מעניין שאתה בוחר להגדיר את נקודת המוצא כ"בעיה". קצת קשה לי להסכים להגדרה הזו, בעיקר משום שהיא שלילית ולא עושה חשק
זה נכון שלפעמים הצורך הוא לשפר משהו קיים או לענות על צורך, אבל אני לא רואה לצורך העניין 'בעיה' בבריף לעיצוב לוגו. זו משימה. ויש לה הגדרות ומגבלות ובעיקר פתיחות קצוות ממכרת.

נקודה נוספת שהעלת היא לעשות מה שאנחנו אוהבים אל מול מגבלות של פרויקט. כמו שאני רואה את זה, מעצב טוב הוא כזה היודע לתחקר את הלקוח ואת סביבתו באופן שיגדיר לו מרחב בו יוכל לעשות "מה שאוהב", להביא משהו מעצמו, מהתפיסה שלו כמעצב. לצורך העניין, זה שאני אוהבת צהוב לא רלוונטי ברוב הפרויקטים עליהם אני עובדת, אבל התפיסה החזותית שלי והתפיסה של קונספט תמיד שם בכל הפרויקטים.
אחד הכלים הטובים הוא שלב רפרנטים מוקפד. שלב בו אני מנחה את הלקוח להביא רפרנטים מטעמו, זהו שלב שמאפשר לי להתמקד בתהליך ולייצר כבר בשלבים ראשונים מוצר שמתאים ללקוח ושברוב המקרים דורש ליטוש ולא המצאה מחדש.

זה מאוד נכון שצריך אוויר בפרויקטים – ניסוי וטעייה ותהייה. ואחת הבעיות של השוק הישראלי היא שלרוב אין זמן ואין כסף. מה שמביא לא פעם לתוצרים רדודים. לכן, נקודת המוצא של מעצב מקצועי היא הערכת זמן נכונה ותמחור נכון ומכבד.