בטח קראתם כבר אלף סיכומי שנה השבוע, אבל האם הם כללו את כל הסיפורים העסיסיים על הכשלונות, המספרים והכספים? בשביל זה אני פה.

תקציר הפרקים הקודמים:

לפני שנתיים עזבתי את העבודה כשכיר כדי להקים את ה-NuSchool עם שני שותפי החמודים ליאור פרנקל ואיל גלס (אפשר לקרוא את הפוסט מלפני שנתיים פה). בחרנו לא לגייס כסף ממשקיעים (מה שנקרא סטארטאפ Bootstrapped), ולעבוד יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לפרנס את עצמנו. אחרי שנה ראשונה של פעילות בארץ בעברית החלטנו לעבור לפעול בחו״ל ולהשיק קורס און-ליין למעצבים שילמד אותם להתנהל עסקית (אפשר לקרוא את הפוסט משנה שעברה פה).

השקנו את המוצר הראשון שלנו בינואר 2015.

עברה בדיוק שנה והגיע הזמן לספר לכם מה קרה ואיפה אנחנו היום.

ינואר: ההשקה

התחלנו את השנה בשמחה ובששון. אחרי 4 חודשים של עבודה מאומצת ב-2014 של יצירת תכנים, צילום, עריכה ובניית כלים ומערכת דיגיטליים, המוצר הראשון שלנו היה מוכן. קראנו למוצר ״The Designer's Pricing Class״ והוא כלל גישה לקורס הוידאו וכן כלים ומסמכים שיצרנו כדי לעזור למעצבים בהתנהלות העסקית שלהם.

אחרי הרבה למידה מנסיונם של אחרים (ובעיקר התבססנו על רעיונות מהספר Authority), החלטנו לתמחר את הקורס ב-$200, ולהשיק אותו במבצע במחיר של $170. אסטרטגיית ההשקה שלנו התבססה בעיקר על שיווק לרשימת התפוצה שלנו, שבשלב ההשקה מנתה באיזור ה-7,000 רשומים (עוד פרטים על איך יצרנו את רשימת התפוצה בפוסט משנה שעברה).

עד היום קשה לי להגיד אם ההשקה הייתה מוצלחת או לא. בשבוע הראשון מכרנו ב-$20,000. על פניו – נשמע אחלה. אבל בגלל שכמו שאמרתי, עשינו הרבה מחקר ולמידה וידענו שהרבה אחרים שהשיקו מוצרים דומים עשו במהלך ההשקה שלהם $50,000, והיות ואני בן אדם סופר אופטימי ולפי החישובים שלי היינו אמורים לעשות $100,000 בהשקה, סיימתי די מאוכזב.

לפני ואחרי המכירה הראשונה. רגע מרגש

מרץ: למכור למכור למכור

אחרי שנגמר הבאז הכייפי של ההשקה, המכירות ירדו והפכו להיות זרזיף דק של מכירות בודדות בשבוע. אחרי שנה ראשונה שבה לא לקחנו משכורות בכלל, המכירות מהקורס אפשרו לנו פעם ראשונה השנה להתחיל לקחת משכורות. בחרנו נוסחא שתאפשר לנו לחלק את ההכנסות בין השותפים וגם לכיסוי הוצאות התפעול וחיסכון לעסק והצלחנו במהלך רוב השנה להוציא לעצמנו משכורות. בדרך כלל הן נעו באיזור ה-5,000 ₪ לשותף, היו חודשים פחות טובים והיו חודשים קצת יותר מוצלחים.

המטרה שלנו הייתה להגיע ל-Breakeven, כלומר רמת הכנסות שתאפשר לנו לעבוד בסטארטאפ במשרה מלאה 5 ימים בשבוע (תזכורת: כולנו עובדים יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לשלם חשבונות). הגדרנו את המטרה הזו ברמת מכירות של $25,000 בחודש. ודי מהר הבנו שאנחנו מאד רחוקים משם, כי בחודש טוב מכרנו ב-$5,000.

התגובות על המוצר שלנו היו טובות. אנשים שמילאו את הסקר שבסוף הקורס נתנו פידבק חיובי מאד. כמעט אף אחד לא ביקש את הכסף חזרה (הצענו מדיניות Money Back אם אתם לא מרוצים מכל סיבה שהיא), והיו אפילו די הרבה אנשים עם סיפורים מרגשים על איך השתנו להם החיים ועכשיו העסק שלהם מתנהל הרבה יותר טוב, הם עובדים עם לקוחות טובים יותר ומרוויחים פי כמה.

הסקנו מכך שהמוצר שלנו טוב ולמרות שהיו מליון דברים שהייתי שמח לשפר, החלטנו שהפוקוס של החברה צריך להיות לשפר את מצב המכירות כדי שנוכל להגיע כמה שיותר מהר ל-Breakeven שלנו.

בשלב הזה נכנסו למרתון של למידה בשילוב עם המון ניסיונות בתחום של המכירות. קראתי ספרים על מכירות (החל מספרים קלאסיים של זיג זאגלר ועד ספרים עדכניים כמו Ask), ועשינו כל מיני ניסיונות:

• קורס אימייל חינם

• דף מכירה חדש עם וידאו וביקורות של אנשים שנהנו מהקורס

• גישה חופשית לקורס עם חלק מהוידאו פתוחים וחלק נעולים

• מסרים שונים בדף המכירה

• ניסיונות עם מחירים שונים (בסופו של דבר העלנו ל-$300)

לצערנו ובאופן די מפתיע, כמעט כלום לא השתנה.

יוני: הערכה מחדש. האם הצלחנו או נכשלנו?

ביוני יצאנו לחופשת החברה המסורתית שלנו (כלומר התחלנו מסורת, מקווה שהיא תמשיך). נסענו לצפון וחפרנו במשך שעות על איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו ממשיכים.

למרות כל הניסיונות והמאמצים שהשקענו, לא הצלחנו לשנות משמעותית את רמת המכירות (״להזיז את המחט״ כמו שאומרים בפודקאסט ״השבוע״). ולא הצלחנו להבין למה.

בספרי הסטארטאפים כולם מדברים על כשלונות. אתה צריך להכשל כמה שיותר מהר, להבין למה נכשלת ואז לשנות כיוון בהתאם. אבל החיים כמו שאומרים, הם לא שחור ולבן כמו שמציירים את זה בספר.

אם לא היו מכירות בכלל היה קל מאד להגיד ״נכשלנו״ ולהתקדם לדבר הבא. אם היו מכירות מטורפות היינו יודעים שאנחנו בכיוון. אבל מה קורה אם יש קצת מכירות? לא ממש קצת כדי להגיד בבירור שנכשלנו, אבל גם לא מספיק כדי לדעת בוודאות שאנחנו בכיוון.

או אז גילינו שאנחנו נמצאים במקום מסוכן מאד בעולם הסטארטאפים: איזור הדימדומים. באיזור הדימדומים קשה מאד להחליט שנכשלת, אחרי הכל יש מכירות ואנחנו אפילו מושכים משכורת ועוד מקבלים פידבקים נהדרים שאנחנו משנים לאנשים את החיים. אבל האם זה מספיק כדי להמשיך לעבוד על עסק שלא יצמח לעולם?

החלטנו לעשות עוד ניסיון אחד. הייתה לנו תזה שיכול להיות שבגלל שהמוצר שלנו נורא יקר ולקהל שלנו אין הרבה כסף, אם נוציא מוצר זול יותר, יכול להיות שהרבה מהם יקנו. החלטנו לערוך מחדש את התכנים של הקורס בפורמט של ספר דיגיטלי ולמכור אותו ב-$19. אם הספר ימכור בטירוף נבין שהבעייה הייתה במחיר הגבוה אבל עדיין יש דרישה לתכנים שאנחנו מייצרים.

ההוביטים חושבים על הצעד הבא

ספטמבר: הגיע זמן לעשות שינוי. ה-PIVOT

השקנו את הספר בספטמבר, ועל אף שעברנו את היעדים שהצבנו לעצמנו מבחינת מכירות בהשקה, התחלנו להבין כשככל הנראה הבעיה שלנו עמוקה יותר מבעיית מחיר.

הגענו למסקנה שככול הנראה רוב המעצבים בעולם לא תופסים את עצמם כבעלי עסק ובניגוד להשקעה בלימוד יכולות טכניות (נגיד קורסים בפוטושופ), הרוב המוחלט שבהם לא ישקיע בלימוד ״ניהול עסק״, בלי קשר למחיר שהם יצטרכו לשלם.

אחרי כמה דיונים די מבאסים, הגענו למסקנה שלמרות שאנחנו עדיין מאהבים בחזון שלנו – לעזור לאנשים להתנהל עסקית נכון יותר, להביא יותר ערך וכתוצאה גם להרוויח יותר, כנראה שלא נצליח לבנות עסק מספיק גדול, לפחות לא עם קהל היעד הנוכחי.

הגיע הזמן לנסות משהו חדש.

גם כאן, בספרי הסטארטאפים לעשות PIVOT (שינוי של המוצר או קהל היעד של החברה), נשמע כמו אירוע פשוט וזריז. הנה דוגמא: חברת ניהול המשימות Orchestra הבינה שאנשים לא רוצים לנהל את המשימות שלהם באפליקציית To-Do כי הם בתכלס מנהלים את המשימות דרך המייל אז הם פיתחו אפליקציית מייל – Mailbox ונמכרו לדרופבוקס תוך שניה במלא כסף. (סוף הסיפור דווקא עצוב ולא מזמן דרופבוקס הרגו את המוצר).

אבל גם כאן. החיים האמיתיים לא כל כך פשוטים. נכנסנו לסבב Brainstorm ארוך על מה המוצר הבא שנפתח, והאם להמשיך לעבוד עם הקהילה הגדולה שכבר בנינו ואוהבת אותנו, או ללכת לכיוון ממש שונה.

סופו של דבר החלטנו שבתקופה הקרובה נעשה כל מיני ניסיונות בכל מיני כיוונים במטרה לראות מה עובד.

אם זה נשמע לכם קצת מבולבל, זה בגלל שאנחנו באמת קצת מבולבלים. אלו החיים. אבל אם אנחנו כבר בקלישאות אז יש את זו שאומרת: ״לא משנה היעד, העיקר להינות מהדרך״, ומהדרך אני נהנה בטירוף.

נכון להיום שכרנו את שירותיה של מנהלת קהילה ושיווק במשרה חלקית שמתחזקת את הבלוג של ה-nuSchool ובכך ממשיכה לייצר מכירות של הקורס, ובעזרת הכסף אנחנו משלמים לה וגם קצת לעצמנו בזמן שאנחנו עובדים על הדבר הבא.

שורה תחתונה פיננסית: החברה עשתה השנה 250,000 ש״ח, שזה פי 7 ממה שעשתה בשנה שעברה (36,000 ש״ח), אבל עדיין חצי ממה שצפיתי שתעשה השנה. לא נורא. אם בשנה הבאה נצמח גם פי 7, אני אהיה מרוצה.

הדברים שלמדתי

1. תמיד לבדוק מה הן הנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון: מאחורי כל רעיון או אמירה או פרוייקט יש תמיד ה-מ-ו-ן הנחות יסוד מובלעות (נגיד: ״אנשים רוצים את הדבר הזה״ / ״יש לאנשים כסף לשלם עבור הדבר הזה״ / ״הדבר הזה חשוב להם״ / ״אני יכול למכור לאנשים האלו״). סיכוי טוב שחלקן מוטעות. אנחנו לא התייחסנו להנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון שלנו עד שלב מאוחר מאד יחסית, וכשכן רשמנו אותן במסודר, הבנו שחלקן פשוט לא מחזיקות מים. ברגע שרושמים אותם ומסתכלים עליהן, הרבה יותר קל לבדוק אותן אחת אחת.

2. כשזה נוגע לחוקיות, תעשו את שיעורי הבית שלכם: הייתה לנו פאשלה משמעותית במהלך השנה, כשרצינו לשנות את שם החברה. הסיבה שרצינו לשנות היא שישנו בית ספר לעיצוב בארה״ב שנקרא Parsons New School ורצינו להמנע מבלבול (או יותר נכון שלא יגידו שגנבנו להם את השם). באופי אירוני, גם השם החדש שבחרנו היה תפוס וקיבלנו מכתב מעורך דין בתוך 24 שעות מהחלפת השם. חזרנו לשם הקודם ובינתיים אנחנו מחכים לראות לאן אנחנו מתקדמים לפני שנבחר שם חדש. בכל אופן, זה פאק שלי כי הייתי חסר סובלנות ולא בדקתי מספיק טוב שהשם החדש פנוי ולא נקבל תביעה גם עליו. אופס.

3. השותפים שלי תותחים: כתבתי את זה גם בשנה שעברה, אבל אחרי שנה עם הרבה עליות, מורדות וגם כמה אירועי ״חירום״, הם שוב הוכיחו שהם בני אדם מעולים ויש לנו אחלה של שותפות.

4. לעקוב אחרי המטרות באופן שבועי: אני בן אדם שאוהב לסמן מטרות ואז ללכת להשיג אותן, אבל במהלך השנה הזו בעיקר הייתי עסוק בלשים את המטרות, ורק אחרי כמה חודשים נזכרתי לבדוק למה המטרות לא הושגו. בחודשים האחרונים אני עוקב אחרי המטרות וההתקדמות באופן שבועי וזה עוזר לי לראות את הנורות האדומות בדרך למטרה הרבה יותר מהר.

5. אפשר להיות סטארטאפיסט וגם אבא: וגם לעבוד שעות נורמליות, ולאסוף את הבן מהגן, ולהיות איתו כשהוא חולה שבועות ברצף. זה עניין של החלטה.

שתהיה לנו אחלה של שנה.

״קהל היעד שלי הוא כולם״.

שמעתם פעם את המשפט המצחיק הזה?

השבוע פגשתי יזמית בתחום ה-wellness, שסיפרה לי שאף מעצב לא מבין אותה: ״אני מבקשת מהם לעשות לוגו, והם עושים לי איזה משהו סגול, הם לא מבינים ש-wellness זה לא רק לנשים, זה לכולם!״.

זה הזכיר לי את אחת הפתיחות הטובות למופע של לואיס סי קיי בה הוא אמר: ״שלום לכולם! בעצם למה להגיד כולם? אתם לא כולם. למעשה רוב האנשים לא נמצאים פה. רוב האנשים נמצאים בסין. למעשה, רוב האנשים מתים״.

מה שהיזמית ניסתה להגיד הוא שקהל היעד שלה מורכב גם מנשים וגם מגברים, אבל זה עדיין לא אומר שזה ״כולם״. אחרי עוד כמה דקות שיחה הסתבר ש״כולם״ זה למעשה אנשים בין 20-60, ממעמד בינוני-גבוהה, שחיים במנהטן, ומתעניינים ביוגה או שאר פעילויות wellness. אני מעריך שיש אולי 150,000 איש כאלה בעולם. בטח לא כולם. אפילו לא הרבה.

יזמים שמדמיינים את עצמם כבר בשיא ההצלחה והמיינסטרים חושבים שהמוצר שלהם פונה לכולם. כמו שגוגל פונה לכולם, כמו שפייסבוק פונה לכולם. אבל הם נוטים לשכוח שאף מוצר או חברה לא מתחילים במיינסטרים. כול מוצר, כולל פייסבוק מתחיל כמוצר נישתי שיש לו כמה משתמשים ראשונים (הנקראים גם ה-Early Adopters). אם המוצר לא יפנה ספציפית אל המשתמשים הראשוניים האלו, ויהיה מגניב ורלוונטי להם, הם לא ישתמשו בו, והמוצר לעולם לא יגיע למיינסטרים. כשיזמים מנסים מההתחלה לפנות לטעם והסגנון של ״רוב האנשים״, למעשה הם מדללים את המותג שלהם, והסיכוי שלהם להלהיב באמת מישהו יורד וכך גם סיכויי ההצלחה שלהם.

העבודה שלנו כמעצבים היא לעזור ליזמים לנסות ולהגדיר באופן כמה שיותר צר ומדוייק את קהל היעד הראשוני שאליו הם מכוונים בעסק החדש שהם מקימים. זה לא באמת משנה אם זו מסעדה או אפליקציה, לשניהם יש קהל יעד, ולשניהם הוא לא ״כולם״. ככל שנעשה עבודה יותר טובה בהגדרת קהל היעד, נוכל לעצב יותר טוב (נוכל ללמוד את הקהל, איך הוא מדבר, איפה הוא נמצא, באיזה עולם ויז׳ואלי הוא חי), ונוכל לתת ללקוח שלנו סיכוי גבוהה יותר להצליח.

הנקודה השניה שבה כדאי להגדיר קהל יעד הוא מי הם הלקוחות שלנו כמעצבים. אני חושב שיותר מדי מעצבים חושבים שקהל הלקוחות הפוטנציאלי שלהם הוא ״כולם״. מי שיבוא יבוא. כל עוד יש להם כסף, מבחינתי הם לקוחות פוטנציאלים. אבל אני חשוב שזו גישה שגויה. כשאתם מנסים לפנות לכל הלקוחות, ולא לקהל ספציפי, אתם מדללים את המותג שלכם ואף לקוח לא ידע בבירור שאתם המעצבים הנכונים בשבילו.

ככל שתהיו יותר ספציפיים לגבי סוג הלקוחות שאתם רוצים לעבוד איתם, יהיה לכם הרבה יותר קל לדעת איך ״לשווק״ את עצמכם.

אני למשל, אוהב לעבוד עם חברות טכנולוגיה, ויותר ספציפי – עם סטארטאפים. זה תחום שמעניין אותי מאד ואני מרגיש שיש לי כלים טובים לעזור ללקוחות בתחום הזה. ברגע שהגדרתי לעצמי את זה, עשיתי לעצמי חיים קלים, כי עכשיו כל לקוח שהוא לא בקטגוריה הזו, הוא לא לקוח פוטנציאלי מבחינתי. יותר מזה – אני גם יודע איפה סטארטאפיסטים מסתובבים, איזה בלוגים הם קוראים, לאיזה אירועים הם הולכים וכו׳. קל לי לבנות רשת בנישה הזו.

אני חושב שהרבה אנשים, גם לקוחות וגם מעצבים מפחדים לעשות את הבחירה הזו לגבי קהל יעד. היא באמת מפחידה. היא מאלצת אתכם להגיד בבירור: זה מי שאני, ואלו האנשים שאני רוצה לשרת. וזה לא דבר קל להגיד. מה אם אתם טועים? מה אם מחר יגיע לקוח אחר שיהיה מעניין? אבל כמו כל דבר בחיים – אי אפשר גם לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. רוצים להיות טובים מאד למישהו? תחליטו למי אתם לא טובים.

אני לא יודע מה מעצבן אותי יותר: מעצבים שאומרים ״זה לא התפקיד שלי לעשות X״ או לקוחות שאומרים: ״אתה מעצב, אז תעצב ותשאיר לנו לעשות את X״. כך או כך אני עצבני, וכשאני עצבני אני מתחיל לנאום ולנסות לשכנע אנשים שהם טועים. זה בדרך כלל לא עובד. בדרך כלל אי אפשר לשכנע מישהו שהוא טועה. אבל אני מנסה בכל זאת.

לפעמים מתמזל מזלי ובדיוק כשאני עצבני ועומד לפצוח בנאום צדקני שכזה מישהו מבקש ממני לדבר מול אנשים ואז אני יכול לנאום את הנאום הזה מול אנשים אמיתיים ולא רק לנאום אותו בראש שלי, שזה מה שקורה בדרך כלל.

לפני שבועיים זה קרה כשהחברה הנחמדים ב״אלף״ הזמינו אותי להשתתף באירוע המגניב שלהם בנושא עיצוב יחד עם עוד אנשים סופר מוכשרים כמו דן גרינברג מ-IronSource, עידית יניב מפייסבוק ובן בלומנפלד מ-Designer Fund (אחד המעצבים הראשונים של פייסבוק). היות והאירוע היה מצומצם למדי, חשבתי לשתף אתכם במצגת שהצגתי שם, אחרי הכל חבל שתפסידו מצגת שכתבתי כשהייתי עצבני. אם מעניין אתכם, הנה תמונות מהאירוע.

למה המעצב הוא האיש החשוב ביותר בצוות

כשאני עצבני, אני נוטה להיות קיצוני ולצאת בהצהרות גרנדיוזיות כמו: ״המעצבים הם האנשים החשובים ביותר בעולם!״. יש מצב שאני קצת מגזים, אבל תנו לי לנסות ולהסביר למה אני מתכוון.

כשרק התחלתי לשחק בפוטושופ (בתיכון), חשבתי שהמטרה של מעצב היא לעשות דברים יפים יותר. אם הייתם שואלים אותי למה הלכתי ללמוד עיצוב זו כנראה הייתה הסיבה – לעשות את העולם יפה יותר. לאורך הדרך הבנתי שבעצם התפקיד שלי הוא לפתור לאנשים את הבעיות. בדרך כלל אלו בעיות ויז׳ואליות כמו: ״יש לי בעיה – אני צריך סמל שייצג את העסק שלי״ או ״יש לי בעיה, אני לא יודע איך האפליקציה שלי צריכה להראות״. אבל אחרי שפתרתי די הרבה בעיות כאלו, הבנתי שהדרך שבה מעצבים פותרים בעיות, יכולה בעצם לפתור את כל סוגי הבעיות, לא רק בעיות ויז׳ואליות.

ל״דרך״ הזו קוראים חשיבה עיצובית, ובין ששמעתם את הביטוי הזה פעם או לא, סביר לניח שככה אתם עובדים כמעצבים. התהליך הולך בערך ככה:

1. להבין מה הבעיה (״מה אתה בכלל רוצה ממני? ולמה?״)

2. מחקר (״מה אנשים אחרים עושים היום כשיש להם בעיה כזו?״ / ״מי הם האנשים שאנחנו פותרים להם את הבעיה?״)

3. בריינסטורם (״בוא נחשוב על רעיונות..״)

4. סקיצות (״בוא נראה איך הרעיונות האלו נראים..״)

5. לבחור (״מה האופציה הכי טובה מבין כל אלו?״)

6. הטמעה (״בוא נבנה / נדפיס את הדבר הזה..״)

7. למידה (״נו, איך אז מה אנשים חושבים על זה?״)

עכשיו אם תחשבו על זה רגע – זו דרך טובה לפתור כל בעיה בחיים או בעסק של הלקוחות שלכם.

הלקוחות שלכם בדרך כלל באים אליכם כי יש להם בעיה שדורשת עיצוב. אני נגיד, עובד הרבה עם סטארטאפים, אז אנשים בדרך כלל באים אלי כי הם צריכים עיצוב למוצר שלהם, או מיתוג לסטארטאפ שלהם.

אלו הבעיות שהם חושבים שאני יכול לעזור להם. האמת היא, שיש להם עוד מלא בעיות בסטארטאפ שלהם אבל הם לא חושבים שזה התפקיד שלי לעזור להם בהן: גיוס כספים, שיווק, מכירות וצמיחה הם רק חלק מהבעיות האלו.

אבל ברגע שלמדתי שחשיבה עיצובית והכלים שיש לי כמעצב יכולים לעזור להם לפתור גם את הבעיות האלו, הערך שאני יכול להביא ללקוחות שלי גדל בלפחות 10 (*לאלו שתוהים למה לעבוד קשה ולהביא פי 10 ערך – כן, אתה יכול לגבות פי 10 כסף).

איך להיות מעצב רב תחומי

אני אמשיך את הדוגמא מעולם הסטארטאפים, כי זה העולם שאני חי בו, אבל אתם יכולים לעשות את ההשלכה לכל סוג לקוח שאתם עובדים איתו.

בעולם הסטארטאפים, בדרך כלל שוכרים מעצב כדי לעצב את המוצר (והתפקיד שלו נקרא ״מעצב מוצר״ או UX/UI Designer). יש כאלו שבאמת עושים רק את זה – מעצבים את הממשק והמיתוג של האפליקציה או האתר.

כשאני התחלתי לעבוד עם סטארטאפים מיד גיליתי שיש בעיות אחרות, שהן לפעמים חמורות יותר שאם הן לא יפתרו, אז אף אחד לא ישתמש בממשק הנהדר הזה שעיצבתם. לדוגמא – אם אין משתמשים באפליקציה, כי אף אחד לא שמע עליה ולא טרח להוריד אותה. או אם נגמר הכסף לחברה והיא לא הצליחה לגייס עוד כסף ועומדים לסגור אותה. או אם אף משתמש לא יודע שהשקתם פיצ׳ר חדש ואף אחד לא משתמש בדבר הנהדר שעיצבתם.

מיד התחלתי לנסות ולהשתמש בכישורים שלי כדי לפתור את הבעיות האלו – צילמתי סרטון מגניב כדי לקדם את החברה, ניסיתי לנסח כותרת טובה יותר באתר כדי שאנשים יבינו למה כדאי להוריד את האפליקציה וישבתי עם המנכ״ל על מצגת המשקיעים שלו כדי לעזור לו לספר את הסיפור של החברה בצורה קוהרנטית וסקסית יותר. אף פעם לא למדתי באופן פורמאלי איך לעשות את הדברים האלו, אבל הבנתי שאין אף אחד אחר בצוות שיעשה אותם וגם אין תקציב לשכור איש מקצוע.

כשהייתי בלימודים הייתי צריך לבחור באיזה ״מסלול״ אני רוצה להתמחות – פרינט, אינטראקטיב, או מושן. היה לי ברור שהעתיד נמצא באינטרנט ובוידאו, אבל מצד שני לא רציתי להגביל את עצמי למסלול אחד בלבד ולהיות מה שנקרא ״פוני של טריק אחד״ (אתם יודעים שזה נשמע טוב יותר באנגלית). לא בחרתי פרינט כי חלמתי לעצב קטלוגים ופוסטרים אלה כי רציתי את הבסיס של רעיון / טיפוגרפיה / קומפוזיציה, אבל היה לי ברור שאת שאר ה״מסלולים״ אצטרך להשלים בזמני הפנוי.

היום אני אומנם מגדיר את עצמי כמעצב אבל משקיע זמן ואנרגיה כדי להיות גם -

• קופירייטר: עיצוב זה הרי אימג׳ וטקסט. והרבה פעמים אם הטקסט גרוע, האימג׳ לא יציל אותו. כתיבה זה אחד הכלים החשובים ביותר שיש למעצב ומשום מה רוב המעצבים לא משקיעים בלפתח את הכלי הזה. אני הבנתי את זה בפעם הראשונה כשראיתי את העבודות של להב הלוי. להב מעצב טוב, אבל הוא כותב אדיר ו-90% מהאפקט של העבודות שלו הם בגלל הטקסטים שהוא כותב. זו אחת הסיבות שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה לפני 3 וחצי שנים ומאז חוץ מבלוג אני כותב גם את התוכן באתרים שאני מעצב, את הטקסטים בתוך האפליקציות, פרסומות, מצגות וכל מה שצריך מילים.

• צלם/במאי/עורך: נו מה לעשות שאין בעברית מילה ל-Filmmaker. אחד הדברים שהתחלתי לעשות כתחביב, והפך להיות אחד מהדברים שהכי מביאים ערך לפרוייקטים שאני עובד עליהם. אני מסוגל לכתוב תסריט, לצלם ולערוך קליפ קצר ביום-יומיים עבודה והתוצאה תהיה סבבה (לא פסטיבל קאן אבל עובר, מה שנקרא Quick&Dirty). כל פעם שאני עושה סרטון כזה אני חוסך לחברה בערך 15,000-30,000 שקל שזה מה שהיה עולה להם להפיק דבר כזה בחברה מקצועית. הציוד שאני משתמש בו עולה 4,000-6,000 שקל ולוקח שבוע ללמוד לערוך ב-Premiere. העתיד הוא בוידאו, וחוץ מזה, זה כיף לאללה. ממליץ לכם להתחיל אתמול.

• מפתח: אני מכיר את הדיון על האם מעצבים צריכים לדעת תכנות או לא צריכים, ולדעתי המילה ״צריכים״ היא לא במקום. אתם לא צריכים כלום, אבל אם תדעו זה יעזור לכם ויהיה שווה לכם די הרבה. גם אם אתם לא לומדים תכנות, יש היום כלים מהממים כמו Webflow שמאפשרים לכם לבנות את האתרים שלכם בעצמכם ולחסוך לחברה שאתם עובדים איתה עבודה של מפתח Front End (שגם הוא עולה ימבה כסף, אז שוב חסכתי להם עשרות אלפי שקלים).

• שיווק: כתבתי פוסט שלם על למה אתם צריכים לדעת שיווק. אני מאמין שהמעצב שבנה את המוצר (או עיצב את המותג) הוא בפוזיציה הכי טובה למכור אותו, בין שזה דרך דף פייסבוק, פרסומות או תכנים אחרים. מעצבים שמבינים שיווק הם פשוט מעצבים טובים יותר.

• מכירות: יש גבול דק בין שיווק למכירות, ולמדתי את זה רק לאחרונה כשהבנתי שאני לא יודע כלום במכירות. מיד קפצתי ללמוד את התחום (וגם קניתי חליפה אפורה ומזוודה). זה ממש לא פשוט להגיע לנקודה הזו בסוף שאתה מבקש כסף מאנשים, בין שזה באינטרנט או פנים מול פנים. יש המון פסיכולוגיה, והכנה שצריך לעשות כדי שזה יקרה בכיף ולא ירגיש מכירתי ומגעיל. תדעו למכור את המוצרים של הלקוחות שלכם, ועל הדרך תלמדו גם איך למכור את עצמכם ללקוחות שלכם.

לסיכום

האג׳נדה שלי היא שהמעצב צריך לעשות הכל.

כמובן שזו לא אמת מוחלטת, וכמובן שיש מקום וצורך באנשים מומחים שמתמקצעים והם אמנים בתחום בספציפי שלהם. אבל בעולם שאני חי בו – הדרך לצמוח כמעצב היא לפתור כמה שיותר בעיות, במגוון רחב של כמה שיותר תחומים ולהשפיע כמה שיותר.

הנה המצגת שהצגתי -

ביום הראשון שלי במקאן אריקסון מישהו לחש לי: ״אל תסכים לעשות מצגות, אתה תתיקע עם פאוורפוינט ולא תראה יותר את פוטושופ בחיים שלך״. מסתבר שלעשות מצגות זו עבודה שמעצבים מוצאים כבזוייה ומי שעושה אותה הוא הכבשה השחורה.

היה בחור אחד בסטודיו שדווקא כן הסכים לעשות מצגות. קראו לו מעיין פרויינד. הוא היה טוב בלעשות מצגות ובילה הרבה מהזמן שלו יושב עם ההנהלה הבכירה ועוזר להם לסדר מצגות חשובות. היום יש למעיין משרד מגניב משלו, ואלה שלחשו לי באוזן עדיין בסטודיו עושים תיקונים בפוטושופ. אני לא חושב שזה מקרי.

למה זה חשוב לדעת לעשות מצגות טובות?

1. חשוב לדעת למכור: המטרה של מצגת היא למכור רעיון. כדי לעשות מצגת טובה אתם צריכים לדעת איך למכור רעיונות, וזה אחד הכישורים שהכי חשובים למעצבים (ולאנשים בכלל).

2. חשוב לדעת לחדד מסר: בדרך למצגת טובה המסר יצטרך להתפקס, להתנקות ולהפוך להיות ברור. מעצב שלא יודע למצוא את המסר בתוך הבלאגן שנמצא בראש של הלקוח יתקשה גם לעצב.

3. חשוב לדעת לספר סיפור: כל מצגת היא סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. מי שיודע לספר סיפורים טובים יותר – מנצח.

4. חשוב לשלוט בתקשורת החזותית: מצגת היא תמצות הדבר הזה שנקרא ״תקשורת חזותית״ – אנשים מסתכלים על מסך, וצריכים לראות דימוי שמחזק, מתקשר או עוזר להבין ולזכור את מה שהבן אדם אומר כרגע.

כמעט כל אחד היום צריך לעשות מצגות מדי פעם, בין שאתם מעצבים שמוכרים קראייטיב, סטארטאפיסטים שמגייסים כסף, מנהלי שיווק שמציגים תוכניות שנתיות או עורכי דין שמנהלים משא ומתן. ועדיין – אף אחד לא באמת לומד איך לעשות את זה כמו שצריך ואנחנו כולנו נתקעים בישיבות משמימות מסתכלים על פאוורפויינט עם 70 בולטים על המסך, מלא גרפיים ובסוף לא זוכרים כלום.

בפוסט הזה אני רוצה להתייחס ל-2 המצגות שאני רואה ועושה הכי הרבה פעמים: מצגות קריאייטיב ומצגות לסטארטאפים (״מצגת משקיעים״), אבל במקביל אני ממליץ לכם גם לקרוא את העצות של סת׳ גודין על מצגות, שהן אחלה וזו שאני הכי אוהב אומרת: שקף שמכיל יותר מרעיון אחד הוא מבלבל. ולכן שקף צריך להכיל רק מילה / משפט / תמונה אחת פר שקף. כן, יכול להיות שתהיה לכם מצגת עם 200 שקפים, אבל לפחות כל שקף יהיה ברור.

מצגות קריאייטיב

לעשות מצגות קריאייטיב למדתי מסער ב-OPEN. הנה מה שלמדתי:

1. להוביל לרעיון – אי אפשר פשוט להראות עיצוב ולקוות שהלקוח יבין ויאהב את זה. צריך לספר סיפור שמסביר איך הגעת לרעיון הזה ולמה הוא הפתרון המתבקש לבעיה. לפעמים זה פשוט כמו להראות את התהליך שבאמת עברתם בדרך לפתרון ולפעמים, אם הפתרון נפל עליכם מהשמיים כשהייתם בשירותים – צריך להמציא סיפור ורציונליזיציה למה הכיוון הזה נכון לעסק הספציפי הזה. מה שזה אומר פרקטית זה סדרה של שקפים שמראים תהליך אבולוציוני (בדרך כלל של לוגו) שמראה איך הגעתם מרעיון מופשט לעיצוב.

2. לבנות מתח ודרמה – מצגת היא דבר אמוציונלי. אחרי שמבינים את זה, מבינים שהדבר האפקטיבי ביותר כדי למכור את הרעיון שלכם הוא לא פשוט להציג את העובדות הקרות (״התוצרים״), אלה לספר סיפור עם רגש ודרמה. ראיתם את הסצנה עם ה״גלגל״ במד מן? כזה מרגש הסיפור שלכם צריך להיות, אפילו שאתם מציגים לוגו לחברה שעושה אופטימיזציה למודעות בפייסבוק.

3. להראות ה-מ-ו-ן יישומים – אם יש דבר שחסר ללקוחות שלכם (חוץ מכסף וזמן) זה דמיון. העובדה שהראתם להם לוגו, טיפוגרפיה ופלטה צבעוניות לא אומרת שהם מדמיינים איך זה עומד להראות באתר אינטרנט או על כרטיס ביקור. אז תראו להם איך זה יראה. טיפ של אלופים: אל תראו רק את היישומים האמתיים שהם ביקשו מיכם, זו ההזדמנות שלכם לדמיין עבורם איך הם יראו כשהם יהיו באמת החברה המצליחה שהם רוצים להיות. שימו את הלוגו שלהם במקום שהם הכי היו רוצים לראות אותו בפנטזיה שלהם – על הבניין החשוב, בעיתון היוקרתי או על הבמה בטק-קראנץ׳. זה יעזור להם לאהוב את העיצוב.

4. לסכם – בסיום המצגת, חשוב להראות בשקף אחד את כל האלמנטים שעוצבו. זה חשוב גם לכם (כדי שתראו שזה באמת עובד כמערכת) וגם להם כדי שיזכרו את כל מה שהראתם. גם אם זה תמונות מאד קטנות. זה יקל על הדיון בסוף המצגת.

מצגות לסטארטאפים

אני מרגיש קצת מצחיק לחזור על זה, בגלל שה״טמפלייט״ המתבקש למצגות האלה ידוע פחות או יותר לכולם – יש המון המון חומר באינטרנט עם המלצות של אנשים חכמים ממני איך לעשות את המצגות האלה, ועדיין – רוב הסטארטאפיסטים מתקשים והרבה מעצבים לא יודעים איך לעזור להם.

אני ממליץ לשני הצדדים לעבור על המצגת הזו של דייב מקלור, שהיא אמנם מכוערת טילים אבל מסבירה את הנרטיב שצריך להיות למצגת מהסוג הזה (נהיה רלוונטי משקף 7):

(הנה וידאו שלו מציג את המצגת ומסביר למה הוא מתכוון)

גם אנשים שבנו את המצגת שלהם בצורה הזו עדיין מתקשים ב-2 נקודות:

1. מה הבעיה האמיתית שאתם פותרים? זה נחמד שיש לכם טכנולוגיה מהחלל, ואני מבין שאתם רוצים לדבר על המוצר שלכם, אבל תסבירו לי קודם למה הוא צריך להיות קיים בכלל. מה הבעיה ולמי יש אותה?. זה לא יאומן שגם חברות שקיימות כבר שנים, וגייסו כסף מתקשות לענות על השאלה הזו בפשטות ובבהירות. אבל אם אין לכם תשובה טובה, תדעו שאתם בבעיה.

2. למה שזה יעניין אותי? תלוי למי מציגים את המצגת, לכל אחד יש נקודות עניין שונות וצריך לבנות את המצגת כדי להגיע לנקודות האלה די מהר. כל מה שהמשקיעים שלכם רוצים זה כסף? תגיעו מהר לדבר על ההזדמנות, השוק והמודל העסקי. יש לכם מלא ניסיון וכדאי להקשיב לכם? תתחילו עם הצגה של הצוות. מנסים לגייס מפתח? תתחילו מהאתגר הטכנולוגי. מצגת היא דבר יחסית אישי. אם תנסו לעשות 20 דברים שונים עם מצגת אחת אתם תכשלו. עדיף שיהיו לכם 20 גרסאות למצגת לפי נקודות עניין.

לסיכום

לעשות מצגות טובות זה אמנות. וכדי לעשות מצגות טובות צריך לפתח את כל הכישורים שהוזכרו: מכירות, חידוד מסרים, storytelling ותקשורת חזותית. זה קשה וזה לוקח זמן, אבל זה חשוב, זה שווה כסף וזה חלק מהעבודה שלכם. אז אל תוותרו ואל תפסיקו ללמוד.

מדי פעם מתקשרים אלי חברים כדי להזמין אותי לקפה ולספר לי על הרעיון החדש שלהם.

זה די מוזר כי אי אפשר להגיד עלי שאני איזה דוגמא להצלחה יזמית. סך הכל בניתי אפליקציה שאף אחד לא משתמש בה ועזבתי את העבודה כדי להקים בית ספר (שגם ההצלחה שלו עדיין רחוקה), אבל כנראה שזה נראה להם מספיק יזמי כדי להתייעץ איתי האם הרעיון שלהם הוא טוב.

אם יש דבר אחד שאתה לומד ממש מהר כשאתה מנסה להרים איזו יוזמה היא שזה ממש קשה. כלומר, כולם אמרו לך שזה יהיה ממש קשה, אבל אתם חשבתם שאין לכם בעיה עם קשה, עד שנהיה לכם קצת קשה. לפני שעזבתי את העבודה הקודמת עומר המנכ״ל של Any.do אמר לי: ״שמע, אתה רוצה לשנות את העולם, אבל העולם לא רוצה שישנו אותו. צריך להפעיל המון כוח. זה החוק השלישי של ניוטון״.

עכשיו כשאני יודע על הרבה מהקשיים האלו, זה נורא קל להגיד לחבר שמתייעץ איתי שאין לו סיכוי. בדרך כלל אחת מאופציות האלה תופסת:

1. מישהו אחר עושה את זה, ויש לו יותר כסף, ניסיון וקשרים.
2. רעיון נחמד אבל איך מביאים לקוחות / משתמשים לרעיון הזה?
3. ומה ימנע ממישהו עם יותר כסף / ניסיון וקשרים מלגנוב לך את הרעיון ולעשות את זה יותר טוב?
4. ואיך תעשו מזה כסף?
5. ואיך הנסיון שלך רלוונטי לתחום הזה?
6. יותר מ-90% אחוז מהסטארטאפים לא מצליחים, וסיכוי טוב שתרוויחו פחות כסף מהעבודה שלך עכשיו בשנים הקרובות. סבבה?

למען האמת, ברוב הפעמים כמעט כל הסעיפים נכונים, גם אם הם לא יודו בזה בפה מלא.

אבל זה לא משנה. זה גם לא ממש משנה אם הרעיון טוב או לא טוב. יש המון חברות מעולות ומצליחות שהתחילו עם רעיון גרוע או בינוני והבינו את זה רק לאחר כמה זמן, ויש המון חברות שהתחילו עם רעיון מעולה אבל לא הצליחו לממש אותו ונסגרו. רעיון טוב הוא לא ערובה להצלחה.

הדבר שבאמת משנה הוא האם אתם רוצים באמת להתחיל משהו משלכם. אם התשובה היא כן, אז זה לא ממש משנה אם הרעיון שלכם טוב או לא טוב, אתם צריכים ללכת על זה. כמובן, שזה יהיה נחמד יותר אם יהיה לכם רעיון טוב, אבל כך או כך זה עומד להיות מסע ארוך וקשה, וכל עוד אתם מפוקחים ומנסים ללמוד מהטעויות שלכם, אז גם אם הרעיון לא משהו, אתם תבינו את זה ותתקנו אותו. העיקר שתהיו במומנטום של תנועה קדימה.

בגלל זה אני אף פעם לא אומר לחברים שלי שאין להם סיכוי. זה לא רלוונטי. מה שרלוונטי הוא איך מתחילים לנוע קדימה ולצבור מומנטום.

אז מה הצעד הבא?

מה הגרסא הפשוטה ביותר של הרעיון שלכם?
אחד הרעיונות הפופולארים ביותר בעולם הסטארטאפים בשנים האחרונות נקרא ״הסטארטאפ הרזה״. הרעיון מאחוריו הוא כזה שאומר שלא כדאי לבזבז שנים בפיתוח מוצר שאף אחד לא רוצה, וצריך למצוא את הגרסא הפשוטה והמהירה ביותר למוצר כדי שנוכל לבדוק במהירות האפשרית אם אנשים רוצים, צריכים ומוכנים לשלם על מוצר כזה. לדוגמא, ליזם של Food On The Table, היה רעיון לעזור לאנשים לתכנן את הארוחות השבועיות עם אפליקציה שתשלח לך מתכון כל יום, ורשימת קניות שבועית. לפני שהוא התחיל לגייס כסף, עובדים, לכתוב קוד ולעצב לוגו ואפליקציה, הוא התחיל ללכת לאנשים בעצמו ולהציע להם את השירות. הוא היה מגיע אליהם כל יום הביתה עם מתכון, ופעם בשבוע עם רשימת קניות עם מחירים מהסופר הקרוב לביתם. הוא עשה את זה בלי כסף בכלל, ועם המון עבודה שחורה. אבל הוא למד מזה. הוא הבין מה אנשים אוהבים, ומה לא עובד ואיפה למצוא לקוחות פוטנציאלים ורק כשראה שאנשים נהנים מהשירות ומוכנים לשלם לו, הוא פיתח את השירות בצורה טכנולוגית.

מה שאני מציע לחברים שלי הוא לנסות ולחשוב מה הגרסא הבסיסית ביותר לרעיון שלהם (מה שנקרא בעגת הסטארטאפים ״MVP – Minimum Viable Product״), והאם הם יכולים לעשות אותה בעצמם ללא צורך בטכנולוגיה?

מה אתם יכולים לעשות בשבועיים הקרובים?
אני מאמין שמה שאין לו דד-ליין, לא קורה בחיים. אז אם אתם רוצים להתחיל לזוז, ולייצר מומנטום, אז הדבר הראשון שצריך לעשות לדעתי הוא לשים איזשהו דד-ליין. נסו לחשוב מה אתם יכולים לעשות בשבועיים הקרובים (תחת כל האילוצים של עבודה / חתונות / ביקורי רופא וכו׳). האם אתם מסוגלים להרים אתר? אפילו ב-wix? האם אתם יכולים לייצר תוכנית לגרסא הפשוטה שלכם? האם אתה יכולים לקבוע איזה פגישות?

מה הצעד הראשון שאתם יכולים לעשות בשבועיים כדי להתחיל להניע את עצמכם?

מה אתם יכולים לעשות לבד?
הבעיה עם רוב הרעיונות היא שהם מורכבים ודורשים יכולות שונות כגון טכנולוגיה, עיצוב, שיווק, פיתוח עסקי וכו׳. יכול להיות שבגלל זה באתם לפגוש אותי – בתקווה שאני אעזור לכם קצת עם איזה עיצוב קטן. אבל אז גיליתם לצערכם שאני עסוק ולא יכול לעזור לכם והנה נתקעתם במחסום הראשון שלכם: אני צריך עיצוב ולא יודע לעצב, ורן לא מוכן לעזור לי.

ברוכים הבאים ליזמות, תתכוננות להרבה מחסומים ולהרבה אנשים שיגידו לכם לא. עכשיו תנסו לחשוב איך אתם יכולים להמשיך להתקדם גם אם אף אחד לא מוכן לעזור לכם.

קחו בחשבון – רוב האנשים עסוקים ביום-יום שלהם, ויש להם מספיק דברים על הראש. הם יעזרו לכם רק אם תהיה להם סיבה מ-מ-ש טובה לעזור לכם (או כמובן שיש לכם כסף).

את מי אתם מחפשים?
כמו שכבר הבנתם, הקשיים בדרך להרים יוזמה הם רבים, ואין משהו נחמד יותר מאשר לחלוק את הקשיים האלה עם שותף או שותפים. הסטטיסטיקה מראה שרוב הסטארטאפים שמצליחים עומדים בראשם זוג או שלישיית יזמים. ליזם בודד מחכים חיים קשים ביותר, והסטטיסטיקה מראה את זה. עוד ייתרון בעבודה עם שותף שהיכולות שלו משלימות את היכולות שלכם (כלומר הוא יודע לעשות דברים שאתם לא יודעים לעשות), היא שכמובן העסק יכול להתקדם ״לבד״ בצורה מהירה יותר – אם יש לכם שותף מפתח, אתם לא צריכים למצוא ולשלם למפתח, כנ״ל עם שותף מעצב.

בהזדמנות זאת אני רוצה להגיד תודה לשותפים שלי, איל וליאור, שעושים את כל הקשיים שלנו ב-nuSchool הרבה יותר כייפים משהם היו יכולים להיות אם הייתי לבד. ולסיכום – אתם לא צריכים מישהו שיגיד לכם שהרעיון שלכם טוב או לא טוב (צאו מנקודת הנחה שהוא לא מושלם), ופשוט תתחילו לזוז.

כשקיבלתי את הצעת העבודה הראשונה מסטארטאפ, האינטואיציה שלי הייתה להגיד לא. ההצעה הייתה טובה: חברה מצליחה, יותר כסף משחשבתי שמעצב יכול להרוויח אי פעם ומשימת עיצוב מעניינת. עדיין, היו לי יותר מדי חששות: אני אהיה המעצב היחיד, מוקף בטכנולוגים סופר חכמים יוצאי 8200 (בעגה המקצועית ״גיקים״), לא יהיו יותר בדיחות על פונטים בארוחת הצהריים, לא יהיה עם מי להקפיץ רעיונות במהלך היום, אני אעצב רק לסמארטפונים וכבר לא אעשה פוסטרים, לוגואים ושאר עיצובים שאני אוהב לעשות ואני מפחד שאני אשתעמם די מהר.

למרות כל החששות, עומר (המנכ״ל של Any.do) הוא איש מכירות משכנע למדי ועשה לי את הגרסא שלו לנאום סטיב ג׳ובס: ״האם אתה רוצה רק להמשיך לייעץ לחברות מבחוץ כל החיים או שאתה רוצה לקחת אחריות על העיצוב שלך ולהיות חלק מהצוות״. לקחתי את העבודה וזו אכן הייתה חוויה מדהימה ומשנת חיים. היום אני חושב שלעבוד עם סטארטאפים זה אחד הדברים המרתקים ביותר שמעצב יכול לעשות והמקום שהיכולות שלו וההשפעה שלו באות לידי ביטוי באופן החזק ביותר. בנוסף זה כנראה הסקטור שמשלם הכי טוב למעצבים, והסקטור שיש בו כרגע הכי הרבה דרישה למעצבים.

הביקוש הגבוהה למעצבים בשוק הסטארטאפים לעומת חוסר ההיצע ממשיך להפתיע אותי. בכל שנה ממשיכים לצאת מבתי הספר לעיצוב מאות מעצבים חדשים, הרבה מהם וגם מהחברים שלהם שכבר נמצאים בשוק העבודה מאד היו רוצה לעבוד עם סטארטאפים (בעיקר כי הם שמעו שמשלמים שם טוב) ועדיין – רובם לא מגוייסים לסטארטאפים. במקביל עשרות סטארטאפים ממשיכים לחפש בנרות מעצבים ״טובים״ ואלו שנמצאים כרגע בשוק לא עונים על הצרכים שלהם.

בפוסט הזה אני רוצה להציג את היכולות הדרושות ממעצבים שרוצים לעבוד עם סטארטאפים במטרה לעזור למעצבים לפתח את אותם כלים ולאפשר לעצמם עבודה בשוק המגניב הזה.

להבין בטכנולוגיה ולדעת איך לעבוד עם אנשי טכנולוגיה

הבנה בטכנולוגיה מתחלקת לשניים. הראשון הוא החלק המעשי: איך מעצבים לאייפון, אנדרואיד או לווב, איך מייצאים קבצים ושאר דברים טכניים שצריך ללמוד בדיוק כמו שלמדנו איך סוגרים פי.די.אף לדפוס. זה לא קשה במיוחד ואפשר ללמוד את זה בקלות.

הדבר השני הוא איך הטכנולוגיה עובדת ואיך לעבוד עם אנשי טכנולוגיה: ישנו הדיון הישן נושן האם מעצבים צריכים לדעת לתכנת או לא. הגישה שלי היא שהם לא צריכים לדעת, אבל זה מאד עוזר. אני למדתי לאורך השנים איך לתכנת לפלאש, וגם קצת HTML/CSS ולמרות שלא הייתי צריך להשתמש בזה בפועל בעבודה שלי, הידע לגבי איך קוד עובד, איך ״יעיל״ יותר לעצב דברים ואיך להבין את הצרכים של המפתחים עזרו לי מאד. לאורך התקופה שעבדתי ב-Any.do החלטתי גם ללמוד Objective C (שפת הפיתוח של אייפון) בכדי לפתח אפליקציה בעצמי, ולאחר שסיימתי ללמוד, העבודה שלי מול המפתחים השתפרה עוד יותר: ידעתי פחות או יותר איך ליישם דברים בעצמי כך שלא יכולו למרוח אותי עם ״זה נורא מסובך לעשות״ ולפעמים אפילו נתתי למפתחים רעיונות איך לפתור בעיות בצורה שהם לא חשבו עליה.

רוצים לשפר את הסיכויים שלכם להתקבל לעבודה טכנולוגית? קחו קורס או תלמדו לבד איך לתכנת. גם אם לא תשתמשו בזה, זה יהיה ייתרון תחרותי משמעותי, ואף אחד עוד לא מת מעוד קצת ידע.

לעבוד מהר

רוב האנשים חושבים שלעבוד מהר זה אומר שנים של ניסיון והכרה של כל הקיצורים. זה נכון, אבל זה לא הדבר המשמעותי שעושה את העבודה שלנו מהירה יותר. הדבר שבאמת לוקח לנו המון זמן הוא לקבל החלטות. אנחנו מגדילים, ואז מקטינים, ואז מגדילים שוב. ואז מתלבטים. ואז מתייעצים. ואז מנסים בכחול, ואז בשחור, ואז בירוק. ואז מחליטים שהגודל לא טוב. אז אנחנו מקטינים שוב.

הבנתם אותי. זה חלק מהתהליך שלנו. אבל מעצבים שיודעים לקבל החלטות מהר, במקום להתלבט במשך שעות ארוכות יכולים לעשות את העבודה הרבה יותר מהר.

האם זה בא על חשבון איכות? אני מקווה שלא, אבל כך או כך, סטארטאפים אלו ארגונים שחיים על זמן שאול (כלומר על כסף של אנשים אחרים שעומד להגמר עוד רגע) ואם לא תתקדמו ותשיקו את המוצר כמה שיותר מהר, ייגמר הכסף ואתם תמשיכו להתלבט אם הכפתור גדול או קטן מדי.

להבין ב״פרודקט״

ככה קוראים לזה בעולם הסטארטאפים. פודקט בעברית זה מוצר, ומה שזה אומר להבין במוצר זה להבין את חווית המשתמש כשהוא משתמש במוצר. מה שזה אומר להבין בחויית משתמש זה בתכלס לנסות ולחשוב דרך העיניים של המשתמש. אפשר ורצוי ללמוד גם את זה, אבל בתור התחלה כל מה שצריך זה קצת שכר ישר (מה שנקרא קומון סנס) ואמפתיה למשתמשים: לנסות לדמיין איך מרגיש מישהו אחר שעושה את הפעולה הזו.

הנקודה החשובה היא זו: בניגוד למעצבים גרפיים שמקבלים איזה שהוא איפיון או סקיצה ותפקידם היא לעשות אותה יפה וסקסית יותר, כשאתם עובדים בסטארטאפ מצופה ממכם שתגידו: ״אני לא עושה את הדבר הזה, כי זה לא נכון ונורא מבלבל. בואו ננסה משהו אחר״ ואז שתציעו פתרון משלכם. הבנה ב״פרודקט״ צריכה להתרגם לאינפוטים שלכם לגבי המוצר ואיך הוא צריך לעבוד (חוץ מאיך שהוא נראה).

אם אתם מחפשים מקום שבו יגידו לכם בדיוק מה לעשות ואתם תהיו הביצועיסטים, אז סטארטאפים זה לא המקום הנכון בשבילכם. אם אתם רוצים לעבוד שם אתם צריכים לפתח את היכולת לעמוד על שלכם ולהילחם על זכותו של המשתמש לקבל מוצר טוב.

להבין בסטארטאפים

כמו בכל דבר, ניסיון הוא דבר חשוב ורצוי, אבל גם אם אין לכם אותו אתם יכולים להתחיל וללמוד לבד. בסטארטאפים אתם תחשפו לשיחות בנוגע להרבה דברים שמעצב רגיל לא קשור אליהם: איך משווקים את המוצר, איך גורמים לו להיות ויראלי, איך מגייסים כסף, מה גרם לסטארטאפים אחרים להצליח ועוד המון מילים ומושגים חדשים שצריכים להכיר. למען האמת מצופה מכם שתהיו טיפה סטארטאפיסטים בעצמכם.

גם כאן – יש היום מלא מלא תכנים סופר טובים באינטרנט וממולץ להתחיל ללמוד אם זה עולם שאתם רוצים להכנס אליו.

הנה כמה לינקים ובלוגים ששווה להתחיל לקרוא:

http://www.nirandfar.com/

http://www.startupmoon.com/

http://littlebigdetails.com/

http://whitneyhess.com/

http://insideintercom.io/

http://www.paulgraham.com/articles.html

http://blakemasters.com/peter-thiels-cs183-startup

אני לא יודע אם הרבה אנשים יכולים להגיד ש-2013 הייתה שנה ״ששינתי לי את החיים״. אני יודע שאני יכול להגיד את זה. לפני שנה לא היה לי מושג שאני אהיה היום במקום שאני נמצא בו היום. למדתי השנה כל כך הרבה דברים והתפיסה שלי כל כך השתנתה, לדעתי יותר מבכל שנה ספציפית עד עכשיו. אני אנסה בתמציתיות לחלוק אתכם חלק מהדברים שלמדתי, וחלק מהדברים שאני מקווה שיקרו ב-2014.

למדתי שאני רוצה להקים עסק

עד לפני שנה וכמה חודשים הייתי מעצב גרפי בסטודיו למיתוג. חייתי כמו שהרבה מעצבים אחרים חיים: ממצגת קראייטיב אחת לשניה, מדיונים על לוגואים מזעזעים שראינו ברחבי העולם וטרנדים טיפוגרפיים ברשת, וכמובן איך לא – הקיטורים הרגילים על הלקוחות המטומטמים שלנו. כשחשבתי על הקריירה העתידית שלי במהלך 2012 דמיינתי אחת מאלה: עובד בסטודיו עיצוב בין-לאומי נחשב (נגיד Sid Lee / Pentagram / Moving Brands), או אולי מעצב עצמאי מוצלח שיכול כבר לבחור רק פרוייקטים שווים ולקוחות עומדים אצלי בתור, או אולי אפילו פתחתי בעצמי סטודיו לעיצוב ואני מנהל סטודיו בחלל מהמם (״ברלינאי״) והמעצבים הכי טובים בארץ רוצים לעבוד בסטודיו שלי. כאלו היו החלומות שלי ב-2012.

אבל אז קרה משהו לא צפוי – קיבלתי הצעה לעבוד בסטארטאפ. ההצעה לא הייתה הדבר הלא צפוי, הדבר הלא צפוי היה שהלכתי על זה. למרות הרבה חששות שהיו לי (שאהיה מוקף רק במתכנתים ולא במעצבים עילאיים ומתנשאים, שאני אשתעמם מלעצב רק למובייל, שאצטרך לעשות דברים בזויים כמו לעצב מיילים בין השאר), החלטתי ללכת על זה, ואני יכול להגיד בפה מלא שזו הייתה החלטה ששינתה לי את החיים.

כשהתחלתי לעבוד עם עומר, יונתן ושאר האנשים במשרד פתאום נחשפתי למנטליות שהייתה ממש לא מוכרת לי: אני לא צריך לחפש עבודה מושלמת. יותר קל להמציא לעצמי עבודה מושלמת. כל האנשים במשרד היו סופר חכמים, יזמיים, לומדים לבד, ולא מחכים שאנשים יגידו להם מה לעשות – הם פשוט עושים. יותר מזה – יש המון המון אנשים עם כסף (נקרא להם משקיעים) שמוכנים לתת לך כסף כדי שתמציא לעצמך את עבודת חלומותיך ותבנה את הדבר המגניב שאתה חולם לבנות. אני חייב להגיד שהמנטליות הזו היא דבר מדבק. יש משפט שאומר: ״תגיד לי מי החברים שלך ואגיד לך מי אתה״. אני למדתי על בשרי שאין דבר יותר נכון מזה, האנשים שאתה נמצא לידם ומבלה איתם זמן משפיעים על הצורה שבה אתה חושב ופועל ובעצם משנים את מי שאתה. אם אתה נמצא בסביבה של אנשים בינוניים, סיכוי טוב שתמשיך להשאר בינוני בעצמך, אבל אם אתה נמצא ליד אנשים מבריקים, אין לך ברירה אלה להתקדם ולנסות להדביק את הקצב שלהם.

מבחינתי זו הייתה שנת למידה אקספוננצילית בסטארטאפ – למדתי איך מתנהל עסק, איך חושבים על מודלים עסקיים, איך משווקים ומביאים משתמשים, איך מוכרים רעיונות ומוצרים ואיך מודדים הצלחות וכשלונות. הלמידה הזו גרמה לי להבין שהאתגרים הכרוכים בהקמת וניהול חברה מעניינים אותי הרבה יותר מאשר העיצוב הגרפי שנועד לקדם או להוות את החוויה הסופית של הרעיונות האלה. מה שאני רוצה הוא לנסות וליישם את הדברים האלה בעצמי, עם חברה ומוצר משלי.

אז למה אני כותב שאני רוצה להקים עסק ולא להקים סטארטאפ?
ההגדרה של סטארטאפ היא פחות או יותר חברה שעדיין לא גילתה את המודל עסקי שלה, ולכן עדיין פועלת במאמצי חיפוש. כדי לממן את עצמה בתקופה הזו היא מגייסת כסף ממשקיעים, וממשיכה לנסות לחפש את המודל ולגדול. עסק בניגוד להגדרה זו היא חברה שיודעת מי הלקוחות שלה, כמה הם עומדים לשלם לה, כמה עלויות תפעול יש לה ומנסה להיות ריווחית תחת הגדרות אלה. אם פתחתם מסעדה, זה לא סטארטאפ כי אתם יודעים שאנשים יבואו וישלמו (בתקווה), אם הקמתם את אינסטאגראם ויש לכם מיליוני משתמשים ואתם עדיין לא יודעים מאיפה יבוא הכסף, אתם כנראה סטארטאפ. אני באופן אישי מעוניין להקים עסק. אני מקווה לעשות את זה בלי לקחת כסף ממשקיעים, ואני מקווה להרוויח ממנו כסף. (עוד פרטים בנושא בפוסט הבא)

למדתי כמה חשוב להשקיע במערכות יחסים

שנה עברה מאז שהתחתנתי עם נועה אישתי האדירה, ואני חושב שאני מדבר בשם שנינו שזו הייתה השנה הכי מדהימה שלנו ביחד (ולא רק בגלל שטיילנו חודש במזרח). למדנו להכיר אחד את השניה הרבה יותר לעומק, להבין, להתפשר ולאהוב. במקביל ראיתי השנה הרבה חברים שהזוגיות שלהם עברה משבר. הבנתי כמה זה נפוץ ללכת לטיפול זוגי, וכמה ילד ראשון ובכלל שינויים בחיים יכולים להיות אתגר עצום לזוגיות.

ראיתי איך אנשים שהזוגיות שלהם במשבר מאבדים עניין ומוטיבציה ברוב הדברים האחרים בחיים, וכל הדברים שנראו סופר חשובים כשהכל היה בסדר, כבר בכלל לא מעניינים ברגע שהדברים הכי חשובים בחיים נמצאים במשבר.

אז אני לא יכול להבטיח שהזוגיות שלי לא תקלע למשברים, להפך, אני עכשיו מבין שזה חלק מהחיים וסביר להניח שהמשברים יגיעו, אבל כשהם יגיעו חשוב לי שמערכת היחסים שלי עם אשתי תהיה חזקה ובריאה כדי שנצליח להתגבר על הכל ביחד ולעבור את המשברים ביחד כשאנחנו עדיין אוהבים ותומכים אחד בשניה.

למרות שהזוגיות היא המערכת יחסים הכי חשובה כנראה, התובנות האלה תקפות גם למערכות היחסים האחרות בחיים שלי: החברים שלי, ההורים והמשפחה והאנשים שאני עובד איתם. ככל שאשקיע יותר בלהקשיב, להיות שם בשבילם ולהיות חבר טוב כך מערכת היחסים תחזיק יותר זמן.

למדתי להשיק אפליקציה

השנה עיצבתי, תכנתתי והשקתי בעצמי אפליקציה.

במדינה שבה לכל אחד יש ״רעיון גאוני לאפליקציה!!״, למדתי המון על התהליך ועל השוק וגם תהליך זה עזר לגבש את הדעות שלי לגבי הרצון שלי להקים עסק משלי. למדתי המון מהתהליך, אבל היות וכבר פרסמתי בבלוג די בפירוט מה למדתי, אתם מוזמנים לקרוא את התובנות שלי בחלק 1, חלק 2 וחלק 3 של התהליך.

אסכם רק במשפט: לדעת לתכנת זה פלוס עצום היום. אני יודע שיש דיון האם מעצבים צריכים או לא צריכים לדעת לתכנת. אני לא אכנס לזה כי לדעתי אין דבר כזה ״צריך״. אבל מי שיודע יש לו ייתרון עצום. בניגוד למה שרוב האנשים חושבים כשהם חושבים על אפליקציות או סטארטאפים באופן כללי, האתגר הגדול ביותר הוא לא הפיתוח ובטח לא העיצוב אלה בעיקר השיווק, ואת זה למדתי על בשרי.

ומה הייתי רוצה שיקרה ב-2014?

• להצליח להתפרנס מהעסק שלי – עד סוף השנה הייתי רוצה להרוויח את אותה המשכורת שהרווחתי כשכיר, אבל מהעסק שלי. בנוסף הייתי רוצה שהמשכורת שלי לא תהיה תלויה בשעות עבודה שלי.

• להתחיל להבין איך לנהל את הכסף שלנו - השנה למדתי שיעור חשוב בהשקעות כשהשקעתי הרבה מהכסף שלנו במנייה של אפל, שהתרסקה מיד אחרי שקניתי אותה. בהמשך השנה הייתי כל כך מפוחד מהניסיון המר הזה, שהכסף שלנו פשוט ישב בחשבון ולא עשה כלום. עכשיו אני מבין שזו טעות, ואחד הדברים שהייתי רוצה ללמוד השנה הוא איך לנהל את הכסף בצורה שתאפשר לנו יום אחד לקנות דירה, ואולי גם להפסיק לעבוד לפני גיל 67.

• להשקיע במשפחה – לבלות זמן עם אשתי, ההורים והחברים שלי.

• לעשות יותר דברים שלא קשורים לעבודה – באופן מוזר, ברגע שהפכתי את התחביב שלי לעבודה, נשארתי בלי תחביב. הייתי רוצה לפתח אחד חדש כזה.

מה איתכם? אני אשמח לשמוע מה אתם למדתם

אם אתם במקרה סטארטאפיסטים עילאיים ומתנשאים, אז המשפט "זה הכל הקאלצ'ר" נשמע לכם מאד מוכר. אבל לכל אלו מאיתנו שעובדים בתחומים אחרים של החיים הביטוי "תרבות ארגונית" נשמע כמו משהו ש- [א] לא קשור אלי. [ב] לא מעניין לי את התחת. [ג] שייך רק לתאגידים גדולים.

תנו לי להדגים לכם למה תרבות ארגונית היא ועוד איך חלק מהחיים שלכם:

• נשארים באופן קבוע עד אמצע הלילה בעבודה כי "יש משהו דחוף!!!!" – זו התרבות של הארגון שלכם.

• מרכלים באופן קבוע על הבוס בהפסקות סיגריה – זו התרבות של הארגון שלכם.

• לא הולכים הבייתה לפני הבוס, כי זה לא נראה טוב – זו התרבות של הארגון שלכם.

• רק ההנהלה מקבלת בונוסים על העבודה הטובה שהם עושים – זו התרבות של הארגון שלכם.

• הבוס שולח לכם הודעות ביום שבת – זו התרבות של הארגון שלכם.

אם חלק / כל הנ"ל נשמעים מוכרים, אז זה לא שאין לכם תרבות ארגונית, פשוט יש לכם תרבות ארגונית ניאנדרטלית.

תרבות אקספרימנטלית

בשנים האחרונות עולם הסטארטאפים עושה ניסויים מאד מגניבים בנושא ה"תרבות הארגונית". חלק מזה נובע שבפעם הראשונה בהיסטוריה יש לנו מנכ"לים בני 21 עם סווטשירט מנהלים חברות גדולות מאד, וחלק מזה נובע מכך שהאנשים האלה לא לוקחים שום דבר כמובן מאליו, ונהנים לבדוק את הסטטוס-קוו.

השבוע לדוגמא חברה בשם Buffer, פרסמה בבלוג החברה את משכורות כל העובדים שלה.

הרעיון מאחורי הפרסום הוא כזה: החברה מאמינה בשקיפות מוחלטת ומפרסמת את כל נתוני החברה (נתוני השימוש, הנתונים הכספיים וכו'). כחלק מהמהלך הזה הם פרסמו גם את נתוני השכר של כל העובדים (כולל ההנהלה) וגם את הנוסחא שמשמשת אותם לקביעת המשכורות.

הרעיון של הנוסחא לקביעת השכר נועד לייצר מנגנון ברור לכל העובדים איך מחושב השכר שלהם (מכפלה של התפקיד x וותק x רווחי החברה x מאיפה אתה בעולם), בצורה כזו שלעובד אין צורך "לריב" עם הבוס על העלאה, כל המנגנון ברור ושקוף לכולם.

חברה מעניינת נוספת נקראת TreeHouse, והם החליטו אחרי כמה שנים שהחברה הייתה ריווחית והתחילה לגדול, שיהיה יותר טוב לחברה אם כולם יעבדו רק 4 ימים בשבוע, ובכלל – אם לא יהיו מנהלים בחברה וכולם יעשו מה שהם רוצים. זה אולי נשמע כמו בדיחה בהתחלה אבל הם לא הראשונים שעשו זאת: חברת המשחקים הגדולה Valve, שהיא חברה ששווה 2.5 ביליון דולר ועובדים בה יותר מ-300 עובדים כבר עובדים במודל הזה כמה שנים וגילו שהוא עובד מעולה עבור חברות שקראייטיביות ומוטיבציה הם מה שמייצר תוצרים טובים ולווא דווקא יותר שעות מול המחשב.

זה עובד בצורה כזו: למישהו יש רעיון לפרוייקט, אז הוא מספר עליו לכמה שיותר אנשים בחברה. אם הרעיון מעניין אותם והוא רוצים לעבוד עליו, הם מצטרפים לקבוצה שלו ועובדים על הרעיון ביחד. אין היררכיות, אין מנהלים. זה תפקידו של מי שיצר את הקבוצה שהאנשים יהנו וירצו להמשיך לעבוד על הרעיון, כי ברגע שמישהו יתבאס על הפרוייקט, הוא יכול פשוט לעזוב ולעבור לעבוד על פרוייקט אחר. החברה גילתה שבעזרת "חוכמת המונים" שכזו, בה העובדים מחליטים מה יותר חשוב ומגניב לעשות, התוצאות מדהימות. אם מעניין אותכם להבין איך עובדים ב-Valve, הם הוצאים "מדריך לעובד" שאפשר לקרוא אותו. מעניין ביותר.

במה אתם מאמינים?

התרבות של הארגון שאתם עובדים בו, בין שהוא סטודיו עם 5 אנשים או חברה עם מאות עובדים משקפת את הערכים בהם מאמינים מנהלי החברה. אצל רוב המנהלים האמונה היא זו: אם רק אנשים יעבדו קשה יותר (כלומר יותר שעות, יותר ימים), התוצר שלנו יגדל או יהיה איכותי יותר. אמונה נוספת היא זאת: אם אתמרץ עובדים בעזרת מקל וגזר (נניח אתן בונוסים למצליחנים, ואעניש את אלה שמגיעים מאוחר לעבודה), המוטיבציה שלהם לעשות עבודה טובה יותר תגדל.

באופן אירוני, שתי האמונות האלה שגויות. כלומר הן היו נכונות פעם, כשעבדנו במפעלים – אם המכונות עבדו יותר שעות, יוצרו יותר מוצרים. אם כורי הפחם הפעילו יותר כח, יותר פחם יצא מהמכרה. אבל זה ממש לא המקרה היום כאשר אנחנו ב"עידן האינפורמציה" והתוצרים שלנו אינם תוצרים של הפעלת כח או מכונות אלה בעיקר תוצרים של חשיבה. מחקרים אחרונים מראים שלעבוד יותר מדי שעות פוגע בקראייטיביות ובפרודקטיביות שלנו, וגם שתמריצים כמו כסף אינם מעוררים מוטיבציה כמו חופש פעולה ועבודה למען מטרה נעלה.

אפשר שוב לחזור לדוגמא של חברת Buffer שניסחו באופן ברור ביותר במה הם מאמינים ואיך הם רוצים לנהל את החברה שלהם:

מיותר לציין שהמצגת הזו יחד עם שאר הפרסומים השקופים שלהם, עושים עבודה יותר טובה בגיוס אנשים מוכשרים לחברה מאשר כל פרסום או מודעה אחרת.

תייצרו את התרבות שלכם

הנקודה של הפוסט הזה, היא שלא צריך לקחת שום דבר כמובן מאליו. יש לאנשים רבים נטייה לחשוב ש"ככה זה". זה ה"עולם האמיתי". אבל זה לא נכון. אם יש לכם הרגשה או אמונה פנימית שלא ככה צריכים הדברים להתנהל, אז זה הזמן לעשות את השינוי בעצמכם, לדבר עם הבוס או לפתוח מקום שמתנהל כמו שאתם חושבים שצריך להתנהל.

רק אתם יכולים לקבוע מה התרבות שלכם.

כשסיימתי את הלימודים חשבתי שעומדות לפני רק 2 אופציות: להיות מעצב גרפי בסטודיו, או להיות פרילאנסר שעושה פרוייקטים של עיצוב גרפי ללקוחות שונים. למען האמת, בבית הספר לא דיברו איתי בכלל על מה אני אעשה כשאהיה גדול. הם אמנם טרחו לציין שוב ושוב שפרסום זה מהשטן, ושהדבר הכי עילאי וחשוב שאני יכול לעשות הוא לעצב קטלוגים לאמנים ומוזיאונים, אבל אף אחד לא סיפר לי שיש רק 5 אנשים בארץ שמעצבים קטלוגים ולכן יהיה מאד קשה להגיע למשבצת הזו ולהתפרנס בכבוד ממנה, או איך בכלל להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלמדתי ב-4 שנים שם.

היום, כמה שנים אחרי, אני מבין שיש למעצבים כל כך הרבה אפשרויות לתעסוקה וכל כך הרבה מסלולי קריירה אופציונליים מעניינים שאני ממש מתעצבן שאף אחד לא פרס אותן בפני באופן ברור לפני כמה שנים. אז במקום להמשיך ולהיות עצבני, אני מתחיל לעשות את זה בעצמי. הפוסט הזה הוא פוסט ראשון, לא שלם ואולי לא הכי מדוייק שמנסה למפות למעצבים את מסלולי הקריירה האפשריים. אני מקווה שהוא יעזור למעצבים צעירים להבין לאן ואיך הם הולכים להגיע לאן שהם רוצים.

מסלול סטודיו לעיצוב / מיתוג

זהו המסלול הקלאסי שמעצבים גרפי בוחרים בו, לפעמים מתוך ברירת מחדל, אבל בדרך כלל מתוך אהבה גדולה לעיצוב קלאסי, מיתוג, עיצוב אריזות ושאר הדברים שמלמדים בבית הספר לעיצוב תחת מסלול ה"פרינט". לאחרונה גם הסטודיואים האלה החלו לעשות קצת "אינטראקטיב" (בעיקר אתרים לחברות שלהן הם נותנים שירותי מיתוג ועיצוב), כי מה לעשות, כולם צריכים היום אתרים. יש סטודיואים גדולים עם עשרות עובדים בהם יש היררכיות שונות כמו "מעצב בכיר" או "ארט דירקטור", ויש סטודיואים קטנים בהם מנהל הקריאייטיב הוא גם הבעלים. הייתרונות / חסרונות של משרד גדול מול קטן הם בדרך כלל שבמשרד גדול יש לאן להתקדם מבחינת קריירה ושכר, בעוד בשמשרד קטן אין כל כך לאן להתקדם, אבל יש גישה ודיאלוג ישיר עם הבעלים. כמובן שגם סוג וגודל הלקוחות שונים בין משרד גדול (שעובד עם לקוחות ענקיים) לבין משרד קטן (שעושה עבודות בוטיק)

דוגמאות למשרדים: OPEN, סטודיו אנה גסלב, Blend-it, Pentagram, Wolff Olins

-

מעצב: תלוי בגודל המשרד, זה בדרך כלל התפקיד הראשון שתעשו במשרד כזה. אתם תעשו את עבודת העיצוב בעצמכם, תחת הנחיית מנהל הקריאייטיב. בדרך כלל לא תתנהלו מול הלקוחות בעצמכם ולא תציגו את התוצרים ללקוח בעצמכם, אבל שוב – זה תלוי בגודל המשרד.
כישורים נדרשים: תואר ממוסד מוכר, תיק עבודות, ניסיון זה כמובן פלוס.
שכר משוער: 5,000-10,000 שקל.

-

מנהל קריאייטיב: בשלב הבא בקריירה, כבר אולי לא תעשו את עבודת העיצוב בעצמכם, אלה תנחו צוות של מעצבים. התפקיד הוא לוודא שהקונספטים והעיצובים שמפותחים אכן יושבים על הבריף ועונים על הצרכים של הלקוח, וכן חלק חשוב מהתפקיד הוא "למכור" את עבודת הקראייטיב שעשיתם ללקוח.
כישורים נדרשים: ניסיון רב כמעצב, יכולת ניהול של אנשים וזמן, יכולות הצגה טובות, יכולת לעבוד טוב עם לקוחות.
שכר משוער: 10,000-15,000 שקל.

-

בעלים: יש שתי דרכים להגיע להיות בעלים/מנכ"ל של משרד – או להיות מקודם למנכ"לות או להקים את המשרד בעצמך. לכן התפקיד הזה נמצא גם במסלול זה וגם במסלול היזמות. בתור בעלים התפקיד העיקרי שלך הוא לדאוג שהמשרד עובד: העובדים מרוצים ונותנים עבודה, הלקוחות מרוצים ולא עוברים למתחרים ותזרים המזומנים של המשרד הוא חיובי. זהו תפקיד ניהולי לכל דבר ואין לו כל כך קשר ליכולות העיצוב שלכם.
כישורים נדרשים: יכולות ניהול של אנשים וזמן, יכולת מכירה ללקוחות ולעובדים חדשים, הבנה טובה של השוק, חזון.
שכר משוער: כשאתם בעלים אין דבר כזה שכר משוער. אתם מחליטים כמה אתם לוקחים הבייתה. זה יכול להיות לא הרבה כשהמשרד בחיתוליו או במשבר וזה יכול להיות משכורות ענקית אם המשרד מצליח.

מסלול פרסום

בניגוד למה שמלמדים בביתי הספר, פרסום זה לא בהכרח מהשטן. או לפחות, לא יותר שטן ממה שכל עבודה אחרת יכולה להיות. במשרד פרסום עושים פרסומות ללקוחות הכי גדולים בארץ או בעולם, ומדי פעם גם עושים איזו עבודת פרו-בונו לעמותות שלא יכולות להרשות לעצמן לשלם. בעבר פרסום התמקד בעיקר בשילוט חוצות וטלוויזיה אבל עכשיו לפחות חצי מכל משרד פרסום מקדיש עצמו ל"דיגיטל" ככה שגם שם מעצבים מיני-סייטים, באנרים וקמפיינים לפייסבוק.

דוגמאות למשרדים: מקאן אריקסון, באומן בר ריבנאי, R/GA, Amsterdam worldwide

-

ביצועיסט: בתפקיד זה אתם אלו שמוציאים לפועל את רעיונותיהם של הארט דירקטורים. תקבלו דף עם קישקוש עליו (מה שנקרא בעגה המקצועית "rough") ותפקידכם יהיה לבנות ממנו אימג' מדהים בפוטושופ, או לעמד את המודעה באינדיזיין. זהו תפקיד טכני כביכול אבל גם פה יש תפקיד רב ליכולת שלכם להיות קראייטיבים באופן שבו תבצעו את חזון הארט.
כישורים נדרשים: ידע רב בכלים הטכניים של המעצב: פוטושופ, אילוסטרייטור, אינדיזיין. אין צורך בתואר אקדמי.
שכר משוער: 5,000-9,000 שקל.

-

מעצב: במשרד פרסום מעצב בדרך כלל אינו זה שמנחה את הביצועיסט (זה תפקידו של הארט), אלה הוא עושה בדרך כלל פרוייקטים שהם קטנים יותר מפרסום חוצות/טלוויזיה ועדיין מורכבים מדי בשביל ביצועיסט. לדוגמא – עיצוב ניירת, עיצוב פלאיירים ופוסטרים, ואם מדי פעם יש פרוייקט מיתוג לאיזה לקוח המעצב יעשה אותו.
כישורים נדרשים: כל מה שנרדש מביצועיסט + תואר בעיצוב.
שכר משוער: 5,000-9,000 שקל.

-

ארט דירקטור: תפקידו של הארט הוא להביא את "הרעיון הגדול". בתפקיד זה תעבדו בצוות עם קופירייטר וביחד תנסו ל"פצח" בריפים. אם אתם עובדים על מודעה לדפוס תפקידכם כולל לצייר סקיצה לביצועיסט, ואם אתם עובדים על סרט, לכתוב את התסריט ולפקח על ההפקה בשילוב עם הבמאי.
כישורים נדרשים: תואר בעיצוב (בדרך כלל), תיק עבודות, מבחן פנימי של המשרד כדי לקבוע את רמת הקראייטיביות שלכם.
שכר משוער: 6,000-10,000 שקל.

-

מנהל קריאייטיב: בתפקיד זה תנהלו כמה צוותי קריאייטיב, תעזרו להם לפתח רעיונות ולבחור את הרעיון המוצלח, וכן תעבדו מול הלקוח על התקציב.
כישורים נדרשים: וותק במשרד או בעולם הפרסום, קמפיינים מוצלחים וזכיות בפרסים בעבר.
שכר משוער: 12,000-17,000 שקל.

-

סמנכ"ל קריאייטיב: בתפקיד זה אתם המילה האחרונה בכל מה שקשור בעבודה הקריאייטיבית שיוצאת מהמשרד. אתם מפקחים על כל עבודת הקריאייטיב ומנהלים את הלקוחות הגדולים של המשרד.
כישורים נדרשים: וותק והמון הצלחות. יכולות עבודה מול לקוחות, יכולות הצגה ומכירה גבוהות.
שכר משוער: שכר בסיס + בונוסים על בסיס הצלחות.

-

מנכ"ל: ראו בעלים במסלול הקודם.

מסלול עצמאות

מסלול העצמאות הוא אחד המסלולים הפופולארים עבור מעצבים, בעיקר בגלל שכל כך קל להכנס אליו: לא צריך להתקבל לשום עבודה, פשוט מקבלים פרוייקטים ועושים אותם. הצד השני של אותו מטבע הוא שלהיות עצמאי זה לא קל, ונדרשים כישורי ניהול שבית הספר לא מלמד אותנו. כמו כן, רוב האנשים שיוצאים למסלול זה נשארים תמיד בהיררכיה הנמוכה ביותר "פרילאנסר" ולא מבינים את התהליך הנדרש כדי להתקדם.

דוגמאות למעצבים עצמאיים: יותם הדר, נדב ברקן, Kate Moross, Tobias van Schnieder

-

פרילאנסר: בתפקיד זה, המשרד הוא אתם. לקוחות מגיעים אליכם (או שאתם אליהם), אתם עושים את כל העיצוב, אתם עובדים מול הלקוח, אתם מקבלים את ההחלטות, אתם מוציאים את הקבלות, אתם משלמים את החשבונות. אתם עובדים מהבית, או מבית הקפה, או מחלל עבודה משותף, בעצם מה שאתם תחליטו. זהו תפקיד שיכול להיות מאד כיף, אבל גם מאד מתסכל אם מנסים לעשות אותו ללא ההבנה איך לעשות את זה נכון.
כישורים נדרשים: יכולת להביא לקוחות, יכולת לסגור חוזים/עסקאות, יכולת עמידה בזמנים, יכולת עבודה מול לקוחות. אה כן, וגם יכולת לעצב.
שכר משוער: 0-30,000 שקל. אפשר לגבות לפי שעה, או לפי פרוייקט, יש חודשים חזקים וחודשים חלשים. תלוי בכם.

-

מומחה / יועץ: זוהי הדרגה הגבוהה יותר של עצמאות. בדרגה זו כבר יש לכם שם רציני מאד בתור מעצבים, אתם לא צריכים לקחת כל פרוייקט מפני שהלקוחות נלחמים עליכם. ייתכן ואתם לא עושים את העיצוב בעצמכם כבר, אלה רק באים לייעץ מהצד או לפקח על תהליך העיצוב. בשלב זה משלמים לכם לא עבור עבודת הכפיים שלכם, אלה עבור יכולות החשיבה שלכם.
כישורים נדרשים: ניסיון רב ושם בתחום העיצוב. יכולת להבין מה אתם שווים ויכולת לדרוש זאת (מעצבים פרילאנסרים רבים היו יכולים לעבור לשלב הזה מבחינת הניסיון שלהם, אבל חסרה להם ההבנה איך לעשות את זה. כמו שאמר Jay-z במשפט: You don't get what you deserve, you get what you negotiate)
שכר משוער: 20,000-50,000 שקל.

-

גורו: זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של עצמאות. בשלב הזה אתם כבר לא באמת צריכים לעבוד, וכל מה שיוצא לכם מהפה הופך לקודש. ככל הנראה אתם מקדישים את רוב זמנכם לכתיבת ספרים על עיצוב, הרצאה בכנסים או סדנאות וראיונות לכלי התקשורת. כולם מעריצים אתכם.
כישורים נדרשים: רעיונות מבריקים והיכולת לבטא אותם בצורה מצויינת בכתב או מול קהל. כריזמה ויכולת מכירה עצומה של הרעיונות שלכם.
שכר משוער: זה תלוי בשוק. בישראל יהיה קשה להתפרנס רק מלהיות גורו, אבל אם הצלחתם להיות גורו בשוק הבין-לאומי, אתם כנראה מסודרים.

מסלול הסטארטאפים

בתור "אומת הסטארטאפ", השוק הזה גדול אצלנו משמעותית מבמדינות אחרות ומתחיל לצבור תאוצה בקרב מעצבים בשנים האחרונות בעקבות הבנת חשיבות העיצוב. יותר ויותר מעצבים רוצים להכנס לשוק הזה (בעיקר בגלל המשכורות), והמון סטארטאפים מחפשים מעצבים בנרות. הסיבה שהם לא מוצאים אותם היא בגלל שבתי הספר לעיצוב לא מלמדים הרבה מהכישורים שנדרשים בעולם הסטארטאפים, ולכן לא הרבה מעצבים מסוגלים למלא את דרישות התפקיד.

דוגמאות לסטארטאפים: Everything.me, Conduit, AirBNB, Spotify

[הערה לגבי שכר בסטארטאפים - אני מתייחס פה לסטארטאפים מבוססים, כלומר שגייסו או מרוויחים כסף. כמובן שבשלב ההתחלתי של כל סטארטאפ, לפני שיש כסף, המשכורות לא נראות ככה, אם יש משכורות בכלל, ואז העבודה היא תמורת אחוזים בחברה, יש יתרונות וחסרונת להיכנס בכל אחד משלבי החיים של הסטארטאפ]

-

מעצב מוצר: בתפקיד זה אתם נדרשים לעצב לא רק את המותג והנראות של הסטארטאפ, אלה בעיקר את המוצר שאותו הוא מתכוון להשיק, בין שזה אתר, אפליקציה או שירות. עליכם להבין מי ואיך עומד להשתמש במוצר, ומהם הפיצ'רים הנכונים שהוא זקוק להם על מנת להינות מהמוצר. כמו כן עליכם לעצב את החוויה מתחילתה ועד סופה, ולעבוד מול המפתחים כדי להוציא אותה לפועל.
כישורים נדרשים: תיק עבודות (בעולם הסטארטאפים יותר חשוב להראות פרוייקטים שעשיתם מאשר תואר בבית ספר מוכר), הבנה של הטכנולוגיה הרלוונטית, הבנה בחווית משתמש, הבנה במודלים עסקיים ובשיווק, יכולת עבודה במעגלים קצרים מאד, ידע בקוד זה כמובן ייתרון (בחו"ל מעצבי מוצר גם כותבים את הקוד למוקאפים של עצמם, בישראל זה נפוץ פחות).
שכר משוער: 12,000-30,000 שקל.

-

סמנכ"ל מוצר: בהנחה והחברה גדלה, וצוות המוצר כבר גדל, זוהי אפשרות עבור המעצב להתקדם להיות האחראי על כל פיתוח המוצר ולהיות סמנכ"ל המוצר. ניהול המוצר כולל תיעדוף של פיצ'רים עתידיים, החלטה על הכיוון האסטרטגי של המוצר וניהול העיצוב מול הפיתוח.
כישורים נדרשים: כל הנ"ל + יכולת ניהול זמן, אנשים ופרוייקטים מורכבים. יכולת ראייה מערכתית של כל הרכיבים הנעים בסטארטאפ ופוקוס על הדבר הנכון בכל שלב.
שכר משוער: 20,000-40,000 שקל.

-

מנכ"ל: אי אפשר להתקדם לתפקיד מנכ"ל הסטארטאפ, מה שאומר שצריך להקים אותו בעצמכם. ראו מסלול יזמות.

מסלול יזמות

כל אחד יכול להיות יזם, אבל למעצב שהוא יזם יש כל מיני יתרונות: הוא מסוגל לייצר אשליה שכבר יש לו מוצר (על ידי מוקאפים בפוטושופ, או צילום סרטונים), הוא יודע להכשל ולנסות דברים אחרים והוא יודע לחשוב דרך צרכים של אנשים. כשאני הייתי בבית ספר, לא לימדו אותי או עודדו אותי להיות יזם, זה מאד חבל והבנתי שעכשיו בבצלאל יש קורס שנקרא "יזמות למעצים". בעייני זה סופר חשוב ואני מקווה שעוד ועוד מעצבים יתחילו יוזמות משלהם.

דוגמאות ליוזמות של מעצבים: Designers fund, הטקסטילים של לי קורן, 5070, Pixplit

-

יזם: ההגדרה של יזם בעייני היא פשוט אדם שעושה משהו בלי שביקשו ממנו לעשות את זה. זה יכול להיות שאתם מוכרים את החולצות שלכם בטי-מרקט או ב-Threadless, או שעיצבתם יומן או ספר ואתם מוכרים אותו, או שבניתם מוצר טכנולוגי. יזם זה לא בהכרח סטארטאפיסט, ולא כל יוזמה היא בהכרח טכנולוגית. אפשר להתחיל להיות יזם לבד, או שאפשר לעשות את זה בשותפות עם אנשים אחרים.
כישורים נדרשים: לא משנה מה יש לכם, אתם יכולים להתחיל. כמובן שכישורים כמו ניהול זמן ופרוייקט נכון, הבנה של השוק, שיווק ומכירות ויחסי אנוש מעולים יגדילו משמעותית את הסיכויי של היוזמה שלכם להפוך לריווחית.
שכר משוער: 0-אין סוף. תלוי בכם. יכול להיות שהיוזמה שלכם רק מכניסה דמי כיס נחמדים בנוסף לעבודה במשרה מלאה, יכול להיות שאתם ממש מתפרנסים ממנה, ויכול להיות שאתם מקימים חברה גדולה ובדרך להיות מיליונרים.

-

מנכ"ל: ההבדל בין יזם מתחיל למנכ"ל היא העובדה שמנכ"ל החליט שהוא לא מסוגל להרים את היוזמה רק בעזרת שתי הידיים שלו, ולכן הוא נדרש לגייס ולנהל צוות. יכול להיות שמה שהקמתם הוא סטודיו לעיצוב ואתם מעסיקים 3 מעצבים, יכול להיות שהקמתם משרד פרסום בין לאומי ועכשיו אתם מנהלים עשרות אלפי אנשים ביבשות שונות או שהקמתם סטארטאפ ואתם בדרך להנפקה או אקזיט.
כישורים נדרשים: גיוס, ניהול ומוטיבציה של האנשים בצוות, ניהול זמן ופרוייקטים מורכבים, הבנה עיסקית ושיווקית בתום הפעילות
שכר משוער: בניגוד לתפיסה הרווחת שמנכ"ל מרוויח הכי הרבה בחברה, הרבה מאד פעמים זה דווקא לא המקרה. בעיקר עם מדובר בסטארטאפ מוגבל משאבים והמנכ"ל צריך לשלם משכורות גבוהות לעובדים שלא מוכנים לעבוד בחינם. לעיתים המנכ"ל מקריב את המשכורת שלו כדי שהחברה תוכל להמשיך להתקיים. כמובן שבהנחה שהקמתם חברה מצליחה, עכשיו אתם יכולים להינות מהפירות ולקחת הבייתה משכורות ובונוסים גבוהיים, שלא לדבר על אקזיט.

מסלולים נוספים

ישנם עוד די הרבה מסלולים נוספים כגון מסלול משרדי אינטראקטיב, מסלול פוסט-פרודקשן (וידאו), מסלול הייטק וכן מקצועות נוספים כגון טיפוגרף או מעצב ספרים. לא הספקתי להשלים את המחקר, ואני אשמח אם תרצו לתרום מהידע והנתונים שלכם (אפשר גם בפרטי למייל אם לא נעים לכם לחשוף נתוני שכר), ועוד יותר אשמח אם תתקנו / תעירו ותוסיפו על מה שכתבתי פה.

הערה לגבי משכורות: הנתונים כמובן בברוטו, והם מבוססים על מה שאני יודע שקורה בשוק ומה שחברים מספרים לי. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, לשני הכיוונים וזה די תלוי בכם ובחברה (ראו ציטוט של Jay-Z למעלה). הדבר השני הוא שאלו המשכורות בארץ, אבל אף אחד לא אמר שאתם חייבים להשאר בשוק העבודה המקומי. היום די קל לעבוד עבור חברות בחו"ל דרך האינטרנט (מה שנקרא Remote work) או לעשות רילוקיישן.

בואו נדבר על חוסר ביטחון עצמי.

בעולם שמציף לנו כל הזמן את האנשים הכי רזים, הכי יפים, הכי מוכשרים, הכי חכמים והכי עשירים – אנחנו תמיד מרגישים לא מספיק טוב עם עצמנו. זו דרך אגב המטרה, כי אז אפשר למכור לנו הרבה מוצרים כמו: דיאטות, ניתוחים, קורסים וסדנאות שימדו אותנו להיות מוצלחים ועשירים.

אבל מה שאנחנו לא מרבים לדבר עליו היא תחושת הסירוס שאנחנו מרגישים כשאנחנו עושים משהו ומרגישים שהוא לא מספיק טוב. למען האמת, לעשות משהו בינוני זו כבר התקדמות – המון אנשים מעדיפים לא לעשות כלום ולהשאר בצל כדי לא לחשוף את מה שהם מרגישים שהוא לא מספיק טוב.

Better Done Than Perfect

זו האמרה המפורסמת שהומצאה על ידי מארק צוקרברג, או אם לא הומצאה לפחות הוא עשה אותה מאד פופולרית ומילא את המשרדים של פייסבוק עם פוסטרים נחמדים שלה. אני מאד מתחבר לאמרה הזו, אבל אני חושב שמארק היה די אופטימי: הוא הניח שעדיף משהו חצי אפוי על משהו מושלם. אני חושב שלרוב האנשים סביבנו זו לא ההתלבטות. ההתלבטות היא: משהו חצי אפוי או כלום.

רובנו לא מסוגלים לעשות משהו מושלם. זו אמת קשה, אבל לדעתי היא כנראה נכונה. "מושלם" זה אולי משהו שאפשר לעשות כשיש לך שנים של ניסיון, צוות מעולה, המון כסף וזמן. אנחנו, האנשים הרגילים, נתחיל כנראה עם משהו פחות ממושלם. אנחנו נעבוד קשה, ולאט לאט נשתפר, ואולי בתקווה, אם נתמיד ונעבוד קשה, המשהו הזה יהיה מושלם עוד 10 שנים. רוב הדברים המושלמים לדעתי הם דברים שיש מאחוריהם 10 שנים של עבודה.

הנקודה היא, שרובינו לא עושים כלום בגלל הסיבות שהזכרתי קודם. ובניגוד למשהו חצי אפוי שאפשר לשפר לאורך זמן, כלום אי אפשר לשפר לכלום.

"שלום, אני רן ואני מפחד להראות כמו כישלון"

להיות מעצב זה להכשל באופן יום יומי. אתה עושה 10 סקיצות כושלות לפני שאתה מגיע לעיצוב שאתה שמח איתו. אתה נכשל כל יום 5 פעמים בניסיון לשכנע את הבוס שלך שזה הכיוון הנכון ואתה נכשל כל יום 7 פעמים בניסיון להסביר ללקוח שלך למה העיצוב הזה יציל את העסק שלו.

אנחנו רגילים להכשל, ואפילו אם אנחנו שונאים את זה, אנחנו מקבלים את זה כחלק מהחיים. אז איך זה שעדיין רובינו מפחדים להכשל מול החברים, המשפחה והמעגל המקצועי שלנו?

אנשים שאני מכיר מתחלקים לשלוש קבוצות: אלה שעושים דברים, אלה שיש להם רעיון לעשות משהו אבל מפחדים להיכשל, ואלה שלא מספרים אפילו על הרעיון שיש להם מרוב שהם מפחדים להכשל. לאיזה קבוצה אתם שייכים?

כשהתחלתי את הבלוג הזה, מאד פחדתי. זה נשמע מטופש לא? מה יש לפחד? זה כולה בלוג, מקסימום ואפילו סביר להניח – אף אחד לא יקרא אותו. אבל בכל זאת, זה מפחיד. מפחיד "להתפדח". אתה תכתוב משהו מפגר, בצורה די עילגת, תפרסם את זה בפייסבוק ושני האנשים שכן יחליטו לקרוא את זה יחשבו שאתה אידיוט ויצחקו עליך. וככה זה באמת היה כנראה, אבל התחלתי בכל זאת. כתבתי פוסטים קצרים מאד, כנראה עילגים ולא הרבה אנשים קראו אותם, אבל המשכתי ולאט לאט אני משתפר. אני עוד לא אריק איינשטיין, אבל זה בגלל שאני כותב את הבלוג רק שנתיים. חכו מה יהיה פה עוד 8 שנים.

אז אתם יודעים מה תהיה שורת המחץ נכון? אני אפילו מרגיש שאין צורך לכתוב את זה אבל בכל זאת – תכתבו בלוג, תצלמו סרט, תעלו את הפורפוליו שלכם ותשלחו אותו לפנטגראם, תפתחו עסק, תעשו כבר משהו, אפילו בינוני, רק תעשו.

-

תוספת קטנה: לירון משולם כתבה לי שגם היא מרגישה ככה והיא אפילו כתבה על זה שיר, אז תיהנו ממנו גם אתם וקחו דוגמא גם ממנה