך״. זה היה לפני שהיה לי ילד. מן הסתם.
עכשיו אני אבא כבר קצת יותר מ-7 חודשים. אני מרגיש שהגיע הזמן לנסות ולענות על השאלה – האם אפשר לנסות ולהיות גם אבא טוב וגם מעצב טוב או שחייבים לבחור אחד ולהתפשר על השני, וזה בדרך כלל על להיות אבא טוב וזה בדרך כלל על חשבון זוגתך.
-
בשנה לפני שנועה (אשתי היפה) נכנסה להריון עבדתי יחד עם יונתן, שהיה אבא טרי בעצמו, וזכיתי לקבל ממנו הצצה וגם כמה עצות לקראת האבהות. הדבר העיקרי שהוא חזר עליו שוב ושוב הוא כמה שילד מקשה על הזוגיות וכמה שאחוז הזוגות שמתגרשים בשנה הראשון של הילד הוא עצום, ולא להתבייש וללכת לטיפול זוגי. חשבתי על זה הרבה, קראתי ספרים וניסיתי להבין למה זה קורה ואיך אנחנו יכולים לנסות ולהמנע מזה.
מה שגיליתי (באופן אולי לא מפתיע לנשים שבינכן), הוא שבדרך כלל ישנה חלוקה מאד לא שווה של המטלות בבית ומסביב לגידול ילדים ואם תוסיפו לזה חוסר שינה ובדידות של להיות בבית לבד אחרי הלידה, תקבלו תסכול גדול אצל נשים, שמתפרץ על הגברים ויוצר תסכול גדול גם אצלם.
הדבר השני שחשבתי עליו הרבה הוא העובדה שרציתי להיות מעורב ולבלות זמן עם הילד וניסיתי לחשוב איך זה עומד להשתלב עם העובדה שאני עובד משרה מלאה. כשעזבתי את Any.do בסוף אותה שנה זה היה כדי לנסות ולהקים עסק, אבל אחת המוטיבציות הגדולות ביותר מאחורי הרצון להקים עסק משלי הייתה העובדה שרציתי להיות גמיש עם הזמן שלי. לא רציתי לבקש אישור מאף אחד כדי להתחיל מאוחר / לסיים מקודם / להיות בבית כשצריך.
הדבר השלישי שקרה לפני שנהייתי אבא אבל בסופו של דבר סוג של הציל אותי בתור אבא היה שהתחלתי לקום ב-6 בבוקר כל יום. זה קרה אחרי שיום אחד יצא לי לשבת עם שחר וייזר, המנכ״ל של גט-טקסי, והוא סיפר לי שהוא קם כל יום בין 4-5 לפנות בוקר ומשקיע 3 שעות בלפתח את עצמו. בסוף אותו יום כתבתי לו הודעה: ״שכנעת אותי! ממחר אני מתחיל לקום ב-6 בבוקר״. וכך היה.
בחודשים לפני שטומי נולד הייתי קם כל יום ב-6 והיו לי 3 שעות להקדיש לקריאה, מדיטציה, ספורט וארוחת בוקר. תמיד הייתי בן אדם של בוקר, ככה שזה לא היה לי יותר מדי קשה לקום מוקדם וזה הפך להיות זמן ממש כייפי כל בוקר. אחרי שטומי נולד 3 השעות האלו הפכו משעות שמוקדשות לי לשעות שמוקדשות לו, אבל העובדה שאני לא מתבאס שאני צריך לקום אליו ב-6, כי גם ככה אני רגיל לקום ב-6, הצילה אותי ואת נועה (כשהוא קם ב-5 זה משהו אחר. הייתי צריך להקשיב לשחר ולהתחיל לקום ב-4).
-
לעבוד מהבית עם ילד ואשה בחופשת לידה זה גם נהדר וגם קשה מאד (״מגעיל ומעולה!״).
זה נהדר כי אני לידם כל היום, אנחנו אוכלים צהריים ביחד, אנחנו יוצאים לטיולים אחרי הצהריים או לים ואני יכול לעזור לנועה כשהיא צריכה אותי.
זה קשה כי יש ימים שהוא צורח ואני חייב לסיים איזו מטלה ואני שם אוזניות ברגשות אשמה על זה שאני מנסה להתעלם מהצרחות של הבן שלי. וזה לא תמיד זה עובד. זה קשה כי לפעמים אני צריך להסביר לנועה שלעשות גיפים מצחיקים זה חלק מהעבודה שלי ובגלל זה אני לא עוזר לה עכשיו להחליף חיתול מלא בחרא. אבל זה מרגיש רע באיזשהו מקום.
יש איזה מיתוס או ״אמת מקובלת״ (Truism) שאם אתה רוצה להיות מעולה בעבודה שלך או בהקמת העסק, אתה חייב לשים את זה מעל הכל, אתה חייב לעבוד יותר שעות מכולם ולהיות מוכן להקריב קורבנות. כאילו מי שלא מוכן להקריב לעולם לא יהיה מעולה.
יש לי בעיה עם האמת הזו. למען האמת אני פשוט לא מוכן לקבל אותה. אני עכשיו עובד פחות שעות כאבא, אני לא מוכן לוותר על הזמן שלי עם טומי בבוקר, ואני לא מוכן לעבוד אחרי 6 בערב, ואני לא מוכן לוותר גם על הזמן שלי עם נועה בערב ואני עדיין רוצה להיות מעולה בעבודה שלי ולהקים עסק מדהים.
כמובן שיש מחיר לזה. המחיר הוא לחץ. העובדה שאני רוצה יותר מדי דברים ואני לא מוכן לוותר על כלום יוצרת אצלי לחץ גדול. גם להיות אבא טוב וגם בעל טוב וגם מעצב טוב וגם שותף טוב וגם חבר טוב וגם נותן שירות טוב וגם לעזור לאנשים וגם לכתוב את הבלוג וגם לקרוא ספרים וגם לעשות ספורט. בקיצור. אני סובל מזה שיש רק 24 שעות ואני חייב כל הזמן לוותר על דברים שאני לא רוצה לוותר עליהם.
אני מתמודד עם הלחץ בכל מיני דרכים – ניהול זמן, מדיטציה, שחייה, נסיעה על אופניים והליכה. בינתיים זה עובד לי. זה לא קל, אבל אני מצליח לעשות את הדברים שחשובים לי. חוץ מזה, אם זה היה קל, זה כנראה לא היה כל כך כיף.