כולם כנראה אוהבים לעבוד קשה. או לפחות להגיד שהם עובדים קשה.

אם לא תעבדו קשה יקראו לכם עצלנים. או בטלנים. או נצנצנים. או איזו מילת גנאי אחרת.

ככה זה אצלנו.

אז כולם עובדים קשה.

אבל מה זה אומר לעבוד קשה?

רוב האנשים מפרשים לעבוד קשה כלעבוד הרבה: ״ואוו עבדתי אתמול 18 שעות, אני עובד כל כך קשה״ או ״אין לי שניה לפגוש אותך לקפה כי אני כל כך עמוס, אני עובד ממש קשה״.

אבל לדעתי זה קישקוש. לדעתי זו ההצגה שאנשים עושים כדי שתחשבו שהם עובדים קשה, בזמן שהם לא באמת עובדים קשה.

אני מכיר אנשים שלהשאר עד 9 בערב במשרד זה הדבר הכי קל בשבילם. ללכת הבייתה ולשמוע את הילדים צורחים ולעשות להם אמבטיה ולהחליף חיתולים מלאים בחרא, זה הרבה יותר קשה בשבילם. אז הם ״עובדים קשה״.

אני מכיר אנשים שהיום שלהם מפוצץ בפגישות ואין להם דקה לעצמם, כי לעבוד זה הדבר שקל בשבילם. לעצור שניה ולחשוב האם הם מרוצים מהחיים והעבודה שלהם, זה הרבה יותר קשה בשבילם. אז הם ״עובדים קשה״.

האם באמת צריך לעבוד קשה?

אני חושב שכן.

אבל לא בגלל איזו אג׳נדה קפיטליסטית שאומרת שכולנו צריכים לייצר יותר ולהיות משועבדים לעבודה.

אני פשוט חושב שאם בן אדם רוצה לגדול ולהתפתח, לא משנה באיזה תחום – עבודה, אמנות, ספורט, מערכות יחסים, אז הוא צריך לנסות דברים חדשים, לדחוף את עצמו לקצה, ולשים את עצמו במקום לא נוח.

זה בדרך כלל קשה. ממש קשה.

לפני שנתיים כתבתי פוסט בעקבות קריאה של הספר Mastery, שמדבר על למה סבל ועבודה קשה הם תנאי הכרחי להצלחה מכל סוג שהוא. אני עדיין עומד מאוחרי מה שכתבתי שם, אבל אני חושב שאולי קצת שיקרתי לעצמי. כתבתי שם שבשבילי עבודה קשה היא לקום מוקדם בבוקר כדי לכתוב את הבלוג או כדי לקרוא ספרות מקצועית.

עכשיו כשאני חושב על זה, זה שקר בערך כמו השקר של אלו שנשארים בעבודה עד מאוחר. על מי אני עובד? אני אוהב לקום מוקדם בבוקר, ואני עושה את זה בקלות. אני ממש אוהב לקרוא ספרים, ובדרך כלל אני גם מאד נהנה לכתוב את הבלוג הזה. איזה קשקשן אני.

עכשיו כשתפסתי את עצמי מנסה לחרטט את עצמי, אני חושב רגע – מה הדברים שבאמת קשים לי? מה הדברים שאני מתחמק בכל מיני תירוצים כי אני ממש לא רוצה לעשות אותם? מה הדברים שכל כך קשים לי, שבגלל שאני לא עושה אותם אני לא נהיה טוב יותר.

הדבר שבאמת קשה לי: שיעמום

אוקי. אני יודע מה אתם חושבים: ״ואוו, החיים של רן כל כך טובים שהבעיה שלו היא שהוא משועמם״.

אבל זה ממש לא ככה.

הדבר שהכי קשה לי בעולם, ושאני מנסה להימנע ממנו בכל מחיר הוא לעשות דברים שמשעממים אותי. והנה הסיבה שזה בעייתי: בכל פרוייקט שאני עובד עליו, ההתחלה מאד מאתגרת. צריך למצוא קונספט, צריך לייצר משהו מכלום, צריך לשכנע אחרים שזה רעיון טוב. יש אנשים שהשלב הזה ממש קשה להם. אני ממש אוהב את השלב הזה.

אבל ככל שהפרוייקט מתקדם, והוא כבר ממש עומד ונשאר רק לעשות תיקונים ושיפורים אחרונים כדי לסיים אותו, אני מתחיל להשתעמם. אני פשוט לא מסוגל לעשות את התיקונים המפגרים האלו: ״בוא נשנה את הפונט של הכותרת״ / ״אוי, שכחנו להוסיף לינק בפוטר״ / ״צריך לבדוק איך האתר נראה בפייפרפוקס על וינדוס 95״.

כשהשלב הזה מגיע, אני פתאום שם לב שיש מלא כלים בכיור, ומישהו פשוט חייב לעשות את הכלים אלו. עכשיו.

זו הסיבה שכשמישהו שואל אותי: ״מה הפרוייקט שאתה הכי מתגאה בו?״ אני מתקשה לתת תשובה אמיתית. האמת היא שקשה לי מאד להתגאות בעבודה שלי, כי אני תמיד רואה את ה-20% האחרונים שלא הצלחתי לעשות. לא הצלחתי לעשות אותם בגלל שהם היו לי משעממים מדי כדי לעשות אותם.

שעמום. חוסר סבלנות. קוצים בתחת. זו הבעיה שלי.
זו העבודה הממש קשה בשבילי.
יום שעשיתי בו עבודה משעממת, זה יום שעבדתי בו קשה.
אבל אם לא אעבוד קשה ואסיים את העבודה המשעממת, הפרוייקט לעולם לא יצא לפועל.

עכשיו כשאני יודע את זה, אני יכול להתחיל לנסות ולהתמודד עם מה שקשה לי.

יש אנשים שבשבילם לקום בבוקר זו העבודה הקשה, ובגלל שהם לא עושים אותה הם לא מתקדמים.
יש אנשים שבשבילם לקרוא ספרים זו העבודה הקשה, ובגלל שהם לא עושים אותה הם לא מתקדמים.
אבל אני לא משלה את עצמי יותר שזו העבודה הקשה שלי.

תבררו מה העבודה הקשה שלכם. ואז תלכו לעשות אותה.

בטח קראתם כבר אלף סיכומי שנה השבוע, אבל האם הם כללו את כל הסיפורים העסיסיים על הכשלונות, המספרים והכספים? בשביל זה אני פה.

תקציר הפרקים הקודמים:

לפני שנתיים עזבתי את העבודה כשכיר כדי להקים את ה-NuSchool עם שני שותפי החמודים ליאור פרנקל ואיל גלס (אפשר לקרוא את הפוסט מלפני שנתיים פה). בחרנו לא לגייס כסף ממשקיעים (מה שנקרא סטארטאפ Bootstrapped), ולעבוד יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לפרנס את עצמנו. אחרי שנה ראשונה של פעילות בארץ בעברית החלטנו לעבור לפעול בחו״ל ולהשיק קורס און-ליין למעצבים שילמד אותם להתנהל עסקית (אפשר לקרוא את הפוסט משנה שעברה פה).

השקנו את המוצר הראשון שלנו בינואר 2015.

עברה בדיוק שנה והגיע הזמן לספר לכם מה קרה ואיפה אנחנו היום.

ינואר: ההשקה

התחלנו את השנה בשמחה ובששון. אחרי 4 חודשים של עבודה מאומצת ב-2014 של יצירת תכנים, צילום, עריכה ובניית כלים ומערכת דיגיטליים, המוצר הראשון שלנו היה מוכן. קראנו למוצר ״The Designer's Pricing Class״ והוא כלל גישה לקורס הוידאו וכן כלים ומסמכים שיצרנו כדי לעזור למעצבים בהתנהלות העסקית שלהם.

אחרי הרבה למידה מנסיונם של אחרים (ובעיקר התבססנו על רעיונות מהספר Authority), החלטנו לתמחר את הקורס ב-$200, ולהשיק אותו במבצע במחיר של $170. אסטרטגיית ההשקה שלנו התבססה בעיקר על שיווק לרשימת התפוצה שלנו, שבשלב ההשקה מנתה באיזור ה-7,000 רשומים (עוד פרטים על איך יצרנו את רשימת התפוצה בפוסט משנה שעברה).

עד היום קשה לי להגיד אם ההשקה הייתה מוצלחת או לא. בשבוע הראשון מכרנו ב-$20,000. על פניו – נשמע אחלה. אבל בגלל שכמו שאמרתי, עשינו הרבה מחקר ולמידה וידענו שהרבה אחרים שהשיקו מוצרים דומים עשו במהלך ההשקה שלהם $50,000, והיות ואני בן אדם סופר אופטימי ולפי החישובים שלי היינו אמורים לעשות $100,000 בהשקה, סיימתי די מאוכזב.

לפני ואחרי המכירה הראשונה. רגע מרגש

מרץ: למכור למכור למכור

אחרי שנגמר הבאז הכייפי של ההשקה, המכירות ירדו והפכו להיות זרזיף דק של מכירות בודדות בשבוע. אחרי שנה ראשונה שבה לא לקחנו משכורות בכלל, המכירות מהקורס אפשרו לנו פעם ראשונה השנה להתחיל לקחת משכורות. בחרנו נוסחא שתאפשר לנו לחלק את ההכנסות בין השותפים וגם לכיסוי הוצאות התפעול וחיסכון לעסק והצלחנו במהלך רוב השנה להוציא לעצמנו משכורות. בדרך כלל הן נעו באיזור ה-5,000 ₪ לשותף, היו חודשים פחות טובים והיו חודשים קצת יותר מוצלחים.

המטרה שלנו הייתה להגיע ל-Breakeven, כלומר רמת הכנסות שתאפשר לנו לעבוד בסטארטאפ במשרה מלאה 5 ימים בשבוע (תזכורת: כולנו עובדים יומיים בשבוע עם לקוחות כדי לשלם חשבונות). הגדרנו את המטרה הזו ברמת מכירות של $25,000 בחודש. ודי מהר הבנו שאנחנו מאד רחוקים משם, כי בחודש טוב מכרנו ב-$5,000.

התגובות על המוצר שלנו היו טובות. אנשים שמילאו את הסקר שבסוף הקורס נתנו פידבק חיובי מאד. כמעט אף אחד לא ביקש את הכסף חזרה (הצענו מדיניות Money Back אם אתם לא מרוצים מכל סיבה שהיא), והיו אפילו די הרבה אנשים עם סיפורים מרגשים על איך השתנו להם החיים ועכשיו העסק שלהם מתנהל הרבה יותר טוב, הם עובדים עם לקוחות טובים יותר ומרוויחים פי כמה.

הסקנו מכך שהמוצר שלנו טוב ולמרות שהיו מליון דברים שהייתי שמח לשפר, החלטנו שהפוקוס של החברה צריך להיות לשפר את מצב המכירות כדי שנוכל להגיע כמה שיותר מהר ל-Breakeven שלנו.

בשלב הזה נכנסו למרתון של למידה בשילוב עם המון ניסיונות בתחום של המכירות. קראתי ספרים על מכירות (החל מספרים קלאסיים של זיג זאגלר ועד ספרים עדכניים כמו Ask), ועשינו כל מיני ניסיונות:

• קורס אימייל חינם

• דף מכירה חדש עם וידאו וביקורות של אנשים שנהנו מהקורס

• גישה חופשית לקורס עם חלק מהוידאו פתוחים וחלק נעולים

• מסרים שונים בדף המכירה

• ניסיונות עם מחירים שונים (בסופו של דבר העלנו ל-$300)

לצערנו ובאופן די מפתיע, כמעט כלום לא השתנה.

יוני: הערכה מחדש. האם הצלחנו או נכשלנו?

ביוני יצאנו לחופשת החברה המסורתית שלנו (כלומר התחלנו מסורת, מקווה שהיא תמשיך). נסענו לצפון וחפרנו במשך שעות על איפה אנחנו נמצאים ולאן אנחנו ממשיכים.

למרות כל הניסיונות והמאמצים שהשקענו, לא הצלחנו לשנות משמעותית את רמת המכירות (״להזיז את המחט״ כמו שאומרים בפודקאסט ״השבוע״). ולא הצלחנו להבין למה.

בספרי הסטארטאפים כולם מדברים על כשלונות. אתה צריך להכשל כמה שיותר מהר, להבין למה נכשלת ואז לשנות כיוון בהתאם. אבל החיים כמו שאומרים, הם לא שחור ולבן כמו שמציירים את זה בספר.

אם לא היו מכירות בכלל היה קל מאד להגיד ״נכשלנו״ ולהתקדם לדבר הבא. אם היו מכירות מטורפות היינו יודעים שאנחנו בכיוון. אבל מה קורה אם יש קצת מכירות? לא ממש קצת כדי להגיד בבירור שנכשלנו, אבל גם לא מספיק כדי לדעת בוודאות שאנחנו בכיוון.

או אז גילינו שאנחנו נמצאים במקום מסוכן מאד בעולם הסטארטאפים: איזור הדימדומים. באיזור הדימדומים קשה מאד להחליט שנכשלת, אחרי הכל יש מכירות ואנחנו אפילו מושכים משכורת ועוד מקבלים פידבקים נהדרים שאנחנו משנים לאנשים את החיים. אבל האם זה מספיק כדי להמשיך לעבוד על עסק שלא יצמח לעולם?

החלטנו לעשות עוד ניסיון אחד. הייתה לנו תזה שיכול להיות שבגלל שהמוצר שלנו נורא יקר ולקהל שלנו אין הרבה כסף, אם נוציא מוצר זול יותר, יכול להיות שהרבה מהם יקנו. החלטנו לערוך מחדש את התכנים של הקורס בפורמט של ספר דיגיטלי ולמכור אותו ב-$19. אם הספר ימכור בטירוף נבין שהבעייה הייתה במחיר הגבוה אבל עדיין יש דרישה לתכנים שאנחנו מייצרים.

ההוביטים חושבים על הצעד הבא

ספטמבר: הגיע זמן לעשות שינוי. ה-PIVOT

השקנו את הספר בספטמבר, ועל אף שעברנו את היעדים שהצבנו לעצמנו מבחינת מכירות בהשקה, התחלנו להבין כשככל הנראה הבעיה שלנו עמוקה יותר מבעיית מחיר.

הגענו למסקנה שככול הנראה רוב המעצבים בעולם לא תופסים את עצמם כבעלי עסק ובניגוד להשקעה בלימוד יכולות טכניות (נגיד קורסים בפוטושופ), הרוב המוחלט שבהם לא ישקיע בלימוד ״ניהול עסק״, בלי קשר למחיר שהם יצטרכו לשלם.

אחרי כמה דיונים די מבאסים, הגענו למסקנה שלמרות שאנחנו עדיין מאהבים בחזון שלנו – לעזור לאנשים להתנהל עסקית נכון יותר, להביא יותר ערך וכתוצאה גם להרוויח יותר, כנראה שלא נצליח לבנות עסק מספיק גדול, לפחות לא עם קהל היעד הנוכחי.

הגיע הזמן לנסות משהו חדש.

גם כאן, בספרי הסטארטאפים לעשות PIVOT (שינוי של המוצר או קהל היעד של החברה), נשמע כמו אירוע פשוט וזריז. הנה דוגמא: חברת ניהול המשימות Orchestra הבינה שאנשים לא רוצים לנהל את המשימות שלהם באפליקציית To-Do כי הם בתכלס מנהלים את המשימות דרך המייל אז הם פיתחו אפליקציית מייל – Mailbox ונמכרו לדרופבוקס תוך שניה במלא כסף. (סוף הסיפור דווקא עצוב ולא מזמן דרופבוקס הרגו את המוצר).

אבל גם כאן. החיים האמיתיים לא כל כך פשוטים. נכנסנו לסבב Brainstorm ארוך על מה המוצר הבא שנפתח, והאם להמשיך לעבוד עם הקהילה הגדולה שכבר בנינו ואוהבת אותנו, או ללכת לכיוון ממש שונה.

סופו של דבר החלטנו שבתקופה הקרובה נעשה כל מיני ניסיונות בכל מיני כיוונים במטרה לראות מה עובד.

אם זה נשמע לכם קצת מבולבל, זה בגלל שאנחנו באמת קצת מבולבלים. אלו החיים. אבל אם אנחנו כבר בקלישאות אז יש את זו שאומרת: ״לא משנה היעד, העיקר להינות מהדרך״, ומהדרך אני נהנה בטירוף.

נכון להיום שכרנו את שירותיה של מנהלת קהילה ושיווק במשרה חלקית שמתחזקת את הבלוג של ה-nuSchool ובכך ממשיכה לייצר מכירות של הקורס, ובעזרת הכסף אנחנו משלמים לה וגם קצת לעצמנו בזמן שאנחנו עובדים על הדבר הבא.

שורה תחתונה פיננסית: החברה עשתה השנה 250,000 ש״ח, שזה פי 7 ממה שעשתה בשנה שעברה (36,000 ש״ח), אבל עדיין חצי ממה שצפיתי שתעשה השנה. לא נורא. אם בשנה הבאה נצמח גם פי 7, אני אהיה מרוצה.

הדברים שלמדתי

1. תמיד לבדוק מה הן הנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון: מאחורי כל רעיון או אמירה או פרוייקט יש תמיד ה-מ-ו-ן הנחות יסוד מובלעות (נגיד: ״אנשים רוצים את הדבר הזה״ / ״יש לאנשים כסף לשלם עבור הדבר הזה״ / ״הדבר הזה חשוב להם״ / ״אני יכול למכור לאנשים האלו״). סיכוי טוב שחלקן מוטעות. אנחנו לא התייחסנו להנחות היסוד שעומדות מאחורי הרעיון שלנו עד שלב מאוחר מאד יחסית, וכשכן רשמנו אותן במסודר, הבנו שחלקן פשוט לא מחזיקות מים. ברגע שרושמים אותם ומסתכלים עליהן, הרבה יותר קל לבדוק אותן אחת אחת.

2. כשזה נוגע לחוקיות, תעשו את שיעורי הבית שלכם: הייתה לנו פאשלה משמעותית במהלך השנה, כשרצינו לשנות את שם החברה. הסיבה שרצינו לשנות היא שישנו בית ספר לעיצוב בארה״ב שנקרא Parsons New School ורצינו להמנע מבלבול (או יותר נכון שלא יגידו שגנבנו להם את השם). באופי אירוני, גם השם החדש שבחרנו היה תפוס וקיבלנו מכתב מעורך דין בתוך 24 שעות מהחלפת השם. חזרנו לשם הקודם ובינתיים אנחנו מחכים לראות לאן אנחנו מתקדמים לפני שנבחר שם חדש. בכל אופן, זה פאק שלי כי הייתי חסר סובלנות ולא בדקתי מספיק טוב שהשם החדש פנוי ולא נקבל תביעה גם עליו. אופס.

3. השותפים שלי תותחים: כתבתי את זה גם בשנה שעברה, אבל אחרי שנה עם הרבה עליות, מורדות וגם כמה אירועי ״חירום״, הם שוב הוכיחו שהם בני אדם מעולים ויש לנו אחלה של שותפות.

4. לעקוב אחרי המטרות באופן שבועי: אני בן אדם שאוהב לסמן מטרות ואז ללכת להשיג אותן, אבל במהלך השנה הזו בעיקר הייתי עסוק בלשים את המטרות, ורק אחרי כמה חודשים נזכרתי לבדוק למה המטרות לא הושגו. בחודשים האחרונים אני עוקב אחרי המטרות וההתקדמות באופן שבועי וזה עוזר לי לראות את הנורות האדומות בדרך למטרה הרבה יותר מהר.

5. אפשר להיות סטארטאפיסט וגם אבא: וגם לעבוד שעות נורמליות, ולאסוף את הבן מהגן, ולהיות איתו כשהוא חולה שבועות ברצף. זה עניין של החלטה.

שתהיה לנו אחלה של שנה.

באמת שאני לא בן אדם חטטן.
אבל אם תשבו לידי באוטובוס ותדברו בקולי קולות בטלפון, יש סיכוי שאקשיב לשיחה שלכם. אני יודע שזה לא מנומס, אבל אי אפשר להימנע מזה.

זה בדיוק מה שקרה לי השבוע, כשבחורה נחמדה התיישבה לידי והמשיכה לצעוק לתוך האייפון שלה:
״אין סיכוי שאני יכולה להמשיך שם!! אני מרגישה שהחיים שלי נהיו קפיטליסטים ואפורים, אני בן אדם קראייטיבי! אני לא יכולה לעבוד במשרד מהבוקר עד הערב! ועוד לעשות רק באנרים ומודעות לאוטובוסים! אם זה המקצוע אני חוזרת להיות מלצרית!!״.

היא המשיכה לקטר על העבודה החדשה שלה בסטודיו, בה התחילה לעבוד לפני פחות משבוע, אבל כבר הבינה שזה לא בשבילה ותעזוב או תוריד לחצי משרה בקרוב.
הקשבתי, בהתחלה באמפטיה – כי גם אני הייתי הרבה שנים ביצועיסט שעושה עבודה די מגעילה ואני יכול להבין בדיוק למה היא מתבאסת, אבל ככל שהשיחה התקדמה, פתאום חשבתי שהבחורה הזו קצת מגזימה.
אם הייתי ממש חצוף הייתי מתחיל להסביר לה באוטובוס איפה אני חושב שהיא טועה, אבל היות ואני עדיין לא שם, וגם התחנה שלי הגיעה, הנה מה שהייתי רוצה להגיד לה:

1. אין דבר כזה החיים האמיתיים. יש מיליון מקומות עבודה. חלקם עושים עבודה אפורה ומשעממת, וחלקם עושים עבודה מדהימה ומרתקת. אין דבר כזה ״זה המקצוע״. זו העבודה שלך ללכת ולמצוא את המקומות המדהימים, וגם העבודה שלך להצליח ולהתקבל אליהם. מן הסתם הביקוש לעבודות מדהימות גבוה מהביקוש לעבודות מבאסות ולכן זה קשה יותר. כמו כן, לא בכל העבודות עובדים במשרד מ9 עד 6. יש הרבה סוגי משרדים. חלקם גם מאד יפים ובטח לא אפורים ו״קפיטליסטיים״. בקיצור, תפתחי את העיינים, המשרד הראשון שראית בחיים שלך לא מייצג את כל המקצוע. למען האמת כלום לא מייצג את כל המקצוע ואת יכולה לייצר לעצמך את עבודת חלומותיך. כמובן, זה מצריך הרבה עבודה קשה.

2. זה סבבה להתחיל מלמטה. נכון שראינו ב-The Voice איך מגיעים מאודישנים לבמה המרכזית ב-3 פרקים, אבל זה לא עובד ככה בחיים. אף אחד לא מתחיל למעלה ואף אחד לא מתחיל מעולה במה שהוא עושה. צריך ללמוד ולעבוד ולהשתפר. בגלל זה, זה סבבה להתחיל למטה, בעבודות לא מרתקות כדי לשפר את הצד הטכני והבסיס ולבנות את הקרקע לעבודות מורכבות יותר. אני הייתי ביצועיסט כמעט 5 שנים. עשיתי עבודות משעממות, ללקוחות ״אפורים וקפיטליסטיים״, ואני לא מתחרט על דקה מהזמן הזה. שימי אותי ליד מעצב שהעבודה הראשונה שלו הייתה בסטודיו בוטיק לעצב בקבוקיי יין, תני לשנינו לעשות רגע הדמיה בפוטושופ ותראי איך עבודה שלוקחת למעצב אחר שעתיים לוקחת לי 15 דקות. לא כי אני כזה מדהים, פשוט עשיתי את זה בערך 1,000 פעם.

3. גם אנשים קראייטיבים צריכים לקום למשרד בבוקר. יש איזו תפיסה שאם העבודה שלך היא קראייטיבית, אסור להעיר אותך בבוקר. כדי לא לך להרוס לך את המוג׳ו הקראייטיבי שלך. אבל עיצוב זו עבודה. עבודה מדהימה, אבל עדיין עבודה. ואם את עובדת במשרד, שעובד עם לקוחות, אז שעות העבודה שלך הם שעות העבודה של שאר העולם. כמובן שאת יכולה להיות עצמאית או להקים משרד עם חוקים משלך. זה בסדר, והרבה אנשים עושים את זה. אבל את תגלי שכדי לעבוד עם אנשים אחרים (חלק משמעותי מאד מעבודת העיצוב) את צריכה לעבוד בשעות שגם הם עובדים בהן.

4. אם שבוע של באנרים גורם לך לרצות לחזור להיות מלצרית, אולי עיצוב זה לא בשבילך. ברור שיש עבודות מבאסות. ויש עבודות שבאמת צריך לעזוב אותן. אבל לחזור להיות מלצרית? אם השקעת את כל הזמן הזה בלימודים טכניים ותיאורתיים כדי להיות מעצבת וברגע שיש משהו מבאס את חושבת לזרוק הכל לפח וללכת הבייתה, אז עיצוב זה כנראה לא בשבילך. עיצוב זו עבודה קשה. סובלים בה הרבה. סובלים כשהלקוחות קשים, כשלא מצליחים למצוא רעיון, כשמשהו לא יצא מדהים כמו בראש שלך, כשהדד-ליין מתקרב. סבל זה חלק אינטגרלי מהעבודה. ועדיין זו עבודה מדהימה. אם את לא מוכנה לסבול קצת, יהיה לך מאד קשה להצליח.

אה, ואל תדברי בטלפון שלך באוטובוס. זה מעצבן את מי שיושב לידך.

כשסיימתי את הלימודים חשבתי שעומדות לפני רק 2 אופציות: להיות מעצב גרפי בסטודיו, או להיות פרילאנסר שעושה פרוייקטים של עיצוב גרפי ללקוחות שונים. למען האמת, בבית הספר לא דיברו איתי בכלל על מה אני אעשה כשאהיה גדול. הם אמנם טרחו לציין שוב ושוב שפרסום זה מהשטן, ושהדבר הכי עילאי וחשוב שאני יכול לעשות הוא לעצב קטלוגים לאמנים ומוזיאונים, אבל אף אחד לא סיפר לי שיש רק 5 אנשים בארץ שמעצבים קטלוגים ולכן יהיה מאד קשה להגיע למשבצת הזו ולהתפרנס בכבוד ממנה, או איך בכלל להתפרנס בכבוד מהמקצוע שלמדתי ב-4 שנים שם.

היום, כמה שנים אחרי, אני מבין שיש למעצבים כל כך הרבה אפשרויות לתעסוקה וכל כך הרבה מסלולי קריירה אופציונליים מעניינים שאני ממש מתעצבן שאף אחד לא פרס אותן בפני באופן ברור לפני כמה שנים. אז במקום להמשיך ולהיות עצבני, אני מתחיל לעשות את זה בעצמי. הפוסט הזה הוא פוסט ראשון, לא שלם ואולי לא הכי מדוייק שמנסה למפות למעצבים את מסלולי הקריירה האפשריים. אני מקווה שהוא יעזור למעצבים צעירים להבין לאן ואיך הם הולכים להגיע לאן שהם רוצים.

מסלול סטודיו לעיצוב / מיתוג

זהו המסלול הקלאסי שמעצבים גרפי בוחרים בו, לפעמים מתוך ברירת מחדל, אבל בדרך כלל מתוך אהבה גדולה לעיצוב קלאסי, מיתוג, עיצוב אריזות ושאר הדברים שמלמדים בבית הספר לעיצוב תחת מסלול ה"פרינט". לאחרונה גם הסטודיואים האלה החלו לעשות קצת "אינטראקטיב" (בעיקר אתרים לחברות שלהן הם נותנים שירותי מיתוג ועיצוב), כי מה לעשות, כולם צריכים היום אתרים. יש סטודיואים גדולים עם עשרות עובדים בהם יש היררכיות שונות כמו "מעצב בכיר" או "ארט דירקטור", ויש סטודיואים קטנים בהם מנהל הקריאייטיב הוא גם הבעלים. הייתרונות / חסרונות של משרד גדול מול קטן הם בדרך כלל שבמשרד גדול יש לאן להתקדם מבחינת קריירה ושכר, בעוד בשמשרד קטן אין כל כך לאן להתקדם, אבל יש גישה ודיאלוג ישיר עם הבעלים. כמובן שגם סוג וגודל הלקוחות שונים בין משרד גדול (שעובד עם לקוחות ענקיים) לבין משרד קטן (שעושה עבודות בוטיק)

דוגמאות למשרדים: OPEN, סטודיו אנה גסלב, Blend-it, Pentagram, Wolff Olins

-

מעצב: תלוי בגודל המשרד, זה בדרך כלל התפקיד הראשון שתעשו במשרד כזה. אתם תעשו את עבודת העיצוב בעצמכם, תחת הנחיית מנהל הקריאייטיב. בדרך כלל לא תתנהלו מול הלקוחות בעצמכם ולא תציגו את התוצרים ללקוח בעצמכם, אבל שוב – זה תלוי בגודל המשרד.
כישורים נדרשים: תואר ממוסד מוכר, תיק עבודות, ניסיון זה כמובן פלוס.
שכר משוער: 5,000-10,000 שקל.

-

מנהל קריאייטיב: בשלב הבא בקריירה, כבר אולי לא תעשו את עבודת העיצוב בעצמכם, אלה תנחו צוות של מעצבים. התפקיד הוא לוודא שהקונספטים והעיצובים שמפותחים אכן יושבים על הבריף ועונים על הצרכים של הלקוח, וכן חלק חשוב מהתפקיד הוא "למכור" את עבודת הקראייטיב שעשיתם ללקוח.
כישורים נדרשים: ניסיון רב כמעצב, יכולת ניהול של אנשים וזמן, יכולות הצגה טובות, יכולת לעבוד טוב עם לקוחות.
שכר משוער: 10,000-15,000 שקל.

-

בעלים: יש שתי דרכים להגיע להיות בעלים/מנכ"ל של משרד – או להיות מקודם למנכ"לות או להקים את המשרד בעצמך. לכן התפקיד הזה נמצא גם במסלול זה וגם במסלול היזמות. בתור בעלים התפקיד העיקרי שלך הוא לדאוג שהמשרד עובד: העובדים מרוצים ונותנים עבודה, הלקוחות מרוצים ולא עוברים למתחרים ותזרים המזומנים של המשרד הוא חיובי. זהו תפקיד ניהולי לכל דבר ואין לו כל כך קשר ליכולות העיצוב שלכם.
כישורים נדרשים: יכולות ניהול של אנשים וזמן, יכולת מכירה ללקוחות ולעובדים חדשים, הבנה טובה של השוק, חזון.
שכר משוער: כשאתם בעלים אין דבר כזה שכר משוער. אתם מחליטים כמה אתם לוקחים הבייתה. זה יכול להיות לא הרבה כשהמשרד בחיתוליו או במשבר וזה יכול להיות משכורות ענקית אם המשרד מצליח.

מסלול פרסום

בניגוד למה שמלמדים בביתי הספר, פרסום זה לא בהכרח מהשטן. או לפחות, לא יותר שטן ממה שכל עבודה אחרת יכולה להיות. במשרד פרסום עושים פרסומות ללקוחות הכי גדולים בארץ או בעולם, ומדי פעם גם עושים איזו עבודת פרו-בונו לעמותות שלא יכולות להרשות לעצמן לשלם. בעבר פרסום התמקד בעיקר בשילוט חוצות וטלוויזיה אבל עכשיו לפחות חצי מכל משרד פרסום מקדיש עצמו ל"דיגיטל" ככה שגם שם מעצבים מיני-סייטים, באנרים וקמפיינים לפייסבוק.

דוגמאות למשרדים: מקאן אריקסון, באומן בר ריבנאי, R/GA, Amsterdam worldwide

-

ביצועיסט: בתפקיד זה אתם אלו שמוציאים לפועל את רעיונותיהם של הארט דירקטורים. תקבלו דף עם קישקוש עליו (מה שנקרא בעגה המקצועית "rough") ותפקידכם יהיה לבנות ממנו אימג' מדהים בפוטושופ, או לעמד את המודעה באינדיזיין. זהו תפקיד טכני כביכול אבל גם פה יש תפקיד רב ליכולת שלכם להיות קראייטיבים באופן שבו תבצעו את חזון הארט.
כישורים נדרשים: ידע רב בכלים הטכניים של המעצב: פוטושופ, אילוסטרייטור, אינדיזיין. אין צורך בתואר אקדמי.
שכר משוער: 5,000-9,000 שקל.

-

מעצב: במשרד פרסום מעצב בדרך כלל אינו זה שמנחה את הביצועיסט (זה תפקידו של הארט), אלה הוא עושה בדרך כלל פרוייקטים שהם קטנים יותר מפרסום חוצות/טלוויזיה ועדיין מורכבים מדי בשביל ביצועיסט. לדוגמא – עיצוב ניירת, עיצוב פלאיירים ופוסטרים, ואם מדי פעם יש פרוייקט מיתוג לאיזה לקוח המעצב יעשה אותו.
כישורים נדרשים: כל מה שנרדש מביצועיסט + תואר בעיצוב.
שכר משוער: 5,000-9,000 שקל.

-

ארט דירקטור: תפקידו של הארט הוא להביא את "הרעיון הגדול". בתפקיד זה תעבדו בצוות עם קופירייטר וביחד תנסו ל"פצח" בריפים. אם אתם עובדים על מודעה לדפוס תפקידכם כולל לצייר סקיצה לביצועיסט, ואם אתם עובדים על סרט, לכתוב את התסריט ולפקח על ההפקה בשילוב עם הבמאי.
כישורים נדרשים: תואר בעיצוב (בדרך כלל), תיק עבודות, מבחן פנימי של המשרד כדי לקבוע את רמת הקראייטיביות שלכם.
שכר משוער: 6,000-10,000 שקל.

-

מנהל קריאייטיב: בתפקיד זה תנהלו כמה צוותי קריאייטיב, תעזרו להם לפתח רעיונות ולבחור את הרעיון המוצלח, וכן תעבדו מול הלקוח על התקציב.
כישורים נדרשים: וותק במשרד או בעולם הפרסום, קמפיינים מוצלחים וזכיות בפרסים בעבר.
שכר משוער: 12,000-17,000 שקל.

-

סמנכ"ל קריאייטיב: בתפקיד זה אתם המילה האחרונה בכל מה שקשור בעבודה הקריאייטיבית שיוצאת מהמשרד. אתם מפקחים על כל עבודת הקריאייטיב ומנהלים את הלקוחות הגדולים של המשרד.
כישורים נדרשים: וותק והמון הצלחות. יכולות עבודה מול לקוחות, יכולות הצגה ומכירה גבוהות.
שכר משוער: שכר בסיס + בונוסים על בסיס הצלחות.

-

מנכ"ל: ראו בעלים במסלול הקודם.

מסלול עצמאות

מסלול העצמאות הוא אחד המסלולים הפופולארים עבור מעצבים, בעיקר בגלל שכל כך קל להכנס אליו: לא צריך להתקבל לשום עבודה, פשוט מקבלים פרוייקטים ועושים אותם. הצד השני של אותו מטבע הוא שלהיות עצמאי זה לא קל, ונדרשים כישורי ניהול שבית הספר לא מלמד אותנו. כמו כן, רוב האנשים שיוצאים למסלול זה נשארים תמיד בהיררכיה הנמוכה ביותר "פרילאנסר" ולא מבינים את התהליך הנדרש כדי להתקדם.

דוגמאות למעצבים עצמאיים: יותם הדר, נדב ברקן, Kate Moross, Tobias van Schnieder

-

פרילאנסר: בתפקיד זה, המשרד הוא אתם. לקוחות מגיעים אליכם (או שאתם אליהם), אתם עושים את כל העיצוב, אתם עובדים מול הלקוח, אתם מקבלים את ההחלטות, אתם מוציאים את הקבלות, אתם משלמים את החשבונות. אתם עובדים מהבית, או מבית הקפה, או מחלל עבודה משותף, בעצם מה שאתם תחליטו. זהו תפקיד שיכול להיות מאד כיף, אבל גם מאד מתסכל אם מנסים לעשות אותו ללא ההבנה איך לעשות את זה נכון.
כישורים נדרשים: יכולת להביא לקוחות, יכולת לסגור חוזים/עסקאות, יכולת עמידה בזמנים, יכולת עבודה מול לקוחות. אה כן, וגם יכולת לעצב.
שכר משוער: 0-30,000 שקל. אפשר לגבות לפי שעה, או לפי פרוייקט, יש חודשים חזקים וחודשים חלשים. תלוי בכם.

-

מומחה / יועץ: זוהי הדרגה הגבוהה יותר של עצמאות. בדרגה זו כבר יש לכם שם רציני מאד בתור מעצבים, אתם לא צריכים לקחת כל פרוייקט מפני שהלקוחות נלחמים עליכם. ייתכן ואתם לא עושים את העיצוב בעצמכם כבר, אלה רק באים לייעץ מהצד או לפקח על תהליך העיצוב. בשלב זה משלמים לכם לא עבור עבודת הכפיים שלכם, אלה עבור יכולות החשיבה שלכם.
כישורים נדרשים: ניסיון רב ושם בתחום העיצוב. יכולת להבין מה אתם שווים ויכולת לדרוש זאת (מעצבים פרילאנסרים רבים היו יכולים לעבור לשלב הזה מבחינת הניסיון שלהם, אבל חסרה להם ההבנה איך לעשות את זה. כמו שאמר Jay-z במשפט: You don't get what you deserve, you get what you negotiate)
שכר משוער: 20,000-50,000 שקל.

-

גורו: זוהי הדרגה הגבוהה ביותר של עצמאות. בשלב הזה אתם כבר לא באמת צריכים לעבוד, וכל מה שיוצא לכם מהפה הופך לקודש. ככל הנראה אתם מקדישים את רוב זמנכם לכתיבת ספרים על עיצוב, הרצאה בכנסים או סדנאות וראיונות לכלי התקשורת. כולם מעריצים אתכם.
כישורים נדרשים: רעיונות מבריקים והיכולת לבטא אותם בצורה מצויינת בכתב או מול קהל. כריזמה ויכולת מכירה עצומה של הרעיונות שלכם.
שכר משוער: זה תלוי בשוק. בישראל יהיה קשה להתפרנס רק מלהיות גורו, אבל אם הצלחתם להיות גורו בשוק הבין-לאומי, אתם כנראה מסודרים.

מסלול הסטארטאפים

בתור "אומת הסטארטאפ", השוק הזה גדול אצלנו משמעותית מבמדינות אחרות ומתחיל לצבור תאוצה בקרב מעצבים בשנים האחרונות בעקבות הבנת חשיבות העיצוב. יותר ויותר מעצבים רוצים להכנס לשוק הזה (בעיקר בגלל המשכורות), והמון סטארטאפים מחפשים מעצבים בנרות. הסיבה שהם לא מוצאים אותם היא בגלל שבתי הספר לעיצוב לא מלמדים הרבה מהכישורים שנדרשים בעולם הסטארטאפים, ולכן לא הרבה מעצבים מסוגלים למלא את דרישות התפקיד.

דוגמאות לסטארטאפים: Everything.me, Conduit, AirBNB, Spotify

[הערה לגבי שכר בסטארטאפים - אני מתייחס פה לסטארטאפים מבוססים, כלומר שגייסו או מרוויחים כסף. כמובן שבשלב ההתחלתי של כל סטארטאפ, לפני שיש כסף, המשכורות לא נראות ככה, אם יש משכורות בכלל, ואז העבודה היא תמורת אחוזים בחברה, יש יתרונות וחסרונת להיכנס בכל אחד משלבי החיים של הסטארטאפ]

-

מעצב מוצר: בתפקיד זה אתם נדרשים לעצב לא רק את המותג והנראות של הסטארטאפ, אלה בעיקר את המוצר שאותו הוא מתכוון להשיק, בין שזה אתר, אפליקציה או שירות. עליכם להבין מי ואיך עומד להשתמש במוצר, ומהם הפיצ'רים הנכונים שהוא זקוק להם על מנת להינות מהמוצר. כמו כן עליכם לעצב את החוויה מתחילתה ועד סופה, ולעבוד מול המפתחים כדי להוציא אותה לפועל.
כישורים נדרשים: תיק עבודות (בעולם הסטארטאפים יותר חשוב להראות פרוייקטים שעשיתם מאשר תואר בבית ספר מוכר), הבנה של הטכנולוגיה הרלוונטית, הבנה בחווית משתמש, הבנה במודלים עסקיים ובשיווק, יכולת עבודה במעגלים קצרים מאד, ידע בקוד זה כמובן ייתרון (בחו"ל מעצבי מוצר גם כותבים את הקוד למוקאפים של עצמם, בישראל זה נפוץ פחות).
שכר משוער: 12,000-30,000 שקל.

-

סמנכ"ל מוצר: בהנחה והחברה גדלה, וצוות המוצר כבר גדל, זוהי אפשרות עבור המעצב להתקדם להיות האחראי על כל פיתוח המוצר ולהיות סמנכ"ל המוצר. ניהול המוצר כולל תיעדוף של פיצ'רים עתידיים, החלטה על הכיוון האסטרטגי של המוצר וניהול העיצוב מול הפיתוח.
כישורים נדרשים: כל הנ"ל + יכולת ניהול זמן, אנשים ופרוייקטים מורכבים. יכולת ראייה מערכתית של כל הרכיבים הנעים בסטארטאפ ופוקוס על הדבר הנכון בכל שלב.
שכר משוער: 20,000-40,000 שקל.

-

מנכ"ל: אי אפשר להתקדם לתפקיד מנכ"ל הסטארטאפ, מה שאומר שצריך להקים אותו בעצמכם. ראו מסלול יזמות.

מסלול יזמות

כל אחד יכול להיות יזם, אבל למעצב שהוא יזם יש כל מיני יתרונות: הוא מסוגל לייצר אשליה שכבר יש לו מוצר (על ידי מוקאפים בפוטושופ, או צילום סרטונים), הוא יודע להכשל ולנסות דברים אחרים והוא יודע לחשוב דרך צרכים של אנשים. כשאני הייתי בבית ספר, לא לימדו אותי או עודדו אותי להיות יזם, זה מאד חבל והבנתי שעכשיו בבצלאל יש קורס שנקרא "יזמות למעצים". בעייני זה סופר חשוב ואני מקווה שעוד ועוד מעצבים יתחילו יוזמות משלהם.

דוגמאות ליוזמות של מעצבים: Designers fund, הטקסטילים של לי קורן, 5070, Pixplit

-

יזם: ההגדרה של יזם בעייני היא פשוט אדם שעושה משהו בלי שביקשו ממנו לעשות את זה. זה יכול להיות שאתם מוכרים את החולצות שלכם בטי-מרקט או ב-Threadless, או שעיצבתם יומן או ספר ואתם מוכרים אותו, או שבניתם מוצר טכנולוגי. יזם זה לא בהכרח סטארטאפיסט, ולא כל יוזמה היא בהכרח טכנולוגית. אפשר להתחיל להיות יזם לבד, או שאפשר לעשות את זה בשותפות עם אנשים אחרים.
כישורים נדרשים: לא משנה מה יש לכם, אתם יכולים להתחיל. כמובן שכישורים כמו ניהול זמן ופרוייקט נכון, הבנה של השוק, שיווק ומכירות ויחסי אנוש מעולים יגדילו משמעותית את הסיכויי של היוזמה שלכם להפוך לריווחית.
שכר משוער: 0-אין סוף. תלוי בכם. יכול להיות שהיוזמה שלכם רק מכניסה דמי כיס נחמדים בנוסף לעבודה במשרה מלאה, יכול להיות שאתם ממש מתפרנסים ממנה, ויכול להיות שאתם מקימים חברה גדולה ובדרך להיות מיליונרים.

-

מנכ"ל: ההבדל בין יזם מתחיל למנכ"ל היא העובדה שמנכ"ל החליט שהוא לא מסוגל להרים את היוזמה רק בעזרת שתי הידיים שלו, ולכן הוא נדרש לגייס ולנהל צוות. יכול להיות שמה שהקמתם הוא סטודיו לעיצוב ואתם מעסיקים 3 מעצבים, יכול להיות שהקמתם משרד פרסום בין לאומי ועכשיו אתם מנהלים עשרות אלפי אנשים ביבשות שונות או שהקמתם סטארטאפ ואתם בדרך להנפקה או אקזיט.
כישורים נדרשים: גיוס, ניהול ומוטיבציה של האנשים בצוות, ניהול זמן ופרוייקטים מורכבים, הבנה עיסקית ושיווקית בתום הפעילות
שכר משוער: בניגוד לתפיסה הרווחת שמנכ"ל מרוויח הכי הרבה בחברה, הרבה מאד פעמים זה דווקא לא המקרה. בעיקר עם מדובר בסטארטאפ מוגבל משאבים והמנכ"ל צריך לשלם משכורות גבוהות לעובדים שלא מוכנים לעבוד בחינם. לעיתים המנכ"ל מקריב את המשכורת שלו כדי שהחברה תוכל להמשיך להתקיים. כמובן שבהנחה שהקמתם חברה מצליחה, עכשיו אתם יכולים להינות מהפירות ולקחת הבייתה משכורות ובונוסים גבוהיים, שלא לדבר על אקזיט.

מסלולים נוספים

ישנם עוד די הרבה מסלולים נוספים כגון מסלול משרדי אינטראקטיב, מסלול פוסט-פרודקשן (וידאו), מסלול הייטק וכן מקצועות נוספים כגון טיפוגרף או מעצב ספרים. לא הספקתי להשלים את המחקר, ואני אשמח אם תרצו לתרום מהידע והנתונים שלכם (אפשר גם בפרטי למייל אם לא נעים לכם לחשוף נתוני שכר), ועוד יותר אשמח אם תתקנו / תעירו ותוסיפו על מה שכתבתי פה.

הערה לגבי משכורות: הנתונים כמובן בברוטו, והם מבוססים על מה שאני יודע שקורה בשוק ומה שחברים מספרים לי. כמובן שיש יוצאים מן הכלל, לשני הכיוונים וזה די תלוי בכם ובחברה (ראו ציטוט של Jay-Z למעלה). הדבר השני הוא שאלו המשכורות בארץ, אבל אף אחד לא אמר שאתם חייבים להשאר בשוק העבודה המקומי. היום די קל לעבוד עבור חברות בחו"ל דרך האינטרנט (מה שנקרא Remote work) או לעשות רילוקיישן.