הסכום שאתה יכול לגבות על עבודה, תַחום במה שלקוחות פוטנציאלים מוכנים לשלם (בין אם השיקולים מאחורי המוּכנות שלהם מוצדקים ובין אם לא). זה נכון שיש את העניין של לגבות-פחות-ולקבל-יותר-עבודה מול לגבות-יותר-ולקבל-פחות-עבודה (בכלכלית קוראים לזה "גמישות"), אבל בסופו של דבר מה שתוחם את טווח האפשרויות שלך בין השניים הוא עדיין – מה שלקוחות פוטנציאלים מוכנים לשלם.

לכן, גם אם אתה מרגיש שההכשרה שלך מצדיקה $1000 לדקה (או 50 ש"ח לשעה, או 400 ש"ח לעבודה) – אם אין מי שמוכן לשלם את זה (או אם יש, אבל לא מספיק כאלה כדי שתתקיים), התעריף שלך יהיה תאורטי בלבד. כל שיקול אחר – כגון איכות ההכשרה שעברת, או הערך הפנימי (לטעמך, כמובן) של העבודה – רלוונטי רק ככל שהוא מעניין לקוח כלשהו. אם לא אז לא.

משמח או מעציב, מוצדק או לא מוצדק, זו המציאות….

ובנוגע לטור הספציפי הזה, מהנסיון שהיה לי עם לקוחות בארץ, אני יכול לומר שניסיתי גם וגם וגם
ואין תשובה אחת לדרך שבה יש לחשב את שכר העבודה בדיוק כמו שאין לקוח אחד ותפיסת לקוח אחת.
אני מאמין שצריך לקלוט את הלקוח ולהכין הצעת מחיר שתתאים לו ( שיסכים להמשיך בעבודה) ושתהיה רוחית לי כמעצב.
בקיצור מה שאני אומר זה שיש המון סוגי לקוחות ונכון להתיחס אל כל לקוח לגופו של עניין.
שלא נדבר על כמה שהעבודה חשובה לי וכמה אני רוצה לשכנע את הלקוח שימשיך איתי.