אני חייב להתוודות. את כל העבודות שקיבלתי בחיים, קיבלתי דרך חברים.

את העבודה הראשונה שלי קיבלתי כי חברה עבדה שם והביאה אותי. את העבודה ב-Mcann קיבלתי כי מנהל כח האדם הכיר אותי. את העבודה ב-OPEN כי חבר עבד שם לפני והמליץ עלי. את העבודה ב-Any.do כי אחד השותפים הוא חבר ילדות. אחד הסטארטאפים שאני עובד איתם הגיע אלי דרך אשתו של חבר, והשני דרך המלצה של חבר אחר.

אם לא היו לי חברים כנראה שעדיין הייתי מובטל בלי ניסיון שלא הרוויח אגורה בחייו.

יכול להיות שאתם קוראים את זה ואתם אומרים לעצמכם: ״אה, נו טוב, היה לו פשוט מזל גדול״. וזה כנראה נכון. אבל כמו שלואי פסטר אמר: ״המזל אינו מחייך אלה למי שמוכנים היטב לקראתו״.

-

אני רוצה לדבר בפוסט הזה על נטוורקינג. אבל אני לא רוצה להשתמש במילה הזו כי היא מגעילה ועושה אסוציאציות של אנשים מחלקים כרטיסי ביקור בכנסים, דבר שלא עשיתי בחיים. אין לי בכלל כרטיס ביקור. במילים פשוטות – ככל שאתם מכירים יותר אנשים שאוהבים וסומכים עליכם ומוכנים להמליץ עליכם, יהיה לכם יותר ״מזל״ בחיים. יותר הזדמנויות נהדרות יגיעו אליכם.

המוטו שלי בנושא נטוורקינג הוא מאד פשוט: תעבדו קשה ותהיו נחמדים לאנשים.

זהו. תכלס אפשר לסיים את הפוסט פה. אם תיישמו את זה, כל השאר יהיה בסדר.

אני אפרט עוד קצת, כדי שלא יהיו אי הבנות.

להיות נחמדים לאנשים

אני אתחיל דווקא בקצה השני של המשפט, כי אנשים הם מה שמייצר את המזל.
אני קורא עכשיו ספר שנקרא Give & Take, זו הייתה המלצה של SwissMiss בטיפו ברלין.

הנקודה של הספר היא כזו: יש 3 סוגי אנשים בעולם (רואים שהסופר לא קרא את הפוסט האחרון שלי) – אלו שרק רוצים להכיר אנשים כדי ״להרוויח״ מזה משהו. אלו שרוצים לנהל מערכת יחסים שיוויונית (״אתה תיתן לי ואני אתן לך״), ואלו שנותנים לאחרים בלי לספור להם או לחכות למשהו בתמורה. הסופר טוען שאלו שנותנים בלי לחכות לתמורה הם אלו שבסופו של דבר יש להם את רשת החברים הגדולה ביותר, כולם רוצים לעזור להם והם מגיעים הכי רחוק.

אני אף פעם לא חשבתי על עצמי כמישהו ש״נותן״ בלי לצפות לתמורה (אחרי הכל אנחנו במדינה שבה הכי חשוב זה לא לצאת פראייר), אבל כשאני חושב על זה אחורה, כנראה שזה מה שאני עושה כשאני מאמין שאני סתם נחמד לאנשים.

גתה אמר: ״קל לשפוט את האופי של בן אדם לפי איך שהוא מתייחס לאנשים שלא יכולים לעשות כלום עבורו״. אני תמיד מנסה לזכור את זה כשאנשים שאני לא מכיר מבקשים ממני דברים. אין ספק שאני לא אמא תרזה, אבל כשמישהו מבקש ממני משהו ואני יכול לעזור לו וזה לא יקח לי יותר מדי זמן, אני תמיד מנסה לעזור. גם אם אני לא יכול לעזור מסיבה זו או אחרת, אני מנסה להפנות למישהו אחר או למצוא דרך אחרת לעזור להם.

לעבוד קשה

עכשיו כשיש לכם חברים, והם המליצו עליכם או שלחו איזו הזדמנות לכיוונכם, עכשיו השלב שבו אתם צריכים להיות מוכנים היטב לקראת המזל הזה, אחרת הוא יפספס אתכם. בשביל זה אתם צריכים לעבוד קשה.

הדבר הראשון שחשוב לי להגיד לגבי עבודה קשה, היא שבעייני עבודה קשה לא שווה ל-״אני עובד 20 שעות ביממה״ / ״אני עובד בסופ״ש״ / ״אני קורא אימיילים בחופשה״. לדעתי זו ממש לא המשמעות של עבודה קשה. להפך – לדעתי לפעמים הרבה יותר קל לעבוד הרבה שעות ולהרגיש טוב עם עצמך (״כל הכבוד לי שאני עובד כל כך קשה!״), מאשר לעשות את הדבר הקשה באמת.

אז מהו הדבר הקשה באמת שצריך לעשות?

להיות ממש טוב במה שאתם עושים.

זה קשה להודות שאתם לא יודעים מספיק.
זה קשה לעשות דברים שמפחידים אתכם.
זה קשה לקחת סיכונים.
זה קשה להשתפר.
זה קשה לחשוב על רעיון שאף אחד אחר לא חשב עליו.
זה קשה לעמוד על שלכם.
זה קשה לא ללכת עם הזרם.

אבל זה מה שצריך לעשות אם אתם רוצים להיות טובים ולזכות בהזדמנויות שחברים שלכם שולחים אליכם.

תמיד הייתי גרוע בלהתחיל עם בנות. בחיים לא יכולתי להתחיל עם בחורה בבר או במסיבה. פעם אחת התחלתי עם בחורה באוטובוס והסתבר שהיא שקרנית פתולוגית ודי פסיכית. זה היה אסון.

כל מערכות היחסים הרציניות שהיו לי, היו עם בנות שכבר הכרתי בסביבת העבודה / לימודים. עם נועה אשתי היפה התחלתי אחרי שכבר עבדנו ביחד בערך שנה.

אנשים שבאים עם המלצות של חברים, או הכי טוב – שאתה כבר מכיר אותם, הסיכוי למערכת יחסים טובה איתם הרבה יותר גבוה. אם עבדתם פעם במשרד, סביר להניח שהבוס העביר מייל: ״חברים, אנחנו מחפשים תקציבאית/מעצבת חדשה, אם אתם מכירים מישהי..״, כי זה ידוע שעובדים שהגיע דרך חברים הם בסבירות עצומה עובדים טובים יותר.

אותו הדבר עם לקוחות.

לקוחות שהגיעו דרך המלצה של חברים או שאתם כבר מכירים תקופה יהיו לקוחות טובים יותר, יגיעו אליכם לבד, וישלמו יותר.

אף אחד לא יגיד לכם בבית הספר לעיצוב שהסיכוי שלכם לקבל עבודה תלוי בכמות החברים והקשרים שיש לכם. לא, כמובן שזה נשמע די מבאס ולא קשור לכישרון שלי, אבל ברוכים הבאים לעולם האמיתי. זה אמנם נחשב לשחיתות כשבמסדרונות הכנסת אנשים מסדרים עבודות לחברים שלהם, אבל ביום-יום שלנו: חברים וקשרים הם המקור הטוב ביותר לעבודות חדשות. יותר טוב מכל פרוטפוליו, דף פייסבוק או אמצעי שיווקי אחר.

אני גרוע בנטוורקינג

אם חשבתם שאני עומד להגיד לכם שאתם צריכים ללכת לכנסים ולהכיר המון אנשים, אז לא. אולי אתם צריכים, אבל אני באופן אישי גרוע בזה. לא נעים לי סתם להתחיל שיחה עם אנשים שאני לא מכיר, ואני תמיד שוכח שמות ואז זה נהיה מביך. אז לא. אני לא עומד להגיד לכם את זה.

מצד שני, שמתי לב לאחרונה שכל האנשים שמתקשרים אלי, מתקשרים אלי כי הם שמעו עלי ממישהו. אין לי אתר פרוטפוליו באוויר אז הם לא ראו את העבודות שלי, והם לא קשורים לעולם העיצוב, אז הם לא קוראים את הבלוג הזה. ובכל זאת, הם שמעו עלי.

למה זה קורה?

אני החבר המעצב
אם אתם מעצבים ויש לכם מלא מעצבים חברים יכול להיות שזה נראה לכם כאילו יש מליון מעצבים בעולם. אבל לאנשים מחוץ למעגל החברתי שלכם, זה נראה הפוך. אנשים מחפשים מעצבים בנרות. והם לא עומדים לכתוב ״מעצב גרפי תל-אביב״ בגוגל כדי למצוא מעצבים כמו שהם לא כותבים ״בחורה פנויה בתל-אביב״. הם רוצים מישהו עם המלצות של חברים. מישהו שאפשר לסמוך עליו. לכן אם כל החברים (הלא מעצבים) שלכם ידעו שאתם מעצבים, יהיה להם קל יותר לעזור לחברים שלהם כשהם מחפשים מעצבים ולהמליץ עליכם. איך אנשים יודעים שאני מעצב? טוב במקרה שלי זה קל, אני כותב כל שבוע בלוג ושם אותו בפייסבוק אז גם חברים שלא מעצבים נזכרים כל שבוע שאני מעצב. אבל אנשים אחרים עושים דברים אחרים – חלק מעלים עיצובים שלהם לפייסבוק או אינסטגרם, חלק כותבים ״פתחתנו עכשיו סטודיו אז אם חברים שלכם מחפשים מעצב..״, חלק שולחים שנה טובה בכל חג.. יש כל מיני דרכים, חלקן נעימות יותר וחלקן שיווקיות יותר. תעשו מה שכיף לכם ומרגיש לכם נכון.

אני עוזר לאנשים
כשאני פוגש אנשים חדשים, דרך חברים או במסיבות או באחד מהאירועים האלה שאמרתי לכם שאני לא אוהב אבל לפעמים אני מגיע אליהם כי יש בירה בחינם, ואז מישהו עורך לי הכירות עם מישהו אחר, אחרי שעשינו את כל משחק ה-״אז מה אתה עושה בחיים?״, אני תמיד מציע לעזור. לא משנה מה הבן אדם השני עושה- עורך דין, סטארטאפיסיט, מוזיקאי, כנראה שיש לו אתר / כרטיס ביקור / מותג / מוצר או משהו שמישהו עיצב פעם. בדרך כלל אני אומר משהו בסיגנון של: ״שמע, אם אי פעם אתה צריך עזרה או רוצה פידבק על המוצר שלך, דבר איתי בכיף״. בדרך כלל כלום לא קורה עם זה, והם סתם חושבים שאני בן אדם נחמד (שזה כבר טוב כי אז הם זוכרים שאני ״מעצב נחמד״ ואולי יזכרו בי כשחברים שלהם ישאלו אם הם מכירים מעצבים), אבל לפעמים הם באמת מתקשרים ואומרים לי: ״תגיד, אפשר לשבת איתך לקפה ולהראות לך משהו?״.

בדרך כלל אני מנסה תמיד להגיד כן. ואז אני נפגש איתם ומקשיב למה שהם מספרים ומנסה לעזור. הכוונה לא לעזור בעיצוב (בטח לא בחינם), אבל להכווין אותם למה שהם צריכים. לפעמים הם צריכים עבודת עיצוב ואז אני אומר להם את זה, לפעמים הם כבר עובדים עם מעצב ואני רק נותן פידבק, ולפעמים הפגישה מובילה להצעת עבודה.

אני ממליץ על מעצבים אחרים
הרבה מהפעמים כשמתקשרים אלי, אני בכלל לא זמין לעבודה. במקרה הזה אני ממש שמח להמליץ על חברים אחרים ומוכשרים שלי ולפרגן להם בעבודה. משום מה בישראל מעצבים מתקשים לפרגן למעצבים אחרים מול לקוחות. אני לא יודע למה, וזה נראה לי לא לעניין. אני עושה ההפך – אני ממליץ בחום על מעצבים אחרים. על הדרך אני גם עף עליהם ובכך מעלה את הסיכוי שלהם לקבל מחיר טוב, לפעמים אני כבר אומר ללקוח: ״שמע הם ממש טובים אבל לא זולים״ ואז הוא מגיע מוכן לשלם.

שני דברים טובים קורים כשאני ממליץ על מעצבים אחרים:

1. חברים שלי מקבלים לקוח שכבר קיבל המלצה ומוכן לשלם יותר.

2. הלקוח אוהב אותי על כך עזרתי לו ומרגיש שיצאתי גדול (לפעמים הם גם מתקשרים אלי להגיד לי תודה ושהם קיבלו עבודה טובה, כאילו שאני עשיתי את העבודה הטובה).

אני אומר תודה לממליץ
חשוב לזכור את האנשים שעשו לכם טובה ובסופו של דבר הביאו לכם לקוחות משלמים. יש אנשים שהם קצת כפויי טובה ואומרים: ״למה שלחת לי את הלקוח מהגיהנום הזה?!״. אבל אני משתדל תמיד להגיד תודה לאנשים ששלחו אלי עבודות. זה הרי לא מובן מאליו וכמו שאמרתי בהתחלה – זה כמעט נתיב השיווק היחידי שלי ולכן צריך לטפח אותו. במקרה חריג אחד, אשתו של חבר (שאף פעם לא פגשה אותי) המליצה עלי לחבר אחר והוא הפך להיות לקוח מדהים עם פרוייקט בשווי עשרות אלפי שקלים. כשחתמתי איתו את החוזה הייתי כל כך שמח ששלחתי לה ולבעלה ארוחת בוקר מתנה. פרוייקטים כאלה לא קורים כל יום, אבל אם אנחנו רוצים שהם יקרו יותר, צריך לזכור להגיד תודה למי שעזר לכם לקבל אותם.