כשקיבלתי את הצעת העבודה הראשונה מסטארטאפ, האינטואיציה שלי הייתה להגיד לא. ההצעה הייתה טובה: חברה מצליחה, יותר כסף משחשבתי שמעצב יכול להרוויח אי פעם ומשימת עיצוב מעניינת. עדיין, היו לי יותר מדי חששות: אני אהיה המעצב היחיד, מוקף בטכנולוגים סופר חכמים יוצאי 8200 (בעגה המקצועית ״גיקים״), לא יהיו יותר בדיחות על פונטים בארוחת הצהריים, לא יהיה עם מי להקפיץ רעיונות במהלך היום, אני אעצב רק לסמארטפונים וכבר לא אעשה פוסטרים, לוגואים ושאר עיצובים שאני אוהב לעשות ואני מפחד שאני אשתעמם די מהר.

למרות כל החששות, עומר (המנכ״ל של Any.do) הוא איש מכירות משכנע למדי ועשה לי את הגרסא שלו לנאום סטיב ג׳ובס: ״האם אתה רוצה רק להמשיך לייעץ לחברות מבחוץ כל החיים או שאתה רוצה לקחת אחריות על העיצוב שלך ולהיות חלק מהצוות״. לקחתי את העבודה וזו אכן הייתה חוויה מדהימה ומשנת חיים. היום אני חושב שלעבוד עם סטארטאפים זה אחד הדברים המרתקים ביותר שמעצב יכול לעשות והמקום שהיכולות שלו וההשפעה שלו באות לידי ביטוי באופן החזק ביותר. בנוסף זה כנראה הסקטור שמשלם הכי טוב למעצבים, והסקטור שיש בו כרגע הכי הרבה דרישה למעצבים.

הביקוש הגבוהה למעצבים בשוק הסטארטאפים לעומת חוסר ההיצע ממשיך להפתיע אותי. בכל שנה ממשיכים לצאת מבתי הספר לעיצוב מאות מעצבים חדשים, הרבה מהם וגם מהחברים שלהם שכבר נמצאים בשוק העבודה מאד היו רוצה לעבוד עם סטארטאפים (בעיקר כי הם שמעו שמשלמים שם טוב) ועדיין – רובם לא מגוייסים לסטארטאפים. במקביל עשרות סטארטאפים ממשיכים לחפש בנרות מעצבים ״טובים״ ואלו שנמצאים כרגע בשוק לא עונים על הצרכים שלהם.

בפוסט הזה אני רוצה להציג את היכולות הדרושות ממעצבים שרוצים לעבוד עם סטארטאפים במטרה לעזור למעצבים לפתח את אותם כלים ולאפשר לעצמם עבודה בשוק המגניב הזה.

להבין בטכנולוגיה ולדעת איך לעבוד עם אנשי טכנולוגיה

הבנה בטכנולוגיה מתחלקת לשניים. הראשון הוא החלק המעשי: איך מעצבים לאייפון, אנדרואיד או לווב, איך מייצאים קבצים ושאר דברים טכניים שצריך ללמוד בדיוק כמו שלמדנו איך סוגרים פי.די.אף לדפוס. זה לא קשה במיוחד ואפשר ללמוד את זה בקלות.

הדבר השני הוא איך הטכנולוגיה עובדת ואיך לעבוד עם אנשי טכנולוגיה: ישנו הדיון הישן נושן האם מעצבים צריכים לדעת לתכנת או לא. הגישה שלי היא שהם לא צריכים לדעת, אבל זה מאד עוזר. אני למדתי לאורך השנים איך לתכנת לפלאש, וגם קצת HTML/CSS ולמרות שלא הייתי צריך להשתמש בזה בפועל בעבודה שלי, הידע לגבי איך קוד עובד, איך ״יעיל״ יותר לעצב דברים ואיך להבין את הצרכים של המפתחים עזרו לי מאד. לאורך התקופה שעבדתי ב-Any.do החלטתי גם ללמוד Objective C (שפת הפיתוח של אייפון) בכדי לפתח אפליקציה בעצמי, ולאחר שסיימתי ללמוד, העבודה שלי מול המפתחים השתפרה עוד יותר: ידעתי פחות או יותר איך ליישם דברים בעצמי כך שלא יכולו למרוח אותי עם ״זה נורא מסובך לעשות״ ולפעמים אפילו נתתי למפתחים רעיונות איך לפתור בעיות בצורה שהם לא חשבו עליה.

רוצים לשפר את הסיכויים שלכם להתקבל לעבודה טכנולוגית? קחו קורס או תלמדו לבד איך לתכנת. גם אם לא תשתמשו בזה, זה יהיה ייתרון תחרותי משמעותי, ואף אחד עוד לא מת מעוד קצת ידע.

לעבוד מהר

רוב האנשים חושבים שלעבוד מהר זה אומר שנים של ניסיון והכרה של כל הקיצורים. זה נכון, אבל זה לא הדבר המשמעותי שעושה את העבודה שלנו מהירה יותר. הדבר שבאמת לוקח לנו המון זמן הוא לקבל החלטות. אנחנו מגדילים, ואז מקטינים, ואז מגדילים שוב. ואז מתלבטים. ואז מתייעצים. ואז מנסים בכחול, ואז בשחור, ואז בירוק. ואז מחליטים שהגודל לא טוב. אז אנחנו מקטינים שוב.

הבנתם אותי. זה חלק מהתהליך שלנו. אבל מעצבים שיודעים לקבל החלטות מהר, במקום להתלבט במשך שעות ארוכות יכולים לעשות את העבודה הרבה יותר מהר.

האם זה בא על חשבון איכות? אני מקווה שלא, אבל כך או כך, סטארטאפים אלו ארגונים שחיים על זמן שאול (כלומר על כסף של אנשים אחרים שעומד להגמר עוד רגע) ואם לא תתקדמו ותשיקו את המוצר כמה שיותר מהר, ייגמר הכסף ואתם תמשיכו להתלבט אם הכפתור גדול או קטן מדי.

להבין ב״פרודקט״

ככה קוראים לזה בעולם הסטארטאפים. פודקט בעברית זה מוצר, ומה שזה אומר להבין במוצר זה להבין את חווית המשתמש כשהוא משתמש במוצר. מה שזה אומר להבין בחויית משתמש זה בתכלס לנסות ולחשוב דרך העיניים של המשתמש. אפשר ורצוי ללמוד גם את זה, אבל בתור התחלה כל מה שצריך זה קצת שכר ישר (מה שנקרא קומון סנס) ואמפתיה למשתמשים: לנסות לדמיין איך מרגיש מישהו אחר שעושה את הפעולה הזו.

הנקודה החשובה היא זו: בניגוד למעצבים גרפיים שמקבלים איזה שהוא איפיון או סקיצה ותפקידם היא לעשות אותה יפה וסקסית יותר, כשאתם עובדים בסטארטאפ מצופה ממכם שתגידו: ״אני לא עושה את הדבר הזה, כי זה לא נכון ונורא מבלבל. בואו ננסה משהו אחר״ ואז שתציעו פתרון משלכם. הבנה ב״פרודקט״ צריכה להתרגם לאינפוטים שלכם לגבי המוצר ואיך הוא צריך לעבוד (חוץ מאיך שהוא נראה).

אם אתם מחפשים מקום שבו יגידו לכם בדיוק מה לעשות ואתם תהיו הביצועיסטים, אז סטארטאפים זה לא המקום הנכון בשבילכם. אם אתם רוצים לעבוד שם אתם צריכים לפתח את היכולת לעמוד על שלכם ולהילחם על זכותו של המשתמש לקבל מוצר טוב.

להבין בסטארטאפים

כמו בכל דבר, ניסיון הוא דבר חשוב ורצוי, אבל גם אם אין לכם אותו אתם יכולים להתחיל וללמוד לבד. בסטארטאפים אתם תחשפו לשיחות בנוגע להרבה דברים שמעצב רגיל לא קשור אליהם: איך משווקים את המוצר, איך גורמים לו להיות ויראלי, איך מגייסים כסף, מה גרם לסטארטאפים אחרים להצליח ועוד המון מילים ומושגים חדשים שצריכים להכיר. למען האמת מצופה מכם שתהיו טיפה סטארטאפיסטים בעצמכם.

גם כאן – יש היום מלא מלא תכנים סופר טובים באינטרנט וממולץ להתחיל ללמוד אם זה עולם שאתם רוצים להכנס אליו.

הנה כמה לינקים ובלוגים ששווה להתחיל לקרוא:

http://www.nirandfar.com/

http://www.startupmoon.com/

http://littlebigdetails.com/

http://whitneyhess.com/

http://insideintercom.io/

http://www.paulgraham.com/articles.html

http://blakemasters.com/peter-thiels-cs183-startup

השבוע גיליתי את הסוד הכמוס של "לעשות משהו ויראלי". לא רק שהסוד מעניין, הוא גם נתן לי תובנות מעניינות אחרות על שיווק ומיתוג.

לפני שנתיים פתחתי את הבלוג הזה. כתבתי בכל שבוע באדיקות, ופתחתי גם קבוצת פייסבוק. יש בה בה נכון להיום 703 לייקים. בממוצע 30 לייקים חדשים בחודש. לפני כמה ימים, בעקבות הטרנד-מם המבדר שמשתולל ברשת, פתחתי את "סטארטאפיסטים עילאיים ומתנשאים". תוך 7 שעות היו לדף 700 לייקים. יומיים אחרי הדף כבר עם יותר מ-1500 לייקים, ואזכור מפרגן בגלובס.

אז מה קורה פה? האם התוכן שם יותר איכותי מבבלוג שלי? ואם לא, מדוע הוא יותר ויראלי?

אחד השירים האהובים עלי של בוקובסקי הולך משהו כזה: "יצאתי פעם עם איזה בחורה, והיא הייתה אומרת לי: בוקובסקי, אתה בחור מצחיק! לא הבנתי למה. כשניסיתי להצחיק אותה היא הייתה אומרת: למה אתה מתכוון? זה לא מצחיק! ואז הבנתי: האמת כל כך נדירה, שכשאנשים שומעים אותה, הם כל כך מופתעים, שהם בטוחים שאתה צוחק איתם והם צוחקים".

הטרנד העילאי-ומתנשא מצחיק מאד כנראה כי הוא עוסק בלשים לנו מראה של ההתנהגות שלנו, ולפעמים אנחנו מגלים שאנחנו כל כך מטופשים, שזה מצחיק.

מה למדתי מהטרנד העילאי-ומתנשא?

1. אנשים אוהבים להיות חלק מקהילה

כמה רגעים אחרי שהטרנד התחיל, הרימו ידידי המעצבים את הקבוצה "מעצבים עילאיים ומתנשאים". במקביל, ראיתי שאחי המוזיקאי הצטרף לקבוצה "מוזיקאים עילאיים ומתנשאים". חיפוש בפייסבוק של המונח "עילאיים ומתנשאים" מניב עשרות אם לא מאות קבוצות עניין שונות. הדבר המדהים ביותר ששמתי לב אליו הוא איך התופעה הזו מציפה בבירור שווקים נישתיים של אנשים בעלי עניין ואהבה גדולה.

אנשים מתים על להיות חלק מ"קבוצה סודית" בעלי ג'ארגון, ובדיחות פרטיות, אלילים וסלבים משלהם ובעיקר התחושה שמדובר במשהו שרק הם מבינים אותו.

יש כוח עצום בפנייה הזו לקבוצת עניין מצומצמת מאד, ומפתיע אותי בטירוף שאף מותג שמכבד את עצמו לא הרים את הכפפה:
נייקי: רצי מרתון עילאיים ומתנשאים.
גלנפידיך: חובבי וויסקי עילאיים ומתנשאים.
סטימצקי: קוראי ספרים עילאיים ומתנשאים.

הבנתם את הרעיון.

גם ההפך הוא נכון כמובן: אם יש לכם מותג או סטארטאפ והלקוחות שלכם לא יכולים להיות "עילאיים ומתנשאים" כי הם משתמשים במוצר שלכם ("אה.. אתם לא עובדים עם מק?"), אז אולי אתם בבעיה. אתה חייבים למצוא את הקהילה שמ-מ-ש אוהבת את המוצר שלכם ולטפח אותה.

2. אנשים אוהבים לצחוק.

זה אולי לא סוד, אבל אנשים רוצים שיבדרו אותם. והם ילחצו לייק בפייסבוק אם הם יודעים שהם יקבלו סטטוס או תמונה מצחיקה פעם בכמה זמן. חוץ מלצחוק הם גם אוהבים דברים שקל לצרוך אותם: סטטוס בדיחה לוקח 2 שניות לקרוא, בעוד שפוסט בבלוג לוקח אולי 4 דקות לקרוא.

בנוסף, אנחנו אוהבים אנשים מצחיקים. צחוק מייצר אצלנו קונוטציה חיובית. נכון, גם בנקים מנסים לעשות פרסומות "מצחיקות", אבל זה לא אמין. אנחנו לא באמת מאמינים שהבנק שלנו הוא מותג מצחיק. בדרך כלל כשאנחנו נכנסים לסניף הדחף הראשונים שלנו הוא לפרוץ בבכי ולא בצחוק. אבל תארו לכם בנק שהיה באמת מצחיק, בנק שהיה מאד מודע לעצמו וללקוחות שלנו ופתוח מספיק כדי לצחוק על זה?

חושבים שהמוצר שלכם "משעמם מדי" כדי להיות מצחיק? אין דבר כזה. תסתכלו על המותג Mail Chimp. על הנייר אין פה שום דבר מצחיק – שירות לשליחת מיילינג ליסטס. ש-י-ע-מ-ו-ם! ועדיין הם הצליחו לייצר מותג מצחיק (עם לוגו של קוף), שתמיד מצליח להעלות לי חיוך ולאהוב אותם.

3. אנשים רוצים לתרום משהו משלהם.

כשפתחתי את הקבוצה היו בה בקושי 10 סטטוסים שכתבנו תומר ואני. אבל ברגע שאנשים התחילו להצטרף לקבוצה הם מיד התחילו לשלוח בדיחות משלהם. ברגע שהססטוסים שלהם פורסמו (עם קרדיט), אנשים אחרים ראו שזה בסדר ומקובל לשלוח גם ססטוסים, והקבוצה קיבלה תנופה נוספת.

אני לא יודע אם זה כי אנשים נהנים להרגיש חלק מהקהילה (ולהראות שהם יודעים את הג'ארגון הסודי), או אולי כדי לקבל את 15 שניות התהילה שלהם, או אולי סתם כי הם חשבו על משהו יותר מצחיק ממני, אבל ההשתתפות היא עצומה. זה גרם לי לחשוב על זה שהדרך לויראליות היא אך ורק דרך תוכן נוסף שאנשים אחרים יצרו. בקבוצה מעין זאת זה קל כי כל מה שנדרש מאנשים הוא שניה כדי לכתוב סטאטוס משלהם, אבל כשעושים וידאו (גאנגם סטייל, נניח), הפארודיות של אנשים הם כלי מאד חזק לויראליות של המקור עצמו, רק שוידאו מאד קשה ל"אנשים מהשורה" לעשות, ולכן הסבירות שיעשו את זה היא נמוכה יותר.

4. ויראליות היא דבר שיטחי

כולם רוצים להיות ויראלים. להתפוצץ מהר ובגדול. כמו שאומר הסטאטוס: Dude! Let's go viral!. אנשים חושבים שברגע שתייצר משהו ויראלי (פרסומת, משחק, אפליקציה, דף), ההצלחה בטוחה. ההמונים יגיעו ואתה תוכל לנוח על זרי הדפנה.

אל תתבלבלו: זה רחוק מאד מהאמת.

ויראליות היא דבר שטחי ביותר: כל מה שקרה פה הוא שמישהו חשב שמשהו מצחיק והוא שיתף. אין פה עניין עמוק במוצר, ואם נחליט עכשיו לייצר תכנים "אמיתיים ועמוקים" לאותה קהילה לאו דווקא שהם ימשיכו להצליח. באותה מהירות שמשהו נהיה ויראלי, הוא גם נעלם. ולכן, אני לא בטוח שויראליות, מהירות, צחוקים ושטחיות צריכה להיות המטרה של כולנו.

תמיד חשבתי לעצמי שהצרה שלנו היא לא בקפיטליזם. היא בזה שאנחנו חמדנים. אם רק היינו לוקחים כמה שאנחנו צריכים ומפסיקים, אז כנראה היו הרבה פחות צרות בעולם. אבל זה לא המקרה.

מסבירים לי שהקפיטליזם מבוסס על מה שנקרא "צמיחה", ולכן אנחנו חייבים לגדול כל שנה ולעשות יותר כסף, אחרת המשקיעים שלנו לא ירוויחו ואז זה יהיה הסוף שלנו.

התוצאה היא שבעולם האינטרנטי שלנו, שבו מוצר יכול להגיע לידיים של 100 מיליון איש תוך חודשים ספורים, המילה "צמיחה" או באנגלית Growth הפכה להיות המילה החזקה ביותר בשוק. ומנהלי ה"צמיחה" הזו, שעתידים להחליף את מנהלי השיווק הם ה-Growth Hackers.

בפוסט הזה אני אנסה להסביר את משמעות המקצוע החדש והסקסי הזה, וגם איך כל עסק בין שהוא אינטרנטי או לא, צריך להטמיע את התובנות החדשות האלה.

מה זה לעזאזל Growth Hacker

חשבתם שמנהל השיווק הוא זה שאחראי להביא את הלקוחות למוצר שלכם? בעזרת פרסום כזה או אחר בטלויזיה, באינטרנט או אפילו ב"פעילות גרילה"? אתם כנראה עדיין חיים ב-2006.

בעולם הישן, הייצרן היה מייצר מוצר, הולך למשווק ואומר לו: “יאללה חביבי, תמכור את זה לאנשים". השיווק אם כך היה חיצוני למוצר עצמו, לעיתים בעל קשר קלוש ביותר, וללא סיכוי להשפיע על המוצר. אתם הרי לא מדמיינים משרד פרסום שיגיד ללקוח "שמע, המוצר די דפוק, יש מצב שנכניס שינויים?”.

בעולם החדש, נכנס ה-Growth Hacker לתמונה. בפוזה שמנסה לא ליפול מזו של דון דרייפר הוא יגיד: “חבר'ה, אנחנו הולכים לשנות את המוצר עצמו כדי להביא יותר משתמשים, וכדי שיותר משתמשים שלנו ישלמו, ירשמו או יקנו את מה שאנחנו רוצים למכור להם".

איך הוא יעשה את זה?

בשני מישורים עיקריים: זיהוי וטיפול הנקודות בהם המוצר מפסיד לקוחות, ופיתוח אלמנטים ויראליים במוצר. אלפי משתנים משפיעים עלינו כשאנחנו מקבלים החלטה, וה"האקר" ינסה לעשות שינויים במשתנים האלו כדי לראות מה משיג את התוצאה הרצויה. הוא כמו מדען שמשלב שיווק, עיצוב, קוד ופסיכולוגיה.

הנה דוגמא:

Flixster הוא אחד מאתרי הסרטים הגדולים ביותר באינטרנט. בשנת 2006-2007 היו לו בסביבות ה20-50 מיליון כניסות ביום, ב-2011 הוא נקנה ע"י Warner Bros. הסיבה העיקרית להצלחתו הפנומנלית של האתר מיוחסת ל"hack” פשוט יחסית בתהליך הזמנת החברים:

במקום לסמן בעצמך את כל החברים שלהם תרצה לשלוח הזמנה, Flixster הביאו לך את הרשימה כבר מסומנת. היות ורוב האנשים עצלנים מכדי להסיר ידנית 250 מחבריהם, הם פשוט שלחו את ההזמנה לכל החברים שלהם.

הטריק הזה, שנחשב היום קצת ספאמי ולא מקובל, אולי עורר את זעמם של משתמשים מסויימים, אבל גרם במקביל לצמיחה אטומית בכמות המשתמשים באתר. וזה בלי להוציא שקל.

זה הכל בפאנל

אני לא למדתי אף פעם כלכלה או מנהל עסקים, אבל אם אתם כן אז אני מניח שאתם מכירים את המושג "פאנל" (או באנגלית Funnel Chart). אם אתם כמוני, נטולי השכלה של גרפים, תנו לי להסביר לכם את הרעיון בפשטות: בכל שלב בתהליך המכירה אנחנו מאבדים אחוז מסויים מהלקוחות שלנו, ככה שבסוף מגיע רק אחוז בודד. היות והתחלנו בהרבה, ועכשיו אנחנו מעט, הגרף נראה כמו משפך.

אחלה. עכשיו כולנו באותו הדף.

העניין בשיווק הקלאסי, הוא שהוא דואג לנסות ולהגדיל את כמות האנשים שמגיעים ל"פתח המשפך". אבל אין לו שום השפעה על ה-80% (מספר מומצא) שהולך לאיבוד בתהליך המכירה. זה כבר לא בתחום אחריותו. וכך יוצא שגם אם השיווק עושה עבודה מעולה ומגיעים יותר אנשים, עדיין אנחנו מאבדים את רובם, וחבל.

ה"האקר" שלנו, תפקידו להסתכל טוב טוב על הגרף ולנסות ולהבין איפה ולמה אנחנו מאבדים אנשים, ולאחר מכן, לעשות ניסויים כדי לנסות ולשפר את אחוז האנשים שעוברים לשלב הבא.

דוגמא: כשאנחנו מגיעים לדף הרשמה לאפליקציה/אתר, רובנו הגדול לא עובר אותו. לא בא לנו לתת את המייל, לחבר את הפייסבוק וכו'. אז רובנו נוטשים. בגלל שבאינטנט ניתן לעשות ניסויים מהר, חברות שעושות עבודה טובה עושות המון ניסויים על הדף הזה: עיצובים שונים, טקסט שונה, חלוקת ההרשמה למספר שלבים, וכו' כדי לראות מה ייתן את מספר העוברים הגבוהה ביותר.

אם כך, באינטנט תפיסת הניסוי וטעיה של ה-Growth Hackers כבר תופסת תאוצה, אבל בעולם שמחוץ לאינטנט, נראה שעדיין ישנים. הנה דוגמא מהחיים שלי:

קצת לפני שהתחתנתי, לקראת איחוד חשבון הבנק שלי עם זוגתי היפה, החלטתי לערוך סקר בנקים. התקשרתי לכל הבנקים כדי לשמוע מה יש להם להציע לי בתור לקוח חדש.

התוצאה לא מפתיעה בכלל: מכל הבנקים (למעט מזרחי טפחות), קיבלתי שירות מזעזע, אי אכפתיות מצד נציג השירות, ושום מאמץ כדי ל"המיר" אותי ללקוח שלהם.

אותם בנקים שופכים לפי מה שאני קורא בעיתונים מיליונים על מיליונים של שקלים כדי לטחון לי את המוח עם פרסומות, אבל כשאני אשכרה מתקשר אליהם בכוונה לפתוח חשבון – אני מקבל חרא של שירות.

אני תוהה האם יושב איזה מנהל באותם בנקים ובכלל שואל את עצמו – כמה אנשים התקשרו, כמה מהם באמת פתחו חשבון, ולמה השאר לא פתחו?

ויראליות

הכובע השני של ה-Growth Hacker הוא לדאוג לויראליות. ויראליות היא מושג שבטוח שמעתם עליו כבר ומשמעותו לגרום ללקוחות להביא לקוחות נוספים. שימו לב, אני לא מדבר על פרסום ויראלי ("בואו נעשה קליפ מצחיק ליו-טיוב והוא יהפוך להיות ויראלי!"), אני מדבר על ויראליות במוצר עצמו.

מן הסתם כל מוצר רוצה להיות ויראלי, כי כך הוא לא יצטרך להוציא כסף על שיווק חיצוני, ומן הסתם זה לא קל בכלל להיות ויראלי.

ישנן כמה סיבות שהלקוח יביא את חבר שלו לעסק שלך:

1. קהילה: המוצר שלך לא שווה כלום אם אני שם לבד. אני צריך את חברים שלי כדי להשתמש במוצר הזה. הדוגמא הקלאסית: פייסבוק, וגם Draw Something, אם חברים שלי לא שם, אין לי שום דרך להשתמש במוצר הזה.
2. תמריץ:  אם תביא את חברים שלך תקבל מתנה. מודל מאד פופולרי גם בעולם שמחוץ לאינטרנט (“חבר-מביא-חבר"), זה גם המודל ש-Dropbox השתמשו בוא כדי לצמוח בצורה מטורפת: תביא את חברים שלך וקבל מקום אכסון חינם.
3. כי אני מגניב: אנשים אוהבים להראות לחברים שלהם שהם מגניבים ויש להם משהו שלחברים שלהם אין. אם המוצר שלך גורם לרצות ללקוח שלך להשוויץ, הרווחת.

העניין עם ויראליות הוא שזה לא משהו שמוסיפים אחרי שסיימת לבנות את המוצר שלך. זה משהו שהוא מהותי בתוך המוצר, ולכן איש שיווק לא יוכל לעזור בנושא הזה. אבל Growth Hacker שהוא חלק מצוות המפתח, ומלווה את המוצר משלב הרעיון לשלב ההשקה יכול וצריך לדאוג שיהיו נקודות ויראליות במוצר.

לסיכום

הסיבה שאני מתחבר ושמח על עליית ה-Growth Hacker, היא שהוא משתמש במה שאנחנו קוראים לו "חשיבה עיצובית". הדרך שבה ה"האקר" מזהה בעיות, עושה ניסויים ומגיע לתוצאה הטובה ביותר, דומה מאד לתהליך העיצובי שעובר כל מעצב בדרך לעיצוב הסופי שלו. זוהי עוד הוכחה שבעולם העסקים מתחילים להבין את הערך של חשיבה עיצובית, ובעייני היא מייצרת מוצרים ומותגים טובים יותר.

אם נהנתם לקרוא, עזרו גם לי לגדול ושתפו את הפוסט