בנוגע, לשכיר\ עצמאי: נכון להיות עצמאי זה מפחיד. מאד.
אבל גם אם זה יהיה לתקופה קצרה וגם אם לא, בעיני, החיים הם לא אלא מלאי של חוויות שאנחנו צוברים ובעיקר לומדים מהם!
כי כל אלו שפוחדים לחוות אותם וצוברים פחדים במקומם מוצאים את עצמם כאנשים די משעממים. ולדעתי המעז מנצח.
וזה שקורא לך שחצן או מתנשא בעיני הוא אינו אלא אדם שיפוטי שלא יודע להסתכל מעבר למסגרת שבה הוא חי או עובד
החיים לא סובבים סביב העבודה אלא הרבה מעבר לה, נכון שהיא מאפשרת חיים מסוימים אך מה הטעם במה שהיא מאפשרת אם אנחנו לא באמת חיים?

אבל בלי קשר – מהניסיון שלי הבעיה היא לא אם את אישה או איזה מחשב יש לך או כל מיני תירוצים, הבעיה היא הציפיה שזה יקרה מחר. או עוד חודש. או עוד שנה.

כפרילאנסרית נתקלתי בהמון סטארטאפיסטים עם סיפורים בסגנון "כשגוגל התחילו לא היה להם כסף אז הם הביאו מניה למישהו עבור שעה של וואטאבר ועכשיו הוא מיליונר, את מוכנה לעבוד בחינם ובעוד שנה כשאנחנו מיליונרים זה ישתלם לך"?
וזה שטויות. אין שום הבטחה שהרעיון שלך יצליח גם אם זה רעיון טוב, ועבודה קשה היא חלק מהמשוואה אבל גם זמן זה פקטור לא קטן.

הרבה מהאנשים ש"פתאום הצליחו" עבדו קשה במשך שנים בשביל ההצלחה הזו, ולמרות מה שהעיתונים אוהבים לפרסם יש מעט מאוד אנשים ש"נפלו על הצלחה" תוך זמן קצר.

החלום הזה תופס הרבה אנשים וכולנו רוצים להיות בוסים של עצמנו כי אנחנו מיוחדים ויודעים יותר טוב מכולם, ולכולנו יש רגעים של אגו מנופח ורגעים של משבר וספק עצמי.

אז אולי תצליח, אולי לא. אבל לפני שאתה עושה את המעבר משכיר לפרילאנסר כדאי לקחת בחשבון מה זה באמת אומר. וזה להתחיל מאפס ולקרוע תתחת במשך שנים, להשיג לקוחות חדשים כל הזמן ולללמוד איך להתמודד איתם, (הרבה אנשים ינסו להשיג ממך עבודה בחינם), לעבוד עד השעות הקטנות של הלילה, לעשות הכל בעצמך (ה-כ-ל. אין הנהלת חשבונות, אין מזכירה ואין מנקה. הכל נופל עלייך), ואין לחפף בעבודה כי אתה לא עושה דווקא לבוס, אלא פוגע רק בעצמך.
והכי חשוב, יש הוצאות. גם כשההכנסות בסימן שאלה.

אם כל זה מתאים לך, בהצלחה