תגובות לפוסט: "על האקדמיה והרעה החולה"

מאת: Itay

Itay — Mon, 26 Oct 2015 18:46:00 +0000

תודה

מאת: Ran Segall

Ran Segall — Mon, 26 Oct 2015 13:56:00 +0000

היי איתי
הנה העצות שלי:
1. תעבוד בזמן התואר. חצי משרה, לילות, פרילאנס, מה שאתה יכול. אני עבדתי חצי משרה במשמרות לילה כביצועיסט במשרד פרסום. לא סיפרתי למרצים שלי שקיללו כל הזמן את עולם הפרסום, אבל למדתי המון.
2. תעשה התמחות בחו״ל – גם את זה שנקר לא סידרו לי, אבל סידרתי לעצמי, אספתי לינקים לסטודיואים שאני אוהב, ובסוף שנה ג׳ שלחתי 60 מיילים לכולם. התקבלתי ל-2. נסעתי לעבוד במקסיקו 4 חודשים. היה אחלה.
3. תמשיך לקרוא, לראות סרטים וללמוד לבד. אני לקחתי כל שבוע ספר בנושא אחר מהספריה ולמדתי לבד.
בהצלחה!

מאת: Itay

Itay — Mon, 26 Oct 2015 13:26:00 +0000

אז אולי זו הזדמנות טובה עבורי לעלות את תהיותיי ולנסות לקבל עצה או טיפ.
התחלתי את שנה א' בתקש"ח ממש עכשיו, ואני כבר מצליח לזהות את הנקודות שנגעת בהן מהמעט שחוויתי עד כה. השאלה אם באמת קיימת אלטרנטיבה בארץ למשהו אחר? בחו"ל, בפקולטות המובילות לעיצוב, קיימת הפרדה ברורה בין שלל תתי-הקטגוריה בהן מסלול תקש"ח נוגע (או לפחות מנסה לגעת). אני קורא המון ספרים, מאמרים ובלוגים כבר תקופה ארוכה בכל הקשור לחויות משתמש ואינטראקציה – נושאים שכמעט אין להם זכר במסלול אף על פי שהפכו רלוונטיים לעולם העיצוב יותר מבתמיד – אבל ברמת התכלס עדיין יש דרישה לתואר מבחינת המעסיק (כדוגמת מודעת דרושים באתר של designit, אבל תקנו אותי אם אני טועה).
שגיא (שגם אותו אני קורא בקביעות), העלה את עניין צבירת הניסיון וצבירת ידע פרקטי. אני כמובן מסכים, אבל נדמה שבבתי הספר לעיצוב, ובמסלול תקש"ח בפרט, מסנדלים את האפשרויות הללו – גם בגלל האינטנסיביות התמידית של התואר וגם בשם הרב-תחומיות (חוסר מיקוד, לראייתי) בה הם דוגלים.

מאת: Sagi Shrieber

Sagi Shrieber — Wed, 21 Oct 2015 21:17:00 +0000

כתוב מעולה! מסכים עם כל מילה רן! בהחלט יחסי אהבה שנאה. העצה הכי טובה שיש לי לתת למי שהולך ללמוד היא – תעבדו תוך כדי!!! אין תחליף לזה. תתנסו, ותעבדו. בלימודים תפתחו את העיניים ותרחיבו גבולות, ובעבודה תלמדו מה זה לקוח, ותשתפשפו טוב טוב לפני שאתה יוצאים לעולם האמיתי.

מאת: Erez Reznikov

Erez Reznikov — Tue, 20 Oct 2015 17:49:00 +0000

תודה רבה. תמיד יכול להיות שבעוד 5 שנים אני אחשוב אחרת. מבטיח לעדכן אותך ברגע שזה יקרה
בכל מקרה, שלא תחשוב שאני לא מעריך את מה שאתה כותב או אומר, בדרכ אני מסכים עם הרוב המוחלט של הפוסטים שלך, רק שהפעם הנושא קצת נוגע לליבי אז היה לי חשוב להגיב ולפרט. מחכה לעוד פוסטים מעמיקים ורלוונטיים. תודה על הזמן שאתה משקיע בהם, זה תמיד מרתק לקרוא.

מאת: Ran Segall

Ran Segall — Tue, 20 Oct 2015 16:31:00 +0000

היי ארז
תודה שוב על התגובה. אני אוהב את החשיבה שלך ולמרות שאני לא מסכים עם כמה נקודות בסיסיות, זה לא משנה את העובדה שאתה כנראה בן אדם חכם ואוהב את המקצוע שזה הדבר הכי חשוב. מעניין מה תהיה הפרספקטיבה שלך בעוד כמה שנים. באופן אישי אני שמח שבחרת ללכת לסטארטאפ כי שם נמצאות הבעיות הכי מעניינות היום לדעתי. שיהיה המון בהצלחה!

מאת: Erez Reznikov

Erez Reznikov — Tue, 20 Oct 2015 15:24:00 +0000

היי רן,
אני בלי אינטרנט לאחרונה אז לקח לי קצת זמן להגיב. בכל מקרה, אני חושב שהפער בין מה שאנחנו חושבים נובע מהפער באופן שבו אנחנו מגדירים גבולות עיצוב ואת המתיחה שלהם. אתה שוב ושוב שם את המילה עיצוב יחד עם המילים פתרון בעיות. אני מבין שזו אחת הדרכים להסתכל על עיצוב ולהגדירו כתחום.. אלא שזו זווית צרה מדי לדעתי, מוכוונת מאד בעיקר לעסקים ששוכרים שירותי עיצוב בשביל התקדמות כלכלית וזהו. תחום העיצוב ככלל מורכב באופן משמעותי גם מאנשים שעוסקים בו כדי לחקור את גבולותיו ויכולותיו. לא בקונטקסט כלכלי ולא בקונטקסט של פתרון בעיה כלשהי לאדם פרטי או עסק כלשהו. כשעודד עזר עיצב את הפונט של בנק הפועלים הוא פתר בעיה ללקוח. כשהוא עיצב את רוב שאר הפונטים שלו – הוא פשוט התנסה בדק והרחיק לכת כדי למתוח ולהעשיר את עולם העיצוב. הלקוח היה הוא עצמו והסקרנות שלו. באופן עקיף לסקרנות והרצון ליצר משהו עוד יותר יפה מוקפד ואלגנטי – הוא גם עושה מזה כסף כי הוא מוכר את הפונטים, אבל הם לא היו פתרון לבעיה. וכשאני כותב (והדגשתי את זה) שהאקדמיה מקיימת תפקיד נוסף שנועד לאפשר לסטודנטים ליצור דווקא בלי הגבלי שוק ולקוח – אני מתכוון בדיוק לחלק הזה של העיצוב. העיצוב לשם העיצוב. לא לשם תועלת כלכלית מידית. ואם תחשוב על זה בהיגיון רגע, זה ברור שאנשים שנותנים להם להתעסק עם אך ורק עם תחכום ועומק ויזואליים כדי לבדוק ולהרחיב גבולות – יעשו את זה הרבה יותר טוב ויעיל ממעצבים שיש להם עוד 700 דברים אחרים קריטיים יותר כמו זמנים קצרים, אישורים מול לקוחות ותקציב דל. אז כן, הגיוני מאד שהסטודנטים, כביכול נטולי הנסיון הם אלה שיגיעו לדברים הרבה יותר מעניינים מאשר אלה שעובדים בתחום. פשוט משום שזה כל מה שלוחצים עליהם לעשות. זה שאתה עסק עם מלא ניסיון של 15 שנים לא אומר שאי פעם תרצה לנסות לחדש.. הספר אולי נחמד אבל אני מכיר המון המון עסקים שנמצאים מלא זמן בחוץ ולא חידשו בתחומם אפילו מילימטר. יותר מזה, אני לא יודע כמה ברצינות הסתכלת על פרויקטים בתערוכות, אבל אם כל מה שראית היו פרויקטים שמתעסקים בעצמי שלהם ושהקשר היחיד שלהם לעיצוב היה פוטושופ (ביטוי מזלזל וגם מאד לא נכון) – אז כנראה שראינו תערוכות שונות. אני הייתי בכולן חוץ מויצו ואני ראיתי דברים מהממים וגם דברים חכמים, וגם דברים מאתגרים, וגם פורמטים חדשים וכשאני משווה את כל זה לעיצוב המסחרי שאני רואה ביום יום בארץ (בוא מדבר על הארץ כי אנחנו הכי בקיאים וחווים את מה שקורה כאן), לאתרים, לשלטים, לפרוסומות, לאפליקציות ולמיתוג הישראלי אז אני לא יכול שלא לראות את הפער (משמעותית לטובת האקדמיה). ואני אפילו אגיד לך יותר מזה.. לפי הדוגמא הפרטית שלי עצמי.. אני עשיתי את אחד הפרויקטי גמר היותר "מנותקים" לפי מה שכתבת שכללו מחקר אסטתי של פירוק והרכבה של אובייקטים מתלת לדו מימד. הכי לא פתרו לאף אחד שום בעיה בעולם. פשוט ניסו ליצור אסתטיקות שאני עצמי לא ראיתי עדיין בשום מקום. זה לא מנע מאיזה 7 סטודיואים להתרשם מספיק שהם הציעו לעבוד אצלם. ברובם גם התקבלתי. לא הפריע להם הניתוק, ההפך הם התלהבו מכוח המשכר של האסתטיקה. ודמיינו שאם אני יכול להגיע לשם על פרויקט שלא פותר כלום, מעניין מה אצליח לעשות על פרויקטים שלהם. הקטע המצחיק הוא שבסוף העדפתי לעבוד בסטארטאפ.. אגב, מה שעודד כתב..
אני חושב שבכל הנוגע לעיצוב כפתרון בעיות של עסקים אמיתיים, האקדמיה לעולם לא תוכל באמת לעשות סימולציה למציאות משום שתמיד יהיו חסרים בה אלמנטים שמשנים את כל המשחק בחיים האמיתיים. אין סיכון, אין ענייני כסף, אין ענייני מקום, משכורות, ארנונה וחוקי מדינה. כשאתה באקדמיה אתה תמיד תנסה רק לדמיין כאילו אלה קיימים אבל הם לא, אז הכל בכאילו. לכן היא כלי לא יעיל להכנה לעולם מהבחינה הזו. היא כלי סופר יעיל דווקא יותר מהכל ביכולת שלה לנתק ולבודד את המרכיב היחיד שהיא באמת מתעדת לעזור לך להשיג – את היכולת לחשוב וליצור באופן יצירתי ואנליטי. לא נדרש ממנה שום דבר אחר לדעתי.

מאת: Ran Segall

Ran Segall — Tue, 20 Oct 2015 08:43:00 +0000

תודה ארז!

מאת: Erez Lieberman

Erez Lieberman — Sun, 18 Oct 2015 22:37:00 +0000

פוסט מרתק,
ממש עפתי על המשפט
4 שנים ראשונות של עבודה -> לומד את הבסיס ע״י חיקוי אחרים. 10 שנים -> לומד להגיע לרמה הגבוהה ביותר של המקצוע הקיים. אחרי 15 שנה -> מתחיל למתוח את גבולות המקצוע ולחדש.

נראה לי נכון לעוד מלא תחומים אחרים בחיים גם

נ.ב ריגשת עם הפוסט הקטן בפייסבוק על נעמה הנקין הי"ד…

מאת: Yaronimus Maximus

Yaronimus Maximus — Sun, 18 Oct 2015 19:59:00 +0000

פוסט מעניין, אכן, האקדמיה איננה ממש מכינה את הסטודנטים לעבודה. עם זאת קשה מאוד להיות מעצב טוב ללא לימודים (מעטים עושים זאת בהצלחה), ובנוסף, האקדמיה צריכה לאפשר גם יצירת מקלט לחשיבה עיצובית נסיונית, שאת פירותיה גונבים אחר כך בעיצוב המסחרי.

אך אני חש שהירידה בכמות המעצבים ה״טובים״ קשורה בעלייה בדרישות לא ריאליות המורכבות מנסיון, איכות, וגם ידיעת אלף ואחד דברים שלוקח לעיתים שנים ללמוד כמו שצריך (כמו תכנות). הדרישה לנסיון היא חרב פיפיות כי היא לא נותנת ממש לחסרי הנסיון להתקדם, אבל היא הגיונית מאוד. הבעיה היא בדרישות הלא ריאליות וגם בניצול הגבוה של הרבה בעלי סטודיואים. המון מעצבים צעירים יחסית מגיעים לעבוד בסטודיואים ועובדים עד 12 שעות ביום, כל יום, עד שיוצאת להם הנשמה (וחלקם כבר לא רוצים לחזור למקצוע). תוסיף לזה זלזול ולחץ מטורף, ותקבל מתכון לשחיקה גבוהה.