יכול להיות שהמוסדות האקדמיים לעיצוב לא באים להביא לך את הכלים להיות מעצב עצמאי אלא פשוט להיות מעצב צייתן אולם עם השנים תפקיד המעצב פשוט תופס נתח גדול וחשוב יותר בפרויקט (זה בעצם אחד הגורמים לכך שמוצרי אפל בהנהגת סטיב גובס הצליחו לדעתי , החשיבות של המעצב והממשק ) והחופש היצירתי שניתן למעצב ממש יכול להכריע את הצלחת הפרויקט.

שבת שלום

אני עכשיו סטודנט בשנקר בשנה ג' – אני נמצא בחילופי סטודנטים בגרמניה – מיינץ. כך שאני
רואה איך הדברים מתנהלים פה, בנוסף למדתי שנה א במנשר. יש לי פרספקטיבה משלושה
מוסדות לימוד שונות ואנסה להעביר את מה שאני חושב..

אני אתחיל בזה שהיום כבר לא מלמדים בתקשורת חזותית כלכלה יותר. ויש טיעונים דיי
הגיונים כדי לחלוק עליך למה כן צריך ללמוד תולדות האמנות וקורסי בחירה, ולמשל
בקורס בחירה אני למדתי אמנות עתיקה של מרכז אמריקה. זה מידע שכמובן אפשר למצוא
באינטרנט אבל לעולם לא מסודר ומתומצת ככה, ותכלס אם לא היה את הקורסים האלה(אני
חושב שבכלל צריך ללמוד אותם בבית ספר תיכון) אז לא הייתי נחשף להמון מידע שעוזר לי
להבין ולעבוד, עכשיו אחריי שנחשפתי להמון מידע ואני מבין כמה שהוא חשוב, אני יכול
לחפש לבד. אבל בלי הקורסים האלה לא הייתי מגיע להבנה הזאת לבד (אולי בשלב מאוד
מאוחר) אז אני חייב לחלוק עליך על עניין הקורסים העיוניים, כמו שכתבת באחת התגובות
פה, מעצב טוב זה לא רק לדעת לשים טיפוגרפיה יפה על הנייר, זה הרבה מעבר, וחלק מזה
זה צבירת ידע תמידי, וחלק גדול מזה זה ידע הסטורי.

פה בגרמניה, כל קורס נפתח
עם שעתיים של מידע עיוני, דברים שקשורים לעיצוב או לאמנות או למה שאתה לומד בקורס,
הדגש פה על תאוריה הוא עצום. כמעט שווה לעיצוב עצמו.

יש משהו מעניין שהתחילו לעשות עכשיו בשנקר שאני מאוד מעריך (אולי זה היה לפני אני לא יודע),
מביאים מרצה נוסף שלא דווקא קשור לעיצוב גרפי, יכול להיות מצילום או משירה זה תלוי
בקורס, ואתה מקבל חוות דעת נוספת על העיצוב ממישהו שלא מעצב במקצוע, אפשר לקחת את
הקונספט הזה הלאה ולנסות להביא מישהו ממקום אחר לגמריי שיהיה המבט הפרקטי והעניני
על הפרויקט כמרצה נוסף.(אפילו אם הוא יבוא פעם בשבועיים זה יכול להספיק).

הבעיה היחידה שאני רואה עם זה (גישה יותר פרקטית ללמודים), זה שכל הקטע בלהיות סטודנט זה
לעשות דברים אקספרמנטלים, לחקור, לנסות. אם נתחיל להיות פרקטיים מדיי זה יכול לבטל
את הפן היצירתי, מחקרי, שאותי אישית מעניין הרבה יותר ואני חושב גם שהוא חשוב הרבה
יותר מאשר אם לדעת לשים את הטקסט בצורה מושלמת על הדף(זה סופר חשוב גם כן אבל את
זה אפשר ללמוד כל הזמן) וגם אני חושב שכל המשמעות של אקדמיה זה לחקור, ולא להיות
פרקטיים יותר מדי, אפילו אם תיקח להשוואה לימודי הנדסה או משהו כזה, הם לא לומדים
איך לעבוד בחוץ הם לומדים דברים שלא תמיד קשורים ולא תמיד חיוניים לעבודה בחוץ,
אבל הם חיוניים כדי להבין את המקצוע שלהם וכדי להיות מהנדס טוב.

יכול להיות מעניין אם יהיה כמה קורסים שהם יותר פרקטיים ואגב יש כאלה מדיי פעם, זה נורא
תלוי במרצה, אני חושב שדקל מביא משהו חדש למחלקה שלנו, יש יותר חשיבה ורואים שהוא
יודע מה הוא עושה. למשל מחלקת איור חייבת ללמוד טיפוגרפיה וקורסים מעיצוב מה שלא
ממש היה עד עכשיו.

אם יש משהו שהוא מאוד בעייתי בשקנר לדעתי זה שיש לך מערכת שראש המחלקה והמרצים קובעים לך
אותה מראש, גם מבחינה שאתה לומד 5 ימים בשבוע,( זה מכוון לכך שתלמד ותהיה כל הזמן
עם הראש בלימודים, יש ימים של השבוע שאתה בא לשעתיים בלבד או לשיעור אחד של 4
שעות, אפשר בקלות לחבר ימים ולממוד 3, 4 ימים בשבוע.) ואז הזמן והלחץ עולים
משמעותית, אותם קורסים אפשר לדחוס ב-3 ימים,
אולי יהיו 3 ימים קשים אבל אז יש לך 4 ימי חופש לעשות שעורים, ואני בטוח שיהיה גם
זמן לצאת, להשתחרר קצת ואפילו ללכת לראות ולצרוך תרבות.

וגם מהבחינה שהרבה פעמים סטודנטים נתקעים בקורסים שהם ממש לא רוצים ולא מתחברים,
לפעמים זה טוב וצריך ללמוד שאתה לא רוצה, אבל זה עניין של מינון, אם זה יותר מדיי
זה מתסכל.

יש כמה דברים מאוד שונים ומעניינים במיינץ – גרמניה –

הם מחייבים את הסטודנטים לעשות סמסטר התמחות (במשרד עיצוב) במהלך הלמודים, בדרך
כלל בסמסטר 5 (תחילת שנה 3) או לצאת לחילופים, אחד מהשניים הוא חובה פה, בלעדיו
אתה לא מקבל תואר, אם אתה רוצה דרך למצוא את הפרקטיות לדעתי זה השיטה הכי טובה שאני
יכול לחשוב עליה לפחות כרגע.

דבר נוסף זה היחס ללמודים, בישראל היחס
ללמודי העיצוב זה כאילו אתה לומד מינימום רפואה, וזה מתבטא בלחץ, ובמערכת לא
הגיונית, פה במיינץ הגישה דומה רק בשנה הראשונה, וגם אז זה הרבה פחות לחוץ. אבל
אחר כך הם לומדים אולי 3 קורסים בסמסטר, וחלק מהם מאוד קלילים או עיוניים, יש להם
הרבה יותר זמן חופשי, לעבוד, לצרוך תרבות ולצאת.

כמו שציינתי מקודם, הדרך על צריכת תרבות ותאוריה פה הוא עצום בקורס, למשל היה לי
טיול של 3 ימים לברלין והיינו כל יום כל היום בתערוכות כחלק מהקורס. הדבר הזה
מעשיר מאוד ומוסיף לידע שלנו כמעצבים, ואת רוב המידע הזה קשה מאוד למצוא באינטרנט
בלי לדעת על קיומו מלפני, בנוסף כמעט בכל קורס כל סטודנט חייב לעשות הרצאה של
לפחות 15 דקות על איזה משהו שקשור לקורס (המורה בדרך כלל נותן נושאים).

מעניין לראות גם שהם נותנים הרבה יותר כבוד לתלמידים, וזה מתבטא בכך שלחלק מהתלמידים
יש מפתח לבית ספר, ויש תלמידים שאחראים על המדפסות, ועל סדנאות מסוימות, למשל אני
לומד סדנא של כריכת ספרים שבכלל סטודנטית משנה ב מלמדת אותה.(המורה שלימד את זה
יצא לפנסיה אז מצאו סטודנטים שיחליפו אותו). ובכך שיש קורסים פה שהסטודנטים אחראים
על עיצוב תערוכות(לא רק העיצוב גרפי, גם אצירה וסידור בחלל וכל מה שכרוך בזה).

במנשר יש משהו שמאוד אהבתי וניראה לי נכון ביחס לשיטות הלמוד בשנקר, יש כמה קורסי ליבה שאתה
חייב לקחת, ואז יש לך קורסי בחירה, ולא תמיד אתה חייב לקחת קורסים מהמחלקה שלך,
אתה יכול לטעום מצילום,כתיבה,קולנוע וכו, ואפילו יש תלמידים שעושים תואר חצי חצי
נגיד אנימציה ועיצוב. מצד אחד אולי זה לא ממוקד במאה אחוז על המטרה, אבל מצד שני
הסטודנט יוצא עם כל כך הרבה ידע מתוכנית שמנוהלת ככה. מבחינתי זה היה מדהים לשבת
בכיתה עם 3 סטונדטים מצילום, ועוד אחד משירה, וזה בכלל בקורס טיפוגרפיה.

אני מאוד מסכים שאפשר לראות שיש הרבה סטודנטים שלא דווקא מתאימים להיות מעצבים והם
נשארים בכוח, וכנראה שבחוץ הם כבר לא יהיו מעצבים,אבל גם לדעתי צריך לעשות הפרדה
בין סטודנט טוב לבין מעצב מצליח בשוק, זה יכול כמובן לעבוד ביחד, אבל לא תמיד הם
עובדים ביחד, אפשר להיות סטודנט לא משהו אבל עדיין מעצב מצליח בחוץ והפוך(אני לא
בטוח בזה אבל זה התחושה שאני מקבל שהצלחה לא קשורה לרמה של העבודה שלך, יחסי אנוש
ועוד משתנים לפעמים יותר חשובים.)

אני מסכים שזה בעיה אבל אני לא בטוח שלמוסדות הגדולים יש אפשרות לפתור אותה. אם פותחים
מוסד קטן יותר אז אפשר להחליט שיש 15 תלמידים במחזור ואז תבחר את הטובים ביותר,
אבל אז יש לך בעיה נוספת, איך תדע מי באמת טוב, אני רואה יותר מדיי סטודנטים שהיו
מצויינים בשנה א, בגלל שבאו עם ידע מוקדם והיו מדהימים בתיק עבודות ותחילת הלמודים
כאשר דברים היו פשוטים. אבל אפשר לראות בשנה ב-ג פתאום סטודנטים אחרים מתחילים
לפרוח ודווקא אלה שהיו מצויינים נשארים למטה (כמובן לא תמיד) עם קבעונות שהיו להם שהם לא מצליחים להשתחרר
מהם, או עם אגו גדול מדיי או משהו אחר שעוצר אותם מלהתפתח. ככה שלדעת שאתה בוחר 15
מתוך 100 שהם יהיו בעתיד מצויים זה משימה על סף הבלתי אפשרית לדעתי. אפשר לבחור
יותר לשנה א,ב ואז להעיף אבל זה לא משהו שהייתי ממליץ לעשות, זה יצור פחד
בתלמידים, וסתם יוביל לתחרות קיצונית מיותרת.

אני מברך אותך על הרצון לפתוח בית ספר חדש ומאחל לך הצלחה. אני חושב שיש צורך בגישה
שונה, ואני מאחל לך שתמצא מה שחסר ותצליח ליישם את זה, מקווה שקצת עזרתי.

אגב אני לא יודע מה קורה פה עם מערכת התגובות אבל זה עושה לי בלאגן מטורף בכתיבה. יישור שמאל ושבירת שורות מוזרות.

נתנאל קראוס

ממש כדאי ללמוד פלאש
שהיא בעצמה מבוא מעולה לכל תוכנה עם טמליין
למשל וידאו! שכנראה לא יעלם מהעולם
(כולי תקווה שגם פלאש לא תעלם.. )

תולדות אומנות והיסטוריה וכל השאר זה ממש חשוב
אם כבר עדיף פחות שעורי תוכנות וללמוד תוכנות לבד

הכי חשוב בתכלס זה ללמוד אנגלית
ואז לעבור על מלא בלוגים ולשמוע הרצאות כמו "קריאייטיב מורנינגס" ושות'
להפיץ את הפייסבוק בנוטיפיקיישן מעמודי עיצוב איכותיים כמו "לוקס לייק גוד דיזיין"
להרשם לניוזלטרים מדהימים על שיווק כמו "קרטוניסט" של טום פישבורן או של רן סגל על עיצוב
וכו..
כל המידע האיכותי והכי עדכני נמצא ברשת!

אבל!!!!
כשמדובר על עיצוב זה נכנס רק בשעות של חפירה על שוונצים ממורים לטיפוגרפיה עימוד וכל מה שקשור, פשוט מכריחים אותנו לשים לב

והתואר לא יעזור לך בשום מקום עבודה ללא תיק עבודות מרשים
ותיק עבודות מרשים יספיק גם ללא תואר..
תיק עבודות בינוני עם תואר זה עדיף על בינוני בלי תואר

בהצלחה רבה!
נתנאל קראוס

א. "אין היום אלטרנטיבה אמיתית לבתי הספר הגדולים."
באמת? ובכן יש..

גם הייתי באותה דילמה לפני התחלת לימודים – 4 שנים+עלות ללא אפשרות לעבוד או משהו קצר יותר.

בהמלצות בפורומים המליצו לי על אריאל. שנתיים לימודים עלו לי 11 אלף, 4 ימים בשבוע עד צהריים/אחה"צ.

חבר'ה מספיר גם פיצוץ

ב. אפשר ללמוד לבד – מכיר שני אוטודידקטים מעולים שהתחילו כביצועיסטים באחלה משרד וצמחו לפרילאנסרים מעולים ברמת ארט בעולם הדגיטל.

ג. את החבר'ה הטובים לימודים מעשירים בהתחלה ואז משלב כולשהו באמת רק מעכבים – כי אפשר ללמוד יותר לבד או בעבודה אמיתית – אך זו הסיסטמה ובן אדם צריך לא רק לדעת אלא גם תעודה..

ד. אל תדבר ככה על הפלאש!

ה. פורמט חדש: נראה לי הפוקוס הוא לא בעדכון בתי הספר הגדולים – שמייצרים ז'אנר אידיאלי של מעצבים (היפסטרים שמדברים על עיצוב בשפה גבוהה גבוהה ולא יודעים להפעיל תוכנות וכאלה..) – אלא בהנגשה של התחום לאנשים שרוצים להתפרנס בו בכבוד.

תמיד כיף לקרוא
נתנאל קראוס