כולם כנראה אוהבים לעבוד קשה. או לפחות להגיד שהם עובדים קשה.

אם לא תעבדו קשה יקראו לכם עצלנים. או בטלנים. או נצנצנים. או איזו מילת גנאי אחרת.

ככה זה אצלנו.

אז כולם עובדים קשה.

אבל מה זה אומר לעבוד קשה?

רוב האנשים מפרשים לעבוד קשה כלעבוד הרבה: ״ואוו עבדתי אתמול 18 שעות, אני עובד כל כך קשה״ או ״אין לי שניה לפגוש אותך לקפה כי אני כל כך עמוס, אני עובד ממש קשה״.

אבל לדעתי זה קישקוש. לדעתי זו ההצגה שאנשים עושים כדי שתחשבו שהם עובדים קשה, בזמן שהם לא באמת עובדים קשה.

אני מכיר אנשים שלהשאר עד 9 בערב במשרד זה הדבר הכי קל בשבילם. ללכת הבייתה ולשמוע את הילדים צורחים ולעשות להם אמבטיה ולהחליף חיתולים מלאים בחרא, זה הרבה יותר קשה בשבילם. אז הם ״עובדים קשה״.

אני מכיר אנשים שהיום שלהם מפוצץ בפגישות ואין להם דקה לעצמם, כי לעבוד זה הדבר שקל בשבילם. לעצור שניה ולחשוב האם הם מרוצים מהחיים והעבודה שלהם, זה הרבה יותר קשה בשבילם. אז הם ״עובדים קשה״.

האם באמת צריך לעבוד קשה?

אני חושב שכן.

אבל לא בגלל איזו אג׳נדה קפיטליסטית שאומרת שכולנו צריכים לייצר יותר ולהיות משועבדים לעבודה.

אני פשוט חושב שאם בן אדם רוצה לגדול ולהתפתח, לא משנה באיזה תחום – עבודה, אמנות, ספורט, מערכות יחסים, אז הוא צריך לנסות דברים חדשים, לדחוף את עצמו לקצה, ולשים את עצמו במקום לא נוח.

זה בדרך כלל קשה. ממש קשה.

לפני שנתיים כתבתי פוסט בעקבות קריאה של הספר Mastery, שמדבר על למה סבל ועבודה קשה הם תנאי הכרחי להצלחה מכל סוג שהוא. אני עדיין עומד מאוחרי מה שכתבתי שם, אבל אני חושב שאולי קצת שיקרתי לעצמי. כתבתי שם שבשבילי עבודה קשה היא לקום מוקדם בבוקר כדי לכתוב את הבלוג או כדי לקרוא ספרות מקצועית.

עכשיו כשאני חושב על זה, זה שקר בערך כמו השקר של אלו שנשארים בעבודה עד מאוחר. על מי אני עובד? אני אוהב לקום מוקדם בבוקר, ואני עושה את זה בקלות. אני ממש אוהב לקרוא ספרים, ובדרך כלל אני גם מאד נהנה לכתוב את הבלוג הזה. איזה קשקשן אני.

עכשיו כשתפסתי את עצמי מנסה לחרטט את עצמי, אני חושב רגע – מה הדברים שבאמת קשים לי? מה הדברים שאני מתחמק בכל מיני תירוצים כי אני ממש לא רוצה לעשות אותם? מה הדברים שכל כך קשים לי, שבגלל שאני לא עושה אותם אני לא נהיה טוב יותר.

הדבר שבאמת קשה לי: שיעמום

אוקי. אני יודע מה אתם חושבים: ״ואוו, החיים של רן כל כך טובים שהבעיה שלו היא שהוא משועמם״.

אבל זה ממש לא ככה.

הדבר שהכי קשה לי בעולם, ושאני מנסה להימנע ממנו בכל מחיר הוא לעשות דברים שמשעממים אותי. והנה הסיבה שזה בעייתי: בכל פרוייקט שאני עובד עליו, ההתחלה מאד מאתגרת. צריך למצוא קונספט, צריך לייצר משהו מכלום, צריך לשכנע אחרים שזה רעיון טוב. יש אנשים שהשלב הזה ממש קשה להם. אני ממש אוהב את השלב הזה.

אבל ככל שהפרוייקט מתקדם, והוא כבר ממש עומד ונשאר רק לעשות תיקונים ושיפורים אחרונים כדי לסיים אותו, אני מתחיל להשתעמם. אני פשוט לא מסוגל לעשות את התיקונים המפגרים האלו: ״בוא נשנה את הפונט של הכותרת״ / ״אוי, שכחנו להוסיף לינק בפוטר״ / ״צריך לבדוק איך האתר נראה בפייפרפוקס על וינדוס 95״.

כשהשלב הזה מגיע, אני פתאום שם לב שיש מלא כלים בכיור, ומישהו פשוט חייב לעשות את הכלים אלו. עכשיו.

זו הסיבה שכשמישהו שואל אותי: ״מה הפרוייקט שאתה הכי מתגאה בו?״ אני מתקשה לתת תשובה אמיתית. האמת היא שקשה לי מאד להתגאות בעבודה שלי, כי אני תמיד רואה את ה-20% האחרונים שלא הצלחתי לעשות. לא הצלחתי לעשות אותם בגלל שהם היו לי משעממים מדי כדי לעשות אותם.

שעמום. חוסר סבלנות. קוצים בתחת. זו הבעיה שלי.
זו העבודה הממש קשה בשבילי.
יום שעשיתי בו עבודה משעממת, זה יום שעבדתי בו קשה.
אבל אם לא אעבוד קשה ואסיים את העבודה המשעממת, הפרוייקט לעולם לא יצא לפועל.

עכשיו כשאני יודע את זה, אני יכול להתחיל לנסות ולהתמודד עם מה שקשה לי.

יש אנשים שבשבילם לקום בבוקר זו העבודה הקשה, ובגלל שהם לא עושים אותה הם לא מתקדמים.
יש אנשים שבשבילם לקרוא ספרים זו העבודה הקשה, ובגלל שהם לא עושים אותה הם לא מתקדמים.
אבל אני לא משלה את עצמי יותר שזו העבודה הקשה שלי.

תבררו מה העבודה הקשה שלכם. ואז תלכו לעשות אותה.

בטח קראתם כבר אלף סיכומי שנה השבוע, אבל האם הם כללו את כל הסיפורים העסיסיים על הכשלונות, המספרים והכספים? בשביל זה אני פה.

תקציר הפרקים הקודמים:

לפני שנתיים עזבתי את העבודה כשכיר כדי להקים את ה-NuSchool עם שני שותפי החמודים ליאור פרנקל ואיל גלס (אפשר לקרוא את הפוסט מלפני שנתיים פה). בחרנו לא לגייס כסף ממשקיעים (מה שנקרא סטארטאפ Bootstrapped), ולעבוד יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לפרנס את עצמנו. אחרי שנה ראשונה של פעילות בארץ בעברית החלטנו לעבור לפעול בחו״ל ולהשיק קורס און-ליין למעצבים שילמד אותם להתנהל עסקית (אפשר לקרוא את הפוסט משנה שעברה פה).

השקנו את המוצר הראשון שלנו בינואר 2015.

עברה בדיוק שנה והגיע הזמן לספר לכם מה קרה ואיפה אנחנו היום.

ינואר: ההשקה

התחלנו את השנה בשמחה ובששון. אחרי 4 חודשים של עבודה מאומצת ב-2014 של יצירת תכנים, צילום, עריכה ובניית כלים ומערכת דיגיטליים, המוצר הראשון שלנו היה מוכן. קראנו למוצר ״The Designer's Pricing Class״ והוא כלל גישה לקורס הוידאו וכן כלים ומסמכים שיצרנו כדי לעזור למעצבים בהתנהלות העסקית שלהם.

אחרי הרבה למידה מנסיונם של אחרים (ובעיקר התבססנו על רעיונות מהספר Authority), החלטנו לתמחר את הקורס ב-$200, ולהשיק אותו במבצע במחיר של $170. אסטרטגיית ההשקה שלנו התבססה בעיקר על שיווק לרשימת התפוצה שלנו, שבשלב ההשקה מנתה באיזור ה-7,000 רשומים (עוד פרטים על איך יצרנו את רשימת התפוצה בפוסט משנה שעברה).

עד היום קשה לי להגיד אם ההשקה הייתה מוצלחת או לא. בשבוע הראשון מכרנו ב-$20,000. על פניו – נשמע אחלה. אבל בגלל שכמו שאמרתי, עשינו הרבה מחקר ולמידה וידענו שהרבה אחרים שהשיקו מוצרים דומים עשו במהלך ההשקה שלהם $50,000, והיות ואני בן אדם סופר אופטימי ולפי החישובים שלי היינו אמורים לעשות $100,000 בהשקה, סיימתי די מאוכזב.

לפני ואחרי המכירה הראשונה. רגע מרגש

מרץ: למכור למכור למכור

אחרי שנגמר הבאז הכייפי של ההשקה, המכירות ירדו והפכו להיות זרזיף דק של מכירות בודדות בשבוע. אחרי שנה ראשונה שבה לא לקחנו משכורות בכלל, המכירות מהקורס אפשרו לנו פעם ראשונה השנה להתחיל לקחת משכורות. בחרנו נוסחא שתאפשר לנו לחלק את ההכנסות בין השותפים וגם לכיסוי הוצאות התפעול וחיסכון לעסק והצלחנו במהלך רוב השנה להוציא לעצמנו משכורות. בדרך כלל הן נעו באיזור ה-5,000 ₪ לשותף, היו חודשים פחות טובים והיו חודשים קצת יותר מוצלחים.

המטרה שלנו הייתה להגיע ל-Breakeven, כלומר רמת הכנסות שתאפשר לנו לעבוד בסטארטאפ במשרה מלאה 5 ימים בשבוע (תזכורת: כולנו עובדים יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לשלם חשבונות). הגדרנו את המטרה הזו ברמת מכירות של $25,000 בחודש. ודי מהר הבנו שאנחנו מאד רחוקים משם, כי בחודש טוב מכרנו ב-$5,000.

התגובות על המוצר שלנו היו טובות. אנשים שמילאו את הסקר שבסוף הקורס נתנו פידבק חיובי מאד. כמעט אף אחד לא ביקש את הכסף חזרה (הצענו מדיניות Money Back אם אתם לא מרוצים מכל סיבה שהיא), והיו אפילו די הרבה אנשים עם סיפורים מרגשים על איך השתנו להם החיים ועכשיו העסק שלהם מתנהל הרבה יותר טוב, הם עובדים עם לקוחות טובים יותר ומרוויחים פי כמה.

הסקנו מכך שהמוצר שלנו טוב ולמרות שהיו מליון דברים שהייתי שמח לשפר, החלטנו שהפוקוס של החברה צריך להיות לשפר את מצב המכירות כדי שנוכל להגיע כמה שיותר מהר ל-Breakeven שלנו.

בשלב הזה נכנסו למרתון של למידה בשילוב עם המון ניסיונות בתחום של המכירות. קראתי ספרים על מכירות (החל מספרים קלאסיים של זיג זאגלר ועד ספרים עדכניים כמו Ask), ועשינו כל מיני ניסיונות:

• קורס אימייל חינם

• דף מכירה חדש עם וידאו וביקורות של אנשים שנהנו מהקורס

• גישה חופשית לקורס עם חלק מהוידאו פתוחים וחלק נעולים

• מסרים שונים בדף המכירה

• ניסיונות עם מחירים שונים (בסופו של דבר העלנו ל-$300)

לצערנו ובאופן די מפתיע, כמעט כלום לא השתנה.

יוני: הערכה מחדש. האם הצלחנו או נכשלנו?

ביוני יצאנו לחופשת החברה המסורתית שלנו (כלומר התחלנו מסורת, מקווה שהיא תמשיך). נסענו לצפון וחפרנו במשך שעות על איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו ממשיכים.

למרות כל הניסיונות והמאמצים שהשקענו, לא הצלחנו לשנות משמעותית את רמת המכירות (״להזיז את המחט״ כמו שאומרים בפודקאסט ״השבוע״). ולא הצלחנו להבין למה.

בספרי הסטארטאפים כולם מדברים על כשלונות. אתה צריך להכשל כמה שיותר מהר, להבין למה נכשלת ואז לשנות כיוון בהתאם. אבל החיים כמו שאומרים, הם לא שחור ולבן כמו שמציירים את זה בספר.

אם לא היו מכירות בכלל היה קל מאד להגיד ״נכשלנו״ ולהתקדם לדבר הבא. אם היו מכירות מטורפות היינו יודעים שאנחנו בכיוון. אבל מה קורה אם יש קצת מכירות? לא ממש קצת כדי להגיד בבירור שנכשלנו, אבל גם לא מספיק כדי לדעת בוודאות שאנחנו בכיוון.

או אז גילינו שאנחנו נמצאים במקום מסוכן מאד בעולם הסטארטאפים: איזור הדימדומים. באיזור הדימדומים קשה מאד להחליט שנכשלת, אחרי הכל יש מכירות ואנחנו אפילו מושכים משכורת ועוד מקבלים פידבקים נהדרים שאנחנו משנים לאנשים את החיים. אבל האם זה מספיק כדי להמשיך לעבוד על עסק שלא יצמח לעולם?

החלטנו לעשות עוד ניסיון אחד. הייתה לנו תזה שיכול להיות שבגלל שהמוצר שלנו נורא יקר ולקהל שלנו אין הרבה כסף, אם נוציא מוצר זול יותר, יכול להיות שהרבה מהם יקנו. החלטנו לערוך מחדש את התכנים של הקורס בפורמט של ספר דיגיטלי ולמכור אותו ב-$19. אם הספר ימכור בטירוף נבין שהבעייה הייתה במחיר הגבוה אבל עדיין יש דרישה לתכנים שאנחנו מייצרים.

ההוביטים חושבים על הצעד הבא

ספטמבר: הגיע זמן לעשות שינוי. ה-PIVOT

השקנו את הספר בספטמבר, ועל אף שעברנו את היעדים שהצבנו לעצמנו מבחינת מכירות בהשקה, התחלנו להבין כשככל הנראה הבעיה שלנו עמוקה יותר מבעיית מחיר.

הגענו למסקנה שככול הנראה רוב המעצבים בעולם לא תופסים את עצמם כבעלי עסק ובניגוד להשקעה בלימוד יכולות טכניות (נגיד קורסים בפוטושופ), הרוב המוחלט שבהם לא ישקיע בלימוד ״ניהול עסק״, בלי קשר למחיר שהם יצטרכו לשלם.

אחרי כמה דיונים די מבאסים, הגענו למסקנה שלמרות שאנחנו עדיין מאהבים בחזון שלנו – לעזור לאנשים להתנהל עסקית נכון יותר, להביא יותר ערך וכתוצאה גם להרוויח יותר, כנראה שלא נצליח לבנות עסק מספיק גדול, לפחות לא עם קהל היעד הנוכחי.

הגיע הזמן לנסות משהו חדש.

גם כאן, בספרי הסטארטאפים לעשות PIVOT (שינוי של המוצר או קהל היעד של החברה), נשמע כמו אירוע פשוט וזריז. הנה דוגמא: חברת ניהול המשימות Orchestra הבינה שאנשים לא רוצים לנהל את המשימות שלהם באפליקציית To-Do כי הם בתכלס מנהלים את המשימות דרך המייל אז הם פיתחו אפליקציית מייל – Mailbox ונמכרו לדרופבוקס תוך שניה במלא כסף. (סוף הסיפור דווקא עצוב ולא מזמן דרופבוקס הרגו את המוצר).

אבל גם כאן. החיים האמיתיים לא כל כך פשוטים. נכנסנו לסבב Brainstorm ארוך על מה המוצר הבא שנפתח, והאם להמשיך לעבוד עם הקהילה הגדולה שכבר בנינו ואוהבת אותנו, או ללכת לכיוון ממש שונה.

סופו של דבר החלטנו שבתקופה הקרובה נעשה כל מיני ניסיונות בכל מיני כיוונים במטרה לראות מה עובד.

אם זה נשמע לכם קצת מבולבל, זה בגלל שאנחנו באמת קצת מבולבלים. אלו החיים. אבל אם אנחנו כבר בקלישאות אז יש את זו שאומרת: ״לא משנה היעד, העיקר להינות מהדרך״, ומהדרך אני נהנה בטירוף.

נכון להיום שכרנו את שירותיה של מנהלת קהילה ושיווק במשרה חלקית שמתחזקת את הבלוג של ה-nuSchool ובכך ממשיכה לייצר מכירות של הקורס, ובעזרת הכסף אנחנו משלמים לה וגם קצת לעצמנו בזמן שאנחנו עובדים על הדבר הבא.

שורה תחתונה פיננסית: החברה עשתה השנה 250,000 ש״ח, שזה פי 7 ממה שעשתה בשנה שעברה (36,000 ש״ח), אבל עדיין חצי ממה שצפיתי שתעשה השנה. לא נורא. אם בשנה הבאה נצמח גם פי 7, אני אהיה מרוצה.

הדברים שלמדתי

1. תמיד לבדוק מה הן הנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון: מאחורי כל רעיון או אמירה או פרוייקט יש תמיד ה-מ-ו-ן הנחות יסוד מובלעות (נגיד: ״אנשים רוצים את הדבר הזה״ / ״יש לאנשים כסף לשלם עבור הדבר הזה״ / ״הדבר הזה חשוב להם״ / ״אני יכול למכור לאנשים האלו״). סיכוי טוב שחלקן מוטעות. אנחנו לא התייחסנו להנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון שלנו עד שלב מאוחר מאד יחסית, וכשכן רשמנו אותן במסודר, הבנו שחלקן פשוט לא מחזיקות מים. ברגע שרושמים אותם ומסתכלים עליהן, הרבה יותר קל לבדוק אותן אחת אחת.

2. כשזה נוגע לחוקיות, תעשו את שיעורי הבית שלכם: הייתה לנו פאשלה משמעותית במהלך השנה, כשרצינו לשנות את שם החברה. הסיבה שרצינו לשנות היא שישנו בית ספר לעיצוב בארה״ב שנקרא Parsons New School ורצינו להמנע מבלבול (או יותר נכון שלא יגידו שגנבנו להם את השם). באופי אירוני, גם השם החדש שבחרנו היה תפוס וקיבלנו מכתב מעורך דין בתוך 24 שעות מהחלפת השם. חזרנו לשם הקודם ובינתיים אנחנו מחכים לראות לאן אנחנו מתקדמים לפני שנבחר שם חדש. בכל אופן, זה פאק שלי כי הייתי חסר סובלנות ולא בדקתי מספיק טוב שהשם החדש פנוי ולא נקבל תביעה גם עליו. אופס.

3. השותפים שלי תותחים: כתבתי את זה גם בשנה שעברה, אבל אחרי שנה עם הרבה עליות, מורדות וגם כמה אירועי ״חירום״, הם שוב הוכיחו שהם בני אדם מעולים ויש לנו אחלה של שותפות.

4. לעקוב אחרי המטרות באופן שבועי: אני בן אדם שאוהב לסמן מטרות ואז ללכת להשיג אותן, אבל במהלך השנה הזו בעיקר הייתי עסוק בלשים את המטרות, ורק אחרי כמה חודשים נזכרתי לבדוק למה המטרות לא הושגו. בחודשים האחרונים אני עוקב אחרי המטרות וההתקדמות באופן שבועי וזה עוזר לי לראות את הנורות האדומות בדרך למטרה הרבה יותר מהר.

5. אפשר להיות סטארטאפיסט וגם אבא: וגם לעבוד שעות נורמליות, ולאסוף את הבן מהגן, ולהיות איתו כשהוא חולה שבועות ברצף. זה עניין של החלטה.

שתהיה לנו אחלה של שנה.

יש סיבה שאומרים שאנשים נחמדים מסיימים אחרונים.
אני חונכחתי להיות אדם חיובי, נחמד, כזה שעוזר לאנשים ולא חושב רק על עצמו. ושילמתי על זה בגדול.

פעם, אם מישהו היה מבקש ממני משהו. זה היה תמיד כן.
״רן אני צריך שתעזור לי עם איזה לוגו קטן״. סבבה.
״רן, חייבים להשאר היום עד 2 בלילה כי יש מחר מצגת״. אוקי.
״רן, יש לי רעיון שאני רוצה להתייעץ איתך, אפשר להפגש לקפה?״. בטח.
״רן, יש לנו פגישת סיעור מוחות, נשמח אם תצטרף״. מגניב.
״רן, המרצה שלנו הבריז ואנחנו צריכים מישהו שידבר עוד יומיים, אתה יכול להכין הרצאה של 45 דקות?״. קול.
״רן, יש לי פרוייקט מדהים בשבילך, ואנחנו משלמים טוב״. מהמם.

עשיתי עבודות בחינם, לא העזתי להגיד לא לעבודות בתשלום (מה אני משוגע?), וניסיתי לעזור לכל מי שביקש ממני עזרה, כתב לי מייל, שלח לי הודעה או התקשר.

אנחנו חיים בעידן שבו אחת החרדות הנפוצות ביותר נקראת: Fear of missing out. יש מצב שאם אני אומר עכשיו ״לא״, אני הולך להפסיד משהו חשוב. הזדמנות מדהימה. פרוייקט מעניין.

הרציונל היה שאם אעשה יותר דברים, אעזור ליותר אנשים, אקח יותר פרוייקטים – בסופו של דבר זה יעזור לי, זה יקדם אותי, זה יפתח לי דלתות. וזה גם סתם יהיה נחמד לעזור לאנשים שצריכים עזרה. אני הרי בן אדם נחמד אחרי הכל.

יום אחד התעוררתי וגיליתי שאני כבר לא זה ששולט בחיים שלי – האנשים שמבקשים ממני דברים, הם אלו שקובעים את סדר היום שלי. הם אלו שקובעים על מה אני עובד. יוצא שהם אפילו קובעים מתי אני הולך לישון.

ואיפה אני בסיפור הזה? מה אני בכלל רוצה?
לא יודע. לא היה לי זמן לחשוב על זה, אחרי הכל הייתה מצגת מחר בבוקר.

Just Don’t Do It

הסלוגן של נייקי אומר: ״פשוט תעשו את זה״.

כלומר, אם אתם ווינרים אתם תעשו את זה. אם אתם חבורה של לוזרים עייפים שצריכים לישון ולאכול ועוד כל מיני דברים כאלה של חלשים אז אתם יכולים לא לעשות את זה. זו המנטליות שחייתי בה.

למרבה האירוניה, ההפך הגמור הוא הנכון.

רוב האנשים שמצליחים להגיע הכי רחוק בתחום העיסוק שלהם הם אנשים מפוקסים שיודעים בדיוק במה הם רוצים להשקיע את האנרגיה שלהם, ואומרים ״לא״ לכל השאר.

כבר כמה זמן שאני מנסה ליישם את הגישה הזו בחיים שלי. עשיתי רשימה של הדברים שחשובים לי ואני רוצה להשקיע בהם, וכל השאר נדחק החוצה. הנה רשימת הדברים שחשובים לי לפי סדר החשיבות:

1. משפחה.

2. העסק שלי.

3. חברים.

4. הלקוחות שלי.

5. פיתוח עצמי.

אם מישהו מבקש ממני משהו שלא נמצא באחת מהנקודות האלו, סביר להניח שהתשובה תהיה לא.

זה עדיין לא קל לי להגיד לא. אני עדיין מרגיש לא נחמד. אני עדיין מרגיש שאני מפסיד הזדמנויות (וכסף). אני עדיין מרגיש שאולי אני מפסיד משהו ממש חשוב.

אבל יש לי זמן לדברים שחשובים לי. אני ישן, אוכל ומבלה זמן עם האנשים שאני אוהב ומפוקס מספיק כדי לקדם את הפרוייקטים שאני שותף בהם. אני מעדיף להשקיע הרבה אנרגיה במעט דברים חשובים מאשר קצת אנרגיה במיליון דברים לא חשובים.

אם מעניין אתכם איך לעשות פחות דברים אבל יותר טוב, אני ממליץ לכם לקרוא את הספר Essentialism (תודה לגיא על ההמלצה).

איך לבקש דברים מאנשים ״עסוקים״

יש סיבה ששמתי את המילה ״עסוקים״ בגרשיים.

אני לא רוצה להיות אחד מאותם אנשים עסוקים שהם עסוקים כדי להרגיש חשובים כשהם אומרים לחברים שלהם: ״סורי אחי! אני לא יכול לבוא לשתות בירה כי אני כזה עסוק!״.

מצד שני, אני כן נאלץ הרבה פעמים להשתמש במילה ״עסוק״ כדי לפתור אנשים שאני לא רוצה להגיד להם ״כן״.

אני חושב שהם יקבלו את זה יותר טוב אם אגיד להם שאני עסוק מאשר שאגיד להם: ״אני לא רוצה לפגוש אותך לקפה כי אני רוצה לעשות מדיטציה״ או ״אני לא רוצה לעשות את הפרוייקט שלך כי אני רוצה לעשות אמבטיה לבן שלי ואז לראות משחקי הכס עם אשתי״.

כשמישהו אומר לכם שהוא עסוק, מה שהוא באמת מתכוון זה: ״אני לא חושב שמה שאתם מבקשים ממני כל כך מעניין וחשוב. יש לי דברים יותר טובים לעשות עם הזמן שלי״.

דרך אגב, זה בדיוק אותו הדבר שאנשים שאומרים לכם שאין להם כסף לשלם לכם מתכוונים: ״יש לי כסף, אבל אני מעדיף להוציא אותו על דברים אחרים כי אני לא חשוב שמה שאתם עושים כל כך חשוב לי״.

הדרך לבקש דברים מאנשים, היא פשוטה, אבל לא קלה: אתם צריכים להבין מה הדברים שחשובים להם, ולנסות לעזור להם איתם. לדוגמא: עכשיו אתם יודעים מה הדברים שחשובים לי (תכלס אם אתם קוראים את הבלוג הזה יכולתם לדעת אותם גם קודם), אם אתם פונים אלי, אז לפני שאתם מבקשים ממני משהו (שאתם צריכים) תנו לי משהו או תעזרו לי באחד הדברים שחשובים לי.

עוד דוגמא איך אני מיישם את זה בעצמי.

נסעתי בשבוע שעבר לכנס TYPO Berlin, ורציתי לראיין כמה מהדוברים שם. אלו אנשים שהם יחסית סלבים בתעשייה שלנו, מה שאומר שכ-ו-ל-ם רוצים מהם משהו, החל מחתימה, ראיון ועד הצעות עבודה. אלה אנשים שקמים בבוקר ויש להם מאות אימיילים מחכים להם באינבוקס ככה שהסבירות שהם אשכרה יפתחו את האימייל שלך, יקראו אותו עד הסוף ואשכרה יענו לך, היא די נמוכה. (כן, יש אנשים הרבה יותר עסוקים ממני, המסכנים)

ניסיתי לחשוב על זה מהעיינים שלהם: למה שהם ירצו לעזור לי? ומה אני יודע עליהם שיכול לשמש אותי כשאני כותב להם?

הנה מה שידעתי:

1. הם אוהבים לדבר מול קהל, אחרת לא היו נוסעים לברלין לדבר בכנס.

2. לא יהיה להם הרבה זמן כי הם באים לדבר והולכים סביר להניח.

3. הם רוצים להרגיש חשובים (ומי לא בעצם?)

4. אין להם מושג מי אני, או ה-nuSchool.

החלטתי לנסח את האימייל תחת הכותרת: ״הכפילו את ההשפעה שלכם כשאתם בברלין״.

וניסחתי מייל קצת שמסביר איך אם הם יקדישו לי רק 2 דקות מזמנם אשאל אותם 2 שאלות מעניינות והם יהיו בוידאו שישלח לעשרות אלפי מעצבים בעולם ויוכלו להשפיע על החיים שלהם ולעזור להם. כתבתי בשתי שורות מי אני ועל ה-nuSchool. וזהו.

מתוך 9 מיילים, 6 ענו והסכימו.

יש משפט ששמעתי לא מזמן ואהבתי של זיג זיגלר:

״You can get anything in the world you want, if you can just help other people get what they want״.

אלברט איינשטיין אמר שגאונות זה-1% כישרון ו-99% עבודה קשה. זה כנראה נכון, אבל אני שמתי לב למשהו בקשר לעבודה קשה: קודם כל, זה לא קל לעשות עבודה קשה. דבר שני, רוב האנשים מנסים להמנע בכל מחיר מעבודה קשה, גם המוכשרים שבנינו.

העניין בלעשות דברים קשים, הוא שחייבים מלא כח רצון כדי לעשות אותם. כולנו אומרים לעצמנו שמחר אנחנו נתחיל לאכול בריא, להתאמן, לבנות לעצמנו אתר חדש, ללמוד את התוכנה החדשה ולהבין מה כל הסעיפים האלה בפנסיה אשכרה אומרים. אבל רובינו לא עושים את זה. כי זה מצריך ימבה כח רצון.

לאורך השנים, שמתי לב שהאנשים שמסביבי שאשכרה מצליחים לעשות דברים הם אלה שפשוט מצליחים לגייס מספיק כח רצון כדי לעשות אותם. גם על עצמי שמתי לב, שדברים מסויימים שנראים לי קלים יחסית (כמו לקום מוקדם בבוקר, או לקרוא ספרים) ממש לא קלים לאנשים אחרים.

האבחנה הזו גרמה לי לתהות האם כח רצון זה משהו שנולדים איתו (ולחלק מהאנשים יש יותר מזל מאנשים אחרים), או שזה שריר שאפשר לפתח, ואפשר להיות טובים יותר בכח רצון. חוץ מזה הבנתי שזה לא משנה כמה אנשים מנסים להיות מעצבים טובים יותר, אם לא יהיה להם כח רצון, הם לעולם לא יוכלו להגיע לאן שהם רוצים.

אז עשיתי את מה שאני אוהב לעשות וקראתי ספר בנושא: The Willpower Instinct. הוא היה סופר מעניין ואני רוצה לחלוק איתכם כמה נקודות קטנות כדי שאולי יעזרו לכם באתגרי כח רצון שלכם, בין שהם קשורים לעיצוב, עישון או אוכל.

נתחיל בשאלה שהטרידה אותי: האם כח רצון זה משהו מולד או משהו שאפשר לשפר. התשובה למרבה הפלא היא – גם וגם. כן, יש אנשים שבאופן טבעי קל להם יותר לעשות את הדברים הקשים. אבל גם הם לא מושלמים ומתקשים בדברים מסויימים, וכולנו יכולים להשתפר משמעותית אם נבין מה הדברים שמשפיעים על כח הרצון שלנו.

לפי הספר (שנתמך במלא מחקרים וכאלה), כח רצון מתואר כמו סוג של מאגר במוח שלנו – לפעמים מאגר כח הרצון שלנו ריק, ואז אנחנו ״חוטאים״ הרבה: אוכלים ג׳אנק, קונים שטויות שאנחנו לא צריכים או מבזבזים זמן במקום לעבוד על הדברים שחשובים לנו. ולפעמים המאגר מלא ואז אנחנו מצליחים להיות ״חזקים״ לא מתפתים ועושים את מה שאמרנו שנעשה: את העבודה הקשה, משקיעים בעצמנו ובמטרות ארוכות הטווח שלנו.

הנה כמה דברים שמשפיעים על מאגר כח הרצון שלנו:

כח הרצון מושפע מהמצב הגופני שלנו

וזה אומר 3 דברים:

1. לישון טוב.

2. לאכול טוב.

3. לעשות פעילות גופנית.

אם אתם לא ישנים 6-7 שעות בלילה, דעו לכם שכח הרצון שלכם עומד להיות נמוך יותר. תמיד היה לי חשוב לישון טוב בלילה ותמיד שנאתי לילות לבנים בצבא/לימודים/עבודה, ואני שמח לשמוע שעכשיו יש טיעון מדעי לכך שזה רע. אם אתם לא אוכלים מספיק, מדלגים על ארוחות או אוכלים רק ג׳אנק לא מזין – כח הרצון שלכם עומד להיות נמוך יותר. נכון, יש פה איזה לופ – צריך כח רצון כדי לאכול טוב, ואוכל טוב מביא ליותר כח רצון. ובכל זאת ככה זה עובד. ופעילות גופנית – כן, גם היא משפיעה על כח הרצון שלכם, אבל תשמחו לדעת שזה לא אומר שאתם צריכים ללכת למכון כושר כל יום. גם פעילות כמו הליכה של 5 דקות ממלאת את מאגר כח הרצון שלכם.

כח הרצון זה עניין מדבק

מחקרים מראים שכח רצון מתנהג כמו מגיפה: הוא מדבק מבן אדם לבן אדם. אותם מחקרים מראים שאם אתם נמצאים בסביבת אנשים שמנים מאד (Obese), אתם בסכנה גבוהה ביותר להפוך לשמנים בעצמכם.

זוכרים שכשהיינו קטנים אמא הייתה אומרת לנו: ״ואם כולם היו קופצים מהגג? גם אתה היית קופץ?!״. כמובן שאנחנו מחונכים להיות אינדיבידואלים ומאמינים שאנחנו מקבלים החלטות בעצמנו בצורה רציונלית, אבל מחקרים מראים שזה ממש לא איך שאנחנו מתנהגים. למעשה, אם כולם היו קופצים מהגג, סביר מאד להניח שגם אתם הייתם קופצים מהגג.

אם כולם במשרד שלכם דוחפים עוגיות ובורקסים כל היום, אז הסבירות שגם אתם דוחפים כמה פה ושם גבוהה. אם כולם במשרד שלכם פריקים של בריאות ומכינים סלטים כל יום בצהריים, יש מצב שגם בזה תדבקו.

אני יודע על עצמי שזה נכון – כשעבדתי ב-Any.do ורציתי לפתח אפליקציה בזמני הפנוי, העובדה שעבדתי בצמוד לאדם, שעשה את זה כבר בעצמו נתנה לי מלא מוטיבציה וכח רצון שזה אפשרי, על אף שזה קשה לקום בבוקר לפני העבודה או לעבוד בסופי שבוע.

אם אתה מודע לכח הרצון שלך, יהיה לך יותר ממנו

לאחרונה קראתי 3 ספרים בנושאים שונים (נישואין, גידול ילדים וכח רצון) ובשלושתם צויינו מחקרים שמראים שמודעות עצמית גבוהה (מה שקוראים לו באנגלית Mindfulness), מביאה לשיפור משמעותי בתוצאות – בין שמדובר בנישואין מוצלחים, גידול ילד חכם ומאושר או התמודדות עם אתגרי כח רצון.

הויקיפדיה באנגלית מגדירה Mindfulness: ״פוקוס מכוון על הרגשות והמחשבות בזמן אמת״. לדוגמא – אחד הדברים שאני מתקשה איתם הוא ההתמכרות לפייסבוק ולאימיילים. אני עובד ובלי לשים לב כל כמה דקות קופץ לפייסבוק או פותח ג׳ימייל ומתחיל לענות על מיילים. קשה להיות פרודוקטיבי ככה. לאט לאט ככול שאני משתפר במודעות העצמית שלי, אני עובד ופתאום אני אומר לעצמי: ״אה! הנה הדחף לפתוח את הפייסבוק, זה כי אני מרגיש משועמם ממה שאני עושה עכשיו״. ברגע שאני מצליח להיות מודע לדחף הזה ולחשוב עליו, הרבה פעמים הוא פשוט נעלם. לא תמיד כמובן, אבל לפעמים.

מודעות עצמית זו מיומנות כמו כל דבר אחר שאנחנו עושים, וזה אומר שצריך ללמוד את זה, ולהתאמן בזה. הרבה, אם רוצים להיות טובים. הדרך לעשות את זה היא מדיטציה. זה מצחיק ששלושה ספרים מדעיים מהמערב ממליצים על מדיטציה שמגיעה מהמזרח, אבל הנה – מחקרים מראים שזה אשכרה עוזר.

אני עושה כבר למעלה משנה כל יום 20 דקות מדיטציה עם האפליקציה HeadSpace, וקשה לכמת את הדבר הזה ולהגיד כמה הוא עזר, אבל חוץ מזה שאני נהנה ממש, אני חשוב שזה גם שיפר לי משמעותית את כח הרצון ואת מערכות היחסים עם אחרים (צריך הרבה כח רצון כדי לסתום את הפה ולא להגיד לאשתך שאתה חושב שהיא טועה כשהיא עצבנית).

יותר קל לעשות דברים מאשר לא לעשות דברים

יש כמה סוגים של אתגרי כח רצון:

1. דברים שאני צריך כח רצון כדי לעשות – ללכת למכון כושר, לאכול בריא, להתרכז בעבודה

2. דברים שאני צריך כח רצון כדי לא לעשות – לפתוח פייסבוק בעבודה, לאכול ג׳אנק בין ארוחות, לקנות את הדבר היקר הזה שאני לא באמת צריך.

הספר טוען שהרבה יותר טוב להתרכז בדברים שאני רוצה לעשות מאשר בדברים שאני לא רוצה לעשות. תאמינו או לא, מחקרים מראים שאין שום הוכחה שדיאטות עוזרות בטווח הארוך. להפך, יש די הרבה הוכחות לכך שהרבה פעמים אחרי דיאטה אנחנו משמינים, ושאנשים שעולים ויורדים במשקל פוגעים בבריאות שלהם בטווח הארוך. כשאנחנו אומרים לעצמנו ״אסור לי לאכול את הקראוסון הזה״, למעשה אני אומרים לעצמנו ״בבקשה אל תחשוב על דוב לבן״, וזה מוכח שברגע שאומרים למישהו לא לחשוב על דוב לבן, הוא לא יכול לחשוב על שום דבר אחר.

הדרך להתמודד עם אתגרים מהסוג הזה הם לנסות ולחשוב מה הדבר שאפשר כן לעשות ולא לאסור את כל הדברים שאנחנו רוצים לעשות. מנסים לרדת במשקל? עדיף שתגידו לעצמכם כן לעשות פעילות גופנית, וכן להכין ארוחת ערב בריאה, אם תעשו את זה לאורך זמן, סביר להניח שתחשבו פחות על קראוסונים ולאט לאט הדחף הזה ידעך מעצמו.

כשאני מתמודד עם ההתמכרות שלי לפייסבוק ומיילים, אני לא מנסה לאסור על עצמי להשתמש בהם, אבל אני כן אומר לעצמי – אני רוצה לסיים את הדבר הזה קודם, ואז אכנס לפייסבוק.

לסיכום

כח רצון זה עוד אחד מהדברים האלה, שלא מלמדים אותנו עליו כלום בשום בית ספר, אבל יש לו השפעה מכרעת על החיים שלנו. העובדה שאף אחד לא מדבר על זה, או שכולם מתייחסים לכח רצון כמו איזו גזירה משמיים היא טעות בעייני. ככל שנבין יותר טוב למה אנחנו ואחרים מתנהגים כמו שהם מתנהגים, יש לנו סיכוי גבוהה יותר שהחיים שלנו יראו כמו שבא לנו שהם יראו, וכמובן שנהיה מעצבים טובים יותר.

כשהייתי בתיכון מורה אחת נגישה אלי במסדרון בהפסקה ולקחה אותי הצידה. היא אמרה לי: ״תקשיב, אתה צריך להפסיק להסתובב עם שגיא. הוא מדרדר אותך, ואתה לא תוכל לממש את הפוטנציאל שלך״.

שגיא היה אחד החברים הכי טובים שלי. לא התכוונתי להפסיק להסתובב איתו, אפילו שהוא לפעמים לבש שמלות לבית הספר. האמת היא ששגיא היה פשוט חכם יותר מהרבה מורות, כולל המורה הזו, והוא טרח לציין את זה הרבה פעמים במהלך השיעורים. הן לא אהבו את זה.

מאוחר יותר, המשכתי לא לממש את הפוטנציאל שלי כשהחלטתי לא ללכת ללמוד בטכניון כמו שההורים שלי היו שמחים שאעשה ובמקום זה המשכתי לשחק בפוטושופ.

עכשיו אני כבר ילד גדול, ואני עדיין תוהה מהו הפוטנציאל שלי, והאם אני מממש אותו או לא.

בעצם, אני יודע שאני לא מממש את הפוטנציאל שלי. איך אי יודע? כי יש עוד הרבה דברים שאני רוצה לממש ועדיין לא מימשתי. אני רוצה ליצור מותג שאנשים ממש אוהבים, ואני רוצה להתפרנס ממנו, ואני רוצה לייצר עבודות ברמה הכי גבוהה בעולם. בקיצור, יש עוד מה לממש, וכנראה שתמיד יהיה עוד דבר לממש.

אוקי, אז אני לעולם לא אממש את הפוטנציאל, אבל זה לא אומר שאני נשאר במקום. להפך, הסיבה שאני לא מממש את הפוטנציאל היא כי אני כל הזמן הולך ומגדיל אותו. אתם יכולים לקרוא לזה גדילה או אמביציה או כל מיני שמות שבדרך כלל מקבלים קונוטציות עלובות (כמו ״פיתוח עצמי״), אבל האמת הפשוטה היא שפשוט בא לי להיות יותר טוב במה שאני עושה. לא יודע למה. ככה אני פשוט מרגיש.

הנה הדברים שאני עושה כדי להגדיל את ״הפוטנציאל״ שלי, התוצאה של לעשות את הדברים האלה היא שאני נהנה יותר מהעבודה, עושה אותה טוב יותר, מרוצה יותר מהחיים וגם עושה יותר כסף בדרך:

1. משפר את הפדוקדטיביות שלי
כשאני אומר פרודקטיביות אני מתכוון לכמה זמן לוקח לי לעשות דברים, ואיזה דברים אני בוחר לעשות. הנקודה הראשונה אומרת שאני תמיד מחפש קיצורי דרך, בין אם זה בפוטושופ או בדרך שבה אני עושה מוקאפים, או בין שזה באיך לבזבז פחות זמן בלהכין את המסמכים לרואה החשבון שלי. הנקודה השניה אומרת שאני משתדל לא לבזבז זמן על דברים שהם למעשה לא הדברים שחשובים לי כמו מיילים מטופשים, פייסבוק, שיחות עם אנשים שלא מעניינים אותי או פגישות לא חשובות. בחצי השנה האחרונה גיליתי שכמות העבודה שאני עושה בבית ב-4 שעות שווה ליום של 9 שעות במשרד. אני יודע שזה לא מתאים לכולם לעבוד מהבית, אבל אני גיליתי שהחיסכון בזמן שלעבוד מהבית מייצר לי מאפשר לי לעשות דברים אחרים שמאד חשובים לי: ללמוד, לראות חברים או ללכת לים בין השאר.

2. מנסה כלים חדשים
כלים חדשים גם עוזרים לי להיות פרודוקטיבי יותר, וגם מאפשרים לי לעשות בקלות דברים שפעם לא היו אפשריים בכלל מבחינתי ויותר מזה – דברים שהרבה מעצבים אחרים לא יודעים לעשות, מה שמייצר לי ייתרון. בשנה האחרונה הכלים המשמעותיים ביותר שלמדתי ועזרו לי היו:

Invision – כלי מדהים לעשות מוקאפים לאפליקציות ולאתרים

Webflow –  כלי אפילו מדהים עוד יותר לבנות אתרים ללא צורך בקוד, ולעומת wix או אלף האחרים שהבטיחו כבר את ההבטחה הזו, וובפלו עומדים בה יפה מאד.

3. עובד עם אנשים מוכשרים ממני
יש דברים שאי אפשר ללמוד מספר, בלוג או וידאו. אלה הדברים שאתה סופג פשוט על ידי זה שאתה נמצא ליד אנשים מוכשרים ואתה רואה איך הם עובדים, איך הם חושבים, איך הם מדברים ואתה לומד מזה. אין מה לעשות – בסוף אנחנו קופים, ויש לנו במוח מה שנקרא "ניורון מראה״ שנועד לחקות את הדברים שאנחנו רואים בעיינים. למדתי המון מהרבה אנשים טובים שעבדו לידי לאורך השנים – ארטים במקאן, סער, בן ומיקי ב-OPEN, יונתן ב-Any.do ועכשיו ליאור ואיל השותפים שלי. יש קלישאה שאומרת שאם אתה רוצה להיות טוב תקיף את עצמך באנשים טובים, וכמו הרבה קלישאות טובות אחרות גם בה יש מן האמת.

4. משפר יכולות ״רכות״
כל מה שקשור בעבודה הלא עיצובית נטו, של התנהלות עם אנשים נקראת באנגלית Soft Skills, היכולות האלה כוללות בין השאר: יכולת להקשיב, משא ומתן, תקשורת מול לקוחות, ניהול, מערכות יחסים, קבלת החלטות ופתרון בעיות.

רוב האנשים חושבים שאלה דברים שנלמדים עצמאית ״על הדרך״ ויש בודדים שבאמת מצליחים לעשות את זה בצורה טובה, אבל המון אנשים פשוט ממשיכים להיות בינוניים ברוב התחומים האלה וזה פוגם להם כמעט בכל אספקט בחיים (ולא רק בעבודה). אלו בין הדברים הקשים ביותר שניסיתי ללמוד, אבל אני מרגיש שיפור עצום ברגע שהתחלתי להשתפר בדברים האלה.

5. פשוט עושה דברים
גם נייקי פגעו בול עם המשפט Just Do It. ככל שאני עושה יותר דברים, יותר פרוייקטים, יותר מפגשים ויותר עבודות, אני צובר עוד ועוד ניסיון שמתבטא גם ביכולות הטכניות והידע שלי וגם ביכולת שלי לבחור ולתמחר את הפרוייקטים שאני עושה.

אני לא מצפה שאי פעם אני אגיע לאנשהו, אממש את הפוטנציאל שלי ואוכל לשבת שם ולדוג. בינתיים אני נהנה מהדרך, אז זה לא כל כך משנה.