מחשבות על אינטואיציה עיצובית
אני תמיד חושד באינטואציה שלי. הסיבה נובעת מהסיפור הבא: כשהייתי בצבא, שירת איתי בחור בשם שחר. שחר היה סוג של יחצ״ן מסיבות והעביר את רוב השירות שלו עם רשימות ארוכות של אנשים שהוא מתכוון להזמין למסיבות ביום שישי. יום אחד שחר סיפר לי שהוא מרים אתר חדש יחד עם חברים שלו, והם צריכים שאני ארשם...
הרבה יותר מפוסט בבלוג
אם יש משהו שמעצבן אותי – זה אנשים שמנסים לחרטט אותי. ״סמוך עלי! זה כדאי לך!״. באמת? לא סומך עליך, וכדאי שתתחיל להסביר לי בדיוק למה זה כדאי לי או שהשיחה ביננו נגמרת. בתקופה האחרונה אני הולך ברחוב ומרגיש יותר ויותר שמותגים מסביבי מנסים לחרטט אותי: ״להיות ראשון זה מחייב״, ״קפה מאד״, ״הרבה יותר ממסעדה״,...
בדידותו של המעצב מהבית
כשהייתי בן 23 עשיתי ניסוי בבדידות. הייתי קורא הרבה פול אוסטר באותה תקופה ורציתי לראות מה יקרה אם אני אהיה ממש לבד ולא אדבר עם אנשים אחרים למשך איזו תקופה. אז שכרתי דירה בכפר דייגים קטן בדרום ברזיל, קניתי גלשן, והעברתי את הימים בערך ככה: קמתי בבוקר, הלכתי לגלוש, חזרתי לאכול צהריים, קראתי קצת ספר,...
הלקוח שלכם לא יודע מה הוא רוצה
בוקר. אור עולה על הסטודיו המעוצב והמקסים שלכם. בדיוק סיימתם קפה מעולה. ואז - ״הלו! אני צריך לוגו. דוד שלח אותי״. אתם מתאפקים לא לענות לו: ״מאה שקל״, ובמקום שואלים אותו: ״ואיפה הלוגו הזה הולך להיות?״. ״על השלט של המסעדה!״ הוא עונה בגאווה. ״אה, אז אתה צריך גם לעצב את השלט?״ אתם שואלים. ״נו, בטח״....
למה אני לא מממש את הפוטנציאל שלי
כשהייתי בתיכון מורה אחת נגישה אלי במסדרון בהפסקה ולקחה אותי הצידה. היא אמרה לי: ״תקשיב, אתה צריך להפסיק להסתובב עם שגיא. הוא מדרדר אותך, ואתה לא תוכל לממש את הפוטנציאל שלך״. שגיא היה אחד החברים הכי טובים שלי. לא התכוונתי להפסיק להסתובב איתו, אפילו שהוא לפעמים לבש שמלות לבית הספר. האמת היא ששגיא היה פשוט...
יוסטון יש לנו בעיה
הדבר הקשה ביותר בעולם הוא להודות בחולשות ובפגמים של עצמנו. אין לנו בעיה כמובן לזהות ולהצביע על החולשות והטעויות של אנשים אחרים, להפך, אנחנו עושים זאת בשמחה ובששון. אבל כשזה מגיע לבעיות שלנו, בדרך כלל אנחנו מצליחים להיות מקוריים ביותר בהסבר למה זו לא באמת בעיה, וסך הכל אנחנו בסדר גמור. וכך אנחנו ממשיכים לחיות...
הפרוייקט הצליח. הסטודנט לא.
השבוע הלכתי לראות את הגשת פרוייקטי הגמר בשנקר. כמה דרמה יש בהגשת פרוייקטי הגמר: 4 שנים מתנקזות לפרוייקט אחד. המאסטרפיס של הסטודנט. המרצים מצפים מהסטודנט לקונספט מקורי, עיצוב גרפי המראה שליטה בכלים שנלמדו, פרזנטציה מהממת ועדיף שתהיה גם איזו אמירה פוליטית או מסר ביקורטי ופרובוקטיבי. גם ברגע הדרמטי הזה המרצים אינם מקלים ומעבירים ביקורות קשות...
זה יגמר בתביעה, או במסיבה
הייתי בדרך לחופש באילת כשליאור התקשר להגיד לי: ״נראה לי שקיבלתי מייל מעורך דין, הלקוחה שלנו עצבנית״. הייתי בשוק. זה עדיין לא קרה לי. ולחשוב שזה פרוייקט שלקחתי בשביל הכיף. איך הגענו לפה? תנו לי להתחיל בהתחלה. לפני כמה חודשים ליאור, שותף שלי, שאל אותי אם אני רוצה לעזור בפרוייקט צדדי שהוא עושה – להרים...
להכניס את המוח לכושר
נניח שהייתי ספורטאי מקצועי לפרנסתי, נגיד שחקן כדורגל. אתם לא מדמיינים שהייתי רובץ על הספה כל היום, רואה טלוויזיה ודוחף מקדונלדס, נכון? אי אפשר להיות ספורטאי מקצועי ככה. אתה צריך ללכת לאימונים כל יום, אתה צריך לאכול טוב, לשמור על הגוף שלך ולפתח את השרירים. מצד שני, אם אני מעצב מקצועי לפרנסתי, או כל מקצוע אחר...
להיות מעצב ב-4 שעות
לפני שבועיים בהמלצת חבר התחלתי לקרוא את הספר "The 4 Hour Chef״. הספר נכתב על ידי בחור בשם טים פריס, שכבר כתב כמה רבי מכר שנגמרים במילים ״4 שעות״ (The 4 Hour Workweek, The 4 Hour Body). הקטע של הבחור הזה הוא איך ללמוד דברים מהר, נגיד ללמוד יפנית בשבועיים או להיות אלוף העולם בטנגו...
איך לעבוד עם סטארטאפים?
כשקיבלתי את הצעת העבודה הראשונה מסטארטאפ, האינטואיציה שלי הייתה להגיד לא. ההצעה הייתה טובה: חברה מצליחה, יותר כסף משחשבתי שמעצב יכול להרוויח אי פעם ומשימת עיצוב מעניינת. עדיין, היו לי יותר מדי חששות: אני אהיה המעצב היחיד, מוקף בטכנולוגים סופר חכמים יוצאי 8200 (בעגה המקצועית ״גיקים״), לא יהיו יותר בדיחות על פונטים בארוחת הצהריים, לא...
מי צריך פרוטקציה כשיש קשרים?
תמיד הייתי גרוע בלהתחיל עם בנות. בחיים לא יכולתי להתחיל עם בחורה בבר או במסיבה. פעם אחת התחלתי עם בחורה באוטובוס והסתבר שהיא שקרנית פתולוגית ודי פסיכית. זה היה אסון. כל מערכות היחסים הרציניות שהיו לי, היו עם בנות שכבר הכרתי בסביבת העבודה / לימודים. עם נועה אשתי היפה התחלתי אחרי שכבר עבדנו ביחד בערך...